בזמן שרוב הישראלים שטסים בימים אלה עושים זאת למדינות ירוקות כמו יוון, בולגריה או סרביה, משפחת תמיר מאבן יהודה, בחרה "לברוח" הכי רחוק שאפשר – למקסיקו.
נירית וצור תמיר, ביחד עם הבנות אור ויובל ("הבן עוז נשאר בארץ בגלל שירותו הצבאי"), תכננו לחגוג את ראש השנה ביחד עם המשפחה המצומצמת בארץ, אך ביום שישי, שבוע לפני החג, הם הבינו שהמדינה בדרך להיכנס לסגר ומאותו הרגע הכל השתנה. "לא היתה לנו שום כוונה לנסוע לחו״ל ובטח שלא למקסיקו, היינו עמוק בתוך השגרה, עבודה, קורונה", אומרת נירית בשיחה עם mako חופש. "ברגע שההחלטה על הסגר עלתה מדרגה, התחלתי לחשוב איך אנחנו מזמינים טיסה".
נירית ממשיכה: "כשבעלי חזר בצהריים הביתה, שיתפתי אותו בהרגשה שלי. הוא היה משוכנע שאחרי שנדבר כלום לא יקרה, אז הוא זרם איתי. חשבנו לטוס לקרואטיה או יוון, ששתיהן היו אז מדינות ירוקות שלא מחייבות להיכנס לבידוד כשחוזרים מהן, אבל מצד שני יש המון בירוקרטיה כדי לצאת אליהן: צריך לעשות בדיקות קורונה, למלא טפסים ולהירשם כי יש מכסה. הרגיש לי שזו יותר מדי עבודה, ואז נזכרתי שראיתי פוסט בפייסבוק של בחור בשם פיני אברהם שגר במקסיקו והעלה סרטון מחוף מהמם וכתב שהכל פתוח".
"מיד סימסתי לסוכנת נסיעות שקיבלתי עליה המלצות והתחלנו להזיז דברים, תוך שהיא מפעילה את הקונסול במקסיקו כדי לוודא שבטוח להגיע ולטייל במדינה. אחרי פחות משעה כבר היתה תוכנית טיסה. במקביל פיני ממקסיקו חזר אליי ואישר שאכן מקסיקו פתוחה וכדאי ובטוח לבוא. עכשיו כבר היה קשה לסגת. הטיסה היתה מתוכננת ליום שלישי בלילה, בעוד 3 ימים, לתקופה של שבועיים וחצי. היה לנו עד ראשון בבוקר 'לישון על זה' כי היה צריך לכרטס. כל השבת התלבטנו. לרגע זה הרגיש הזוי, מטורף ולא אמיתי ולרגע גאוני".
נירית מתארת שהיתה להם דילמה נוספת היות והבן הגדול נמצא בצבא ולא יכול היה להצטרף. "התבאסנו להשאיר אותו בחגים ובסגר לבד ולנסוע בלעדיו, היתה החלטה קשה. ביום ראשון התלבטנו עד הרגע האחרון ובסוף הלכנו על זה. מאותו הרגע התחיל טירוף של מנהלות שכללו לעשות ביטוח רפואי שהיה לא פשוט ויקר ויכיל כיסוי לקורונה. במקביל ניסיתי ללמוד כמה שיכולתי לאן בכלל אנחנו נוסעים, איפה ישנים ומה עושים שם? כן רכב, לא רכב, כמה כסף? בסוף החלטנו שלא להחליט, הזמנו מלון לכמה לילות הראשונים וזהו. נזרום".
"כל יום התחיל והסתיים בבריכת אינפיניטי"
מהרגע שהזמינו את הכרטיסים בפעול, נירית מציינת שהיא הייתה בחרדה הולכת וגדלה. "חשבתי לעצמי מה עשיתי, אני מטורפת? איזה חוסר אחריות זה לקחת את המשפחה שלי לחו"ל בתקופה כזו לקצה השני של העולם ועוד למדינת עולם שלישי, אבל כבר לא היה איך להתחרט".
ההגעה שלהם למקסיקו היתה דרך ארה"ב, אליה יש טיסות ישירות מהארץ עם חברת יונייטד גם בתקופה זו. כדי להיכנס למקסיקו לא צריך לעשות בדיקות או להציג אישורים מיוחדים. הדבר היחיד שצריך לעשות זה למלא טופס שבו כל מי שנכנס מצהיר שהוא אינו חולה ולא בא במגע עם חולה מאומת.
את החופשה שלהם הם התחילו בפלאיה דל כרמן, כשהם ישנים במקום אחד ויוצאים ממנה לטיולי כוכב. "פלאיה עצמה עיר מקסימה, הווייב שבה מזכיר את זה של תל אביב", אומרת נירית. "הכל רגוע, החופים יפים, אנשים מקסימים, יש שופינג, מלא מסעדות, ברים ומוזיקה. עיר שלא שבעים ממנה. ישנו שם במלון מעולה, כך שכל יום התחיל והסתיים בבריכה עם קו אפס על הים. כל יום לקחנו את הרכב ונסענו למקום אחר: לחופים המדהימים של טולום, לסנוטה (ברכות מים תת קרקעיות טבעיות) מהממת, ביום אחר לקחנו מעבורת לאי קוזומל המיוחד ועוד".
בהמשך עזבו את פלאיה דל כרמן ונסעו להולבוש, אי שנמצא צפון מערבית לקנקון, כשעתיים נסיעה והפלגה במעבורת. "האי קטן מאד ומאד לא מתוייר (ללא כלי רכב) וחלקו הצפוני פונה למפרץ מקסיקו. יש בו חופי טורקיז שקטים ואווירה רגועה שמזכירה את סיני, עם מסעדות על החוף ובתי מלון קטנים. האטרקציה העיקרית בהולבוש היא שיט סביב האי בו פוגשים דולפינים, פלמינגו ורודים, מבקרים בסונטה במתחם מלא סרטנים מכל הסוגים והגדלים. כל כך נהנינו מהאווירה שם שהחלטנו להישאר עוד. לפני שחזרנו לארץ, סיימנו את הטיול באזור המפנק של קנקון".
"הרגשנו בטוחים מאוד"
נכון להיום, במקסיקו מעל 150 אלף חולים בקורונה (עם כ-4,500 חולים חדשים ביום), ועל אף שהמספרים גבוהים, נירית מציינת שהאווירה במדינה לא מזכירה את זו שיש בארץ. "מקסיקו היא מדינה ענקית ולכן לא ניתן להתייחס אליה בכללותה, אלא לאזור שבו היינו. היא אמנם מוגדרת מדינה אדומה אבל להבנתנו האזור בו היינו נמצא במצב טוב מאד מבחינת קורונה".
נירית טוענת שהאווירה בכל מקום היתה מדהימה ובגלל שכרגע אין הרבה תיירים, המקומיים מאוד שמחו לקראתם ויצאו מגדרם כדי שייהנו. "הם מאוד שמחו לשמוע שהגענו מישראל", היא אומרת. "יתרון נוסף לטיול בתקופה הזו הוא שאתרי התיירות, האטרקציות והחופים המדהימים, שבדרך כלל מלאים עד אפס מקום, היו בתפוסה חלקית ויכולנו ליהנות מהם כמעט לבד. למשל, באחת הסנוטות, שנקראת דוס אוכוס וידועה בשל צבע הטורקיז המהם של המים בה, אמר לנו אחד האנשים של המקום ש'אתם לא מבינים איזו זכות נפלה בחלקכם, מעל 30 שנה לא הזדמן למישהו לחוות ככה את המקום הזה. בדרך כלל יש כאן 400 איש בכל רגע נתון, אף אחד לא באמת מצליח לראות כמה המים טהורים ובצבע טורקיז ואתם זכיתם!'"
אפשר ליהנות בחופשה כזו כשיש קורונה?
"במהלך הטיול הרגשנו מאוד בטוחים. כמובן שהקורנה היתה כל הזמן נוכחת, כולם כאן מאוד מקפידים על מסיכות, מדידת חום, חיטוי ידיים ועוד, אבל לא היתה הרגשה של היסטריה או לחץ".
וזה שווה את הבידוד בחזור?
"ברור. כל הטיול הזה נוצר בשל הטלת הסגר, ככה שגם זכינו לטייל כמעט שלושה שבועות וליהנות וגם חזרנו לבידוד של שבועיים בתקופה בה ממילא כולם נמצאים בסגר. זה לא כזה הבדל דרמטי".