בעוד שכמה מדינות במערב חלוקות בנושא הישראלי-פלסטיני, הממשלה האיסלנדית והתושבים מאוחדים ברובם בתמיכה בלתי מעורערת בצד הפלסטיני. איסלנד הייתה למשל האומה המערבית הראשונה שהכירה בפלסטין כמדינה עצמאית וריבונית. כמו כן, קבוצות פרוגרסיביות באיסלנד הגבירו מאז המלחמה יוזמות לסולידריות עם הפלסטינים ונגד ישראל.
בצעדים האחרונים, ארגונים כמו Iceland-Palestine Association ושלוחת הבי.די.אס של איסלנד קוראים לקיומן של הפגנות להפסקת הלחימה ולהאשמת ישראל ברצח עם. כמו כן, הארגונים והתושבים מבקשים מרשות השידור הלאומי של איסלנד (RUV) להיאבק על כך שישראל לא תוכל להשתתף בתחרות האירוויזיון הקרובה 2024 בשוודיה, במחאה שכותרתה "מאוחדים במוזיקה – קרועים מרצח עם". מספר מוזיקאים באיסלנד הגישו עצומה בעניין וכעת ההחלטה תלויה ברצון הנציג שייבחר.
בינתיים, עצומה פומבית בשם "איסלנד נגד רצח עם" קוראת לממשלה לתמוך בתביעה של דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ) נגד פעולות ישראל בעזה. זאת בזמן שאיגודים מקצועיים כולל איגוד המורים של איסלנד, איגוד העבודה של איסלנד (ASI), והקונפדרציה של עובדי המדינה והעירייה של איסלנד (BSRB) הניפו את דגל פלסטין במשרדיהם והביעו את הסולידריות שלהם עם הפלסטינים.
על הנייר, הקשר איסלנד וישראל נראה חיובי או לכל הפחות מנומס. קיימים קשרים דיפלומטיים, שגרירים מוצבים בכל אחת מהמדינות ושיתוף פעולה מתרחש בנושאים כמו מחקר סביבתי. עם זאת, מתחת לשכבה העליונה מסתתרים מתחים בולטים שהובילו לא פעם למתיחויות ואפילו משברים.
ארצות של מדבר וקרח
מערכת היחסים בין המדינות החלה דווקא ברגל ימין, כשאיסלנד הייתה אחת הראשונות שהצביעו בעד תוכנית החלוקה של האו"ם, והייתה מאלה שסללו את הדרך להקמתה של ישראל. תמיכה מוקדמת זו סימנה את ההכרה של איסלנד בהגדרה עצמית ליהודים, עיקרון שהיא הדהדה בעוצמה בשל העובדה שהיא עצמה הייתה מדינה צעירה לאחר שקיבלה את עצמאותה מדנמרק בשנת 1944. עד מהרה נוצרו יחסים דיפלומטיים בין ישראל לאיסלנד, וקבלת פנים חמה סימנה את השנים הראשונות.
במחווה סמלית, ערך ראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן-גוריון ביקור היסטורי באיסלנד בשנת 1962 ונפגש עם ראש הממשלה אולאפור תורס. פגישה ברמה גבוהה זו חיזקה עוד יותר את היחסים החיוביים וטיפחה אינטראקציות אישיות בין פקידי ממשל. בדצמבר 1964, ביקורו של ראש ממשלת איסלנד, ביארני בנדיקטסון, בישראל הגיע לשיאו בפגישה עם ראש ממשלת ישראל לוי אשכול בירושלים, במה שנראה היה כהמשך של שגשוג במערכת היחסים בין המדינות.
בשנים הראשונות, חילופי תרבות ושיתופי הפעולה פרחו. אומנים וסופרים איסלנדים ביקרו בישראל, הציגו את יצירותיהם וטיפחו הבנה הדדית אחת כלפי השנייה, במיוחד לאור העובדה ששתי המדינות הצעירות קטנות עם אוכלוסייה מצומצמת.
בשל היותה מדינה קטנה ומרוחקת בלב האוקיינוס האטלנטי, איסלנד התעסקה יותר בפיתוחה העצמי ופחות בענייני המזרח התיכון. כך יכלו שתי המדינות לנהל מערכת יחסית חיובית שכמעט ולא עסקה בפוליטיקה ובטח שלא במצב המדיני. כל זה החל להשתנות בשנת 1967.
חילופי האשמות וחרמות
עם פריצתה של מלחמה ששת הימים, הפכו היחסים בין ישראל לאיסלנד למתוחים. המלחמה וכיבוש השטחים הובילו לאהדה גוברת לעניין הפלסטיני באיסלנד, שניזונה מחששות לגבי זכויות אדם והפרות של החוק הבין-לאומי. הלחץ הציבורי החל להשפיע על עמדתה הרשמית של ממשלת איסלנד, והיא בתורה האשימה את ישראל בפשעים.
החל משנות ה-80, איסלנד הפכה יותר ויותר קולנית בביקורת שלה כלפי ההתנחלויות הישראליות ועל הפעולות הצבאיות בשטחים. ביקורת זו התנגשה לא פעם בעמדתה של ישראל וערערה עוד יותר את מערכת היחסים. אחת הנקודות שהסלימו את הטינה בין הצדדים הייתה העובדה שישראל ביקשה מאיסלנד להסגיר אליה את הפושע הנאצי האסטוני אוולד מיקסון, אך זו סירבה בתוקף ובתגובה האשימה את ישראל בפשעים.
אז כבר עלו בישראל האשמות קשות כלפי האיסלנדים וטענות כי לאורך תקופת השואה סירבו לסייע ליהודים ושתושבי האי למעשה נגועים באנטישמיות. למעשה, הסיפור האנטישמי באיסלנד מתקיים כבר כמה מאות שנים, למרות העובדה שמעולם לא התנהלה באי קהילה יהודית גדולה. מהאשמות כלפי סוחרים יהודים, יצירתה של מפלגה נאצית באיסלנד בשנות ה-30 ואפילו שירים אנטישמיים שמושמעים עד היום בפסטיבלים וברדיו. כיום ישנם כ-300 יהודים באיסלנד, חלקם הגיעו לפני הקמת מדינת ישראל ורובם אחריה, אך הקהילה היהודית באי עדיין נחשבת לאחת הקטנות בעולם, עם בית חב"ד שהוקם בשנת 2018.
למרות שמערכת היחסים בין איסלנד לישראל בלאו הכי מעורערת כבר שנים, גם בשני העשורים האחרונים הם המשיכו להידרדר. בשנת 2011 הפרלמנט בחר להכיר בפלסטין בתור מדינה, וכך הוא הפך את איסלנד למדינה הראשונה באירופה לעשות זאת. בשנת 2015 עיר הבירה רייקיאוויק החליטה להחרים מוצרים מישראל, ולאחר מכן תיקנה את ההחלטה להחרמת מוצרים מהשטחים וסימונם כמוצרים שיוצרו "בשטחים כבושים".
המלחמה הנוכחית והתייצבותה של איסלנד בצד הנגדי, ממשיכה להקשות על מערכת היחסים בין המדינות. ההפגנות שנערכות במדינה נגד ישראל מצליחות להשפיע על הממשל שבתורו ממשיך לבקר את צעדיה של ישראל.