באחד מימי אוקטובר 2010, בעת טיול שערכנו בסין ובטיבט, הזדמנו לרמת צ'ינגחאי (Qinghai) בצפון מערב סין, וכמעט שלא בכוונה נפלנו על השלכת הכי יפה שראיתי, יפה בעיניי אף מזו של ניו אינגלנד. הדרך לשמורת קנבולה (Kanbula), בחבל הטיבטי האוטונומי חואנגנאן, חוצה את אחד מיובליו של הנהר הצהוב, עורק החיים המיתולוגי של סין. הנהר מתחיל את חייו באזור זה, רמת צ'ינגחאי. מרחוק נראו ההרים הגבוהים (יותר מ-4,000 מטרים).
הכנסת אורחים טיבטית
ככל שהאוטובוס התפתל בגובה כבר נראו סרטי שלג על ההרים. נשרים דאו במרחק, ועל אחד הסלעים ישבו שני שכווים שנראו כמו זוג טווסים קטנים. לא רחוק מהכניסה לשמורה עצרנו ליד בית כפר טיבטי טיפוסי, בנוי מבוץ. בעלת הבית, טיבטית חרושת קמטים, גלגלה בידיה חרוזי תפילה תוך שהיא ממלמלת את המנטרה שיותר מכול נקשרה אצלנו בבודהיזם הטיבטי, Om Mani Padme Hum, היא המנטרה של אלת הרחמים, ופירושה היהלום שבלוטוס.
הניגוד הזה בין הוויה כפרית טיבטית - של יאקים עם קרניים מקושטות החורשים בשדות, של גלי אבן פולחניים ושל צעיפי תפילה צבעוניים המתנופפים מול הרים קודרים וחזקים - לבין שולי יער שהשלכת אחזה בו בצבעי אגדה, היה כמעט מכשף, כל-כך שונה מהשלכת המוכרת של צפון אמריקה. ככל שעלינו בגובה הנוף הפך לעוצמתי יותר והעצים נצבעו זהב. בגובה של למעלה מ-2,800 מטרים, שבו אפילו עצי מחט כבר לא צומחים באירופה, כאן צומח עדיין מגוון שלם של עצים רחבי עלים. שלא לדבר על האורנים הסיניים, ששורדים בגבהים וניצתים בצבעי חלודה בסתיו. עניין של אקלים, כנראה, ושל סוג הקרקע.
כתמי צבע לחגיגה
נפרדנו ממארחינו הטיבטים וצעדנו ברגל אל תוך שמורת קנבולה, ליער של עצי לבנה אדירים וזקופי קומה, של עצי אדר, צפצפה ומיש, מינים של ערבה, ארז וארזית, ומגוון של עצי מחט - מאשוחים ועד אורנים סיניים שצומחים גם בהימלאיה. כל אלה בערו לכבודנו בקשת של צבעים חמים, במחזה של שלכת מרגשת, רעשנית ונוצצת, רעננה כמו חלום של ילד.
האנטוציאן (הפיגמנט שנותר בעלה אחרי שהכלורופיל מתפוגג עם בוא החורף) צבע את העלים שעוד מעט ימותו, והם רקדו על העצים כמו מטבעות זהב ונחושת, כל-כך יפים בגסיסתם. שיחי אשחר (קלינקה) שפירותיהם קטנים ואדומים תרמו כתמי צבע לחגיגה. חלק מהסלעים סביב היו מחוררים בשקערוריות ענק מיוחדות שנוצרו בתהליך בלייה, והאוויר המתוק היה עמוס ביונים שליליים, האחראים על התרוממות הרוח. גם הטופוגרפיה הייחודית של האזור, הנקראת תצורת Danxia (ענן ורוד) ומתאפיינת בקירות אבן חול ורודים ועמודי סלע אדמדמים שנוצרו בתהליכי בליה של חול ורוח, תרמה לתחושת היופי וההרמוניה.
במשך כמה שעות עלינו וירדנו, טיפסנו וצעדנו בערוצים ובין מגדלי ענק ורודים, כשמעל ראשינו חגים ונושרים עלי שלכת. בקצה גבעה ירוקה ניצב מקדש סיני קטן. כמו אתרי טבע רבים אחרים בסין ובטיבט, גם קנבולה היא מקום של עלייה לרגל. בשל חשיבותה כאתר מקודש בבודהיזם הטיבטי, מאמינים לא מעטים פוקדים אותה בעונות השנה השונות. מצד שני, בגלל ריחוקה היחסי התיירים בקושי יודעים על קיומה, ומי שמזדמן לכאן יכול לחוות סתיו סיני פיוטי, מיוחד ונינוח.
למרות שמו, הנהר הצהוב החוצה את השמורה מצפון לדרום דווקא טורקיזי כאן. הוא נעצר בסכר ענקי היוצר אגם מלאכותי גדול, שעל גדתו ניצבת תחנת הכוח ההידרו-אלקטרית ליאג'יאשיה (Liajiaxia). השקפנו על הסכר ממרום השמורה, מתוך תמונה מושלמת של שלכת יפהפייה. זהו המחיר שסין משלמת על דהירתה אל האלף השלישי.
לאורך הנהר הצהוב
למחרת נסענו לחוות את הסתיו בשמורת יער מנגדה טיאנצ'י (Mengda Tianchi) הנמצאת מדרום מזרח לשינינג. הדרך אליה עוברת לאורכו של הנהר הצהוב, שזורם פה בשפעת מים איתנה ואכזרית. עד 1961 לא נבנה גשר אחד בסין, ועכשיו ממש מול עינינו נבנה גשר אדיר מעל ערוץ עמוק וצר. בעוד רגע נהיה עדים גם למפולת בוץ אימתנית, חלק בלתי נפרד מהחיים בסין.
עברנו במחוז האוטונומי שונחואה סאלה (Xunhua Sala) שבו חיים בני הסאלא (Sala), מיעוט טורקי מוסלמי שהגיע מהעיר סמרקנד (כיום באוזבקיסטן) לסין במאה השמינית לספירה, והשתקע בה. אכלנו צהריים בכפר גאי דזה, במסעדה בבית מידות עם חצר פנימית יפה. פלפלים אדומים חריפים היו תלויים על הקירות לייבוש, ובחצר הנשים הכינו בעצמן את האטריות, הגישו ירקות כתומים, וקינחנו בבטטה בסירופ עם ליצ'י וענבים.
השמורה היא בית לסוגים רבים של עצים, מהם נדירים, בהם צפצפה עתיקה כבת 1,000 שנים, מין של אשוח בעל גזע מפותל במיוחד שזכה לכינוי החיבה עץ הדרקון (Dragon spruce), עצי לבנה, אלון ומחט, ועד עצי ג'ינסנג, שרכים, שיחי רודודנדרון וצמחי מרפא שונים. השמורה מהווה בית גידול לבעלי חיים שונים, ופה ושם נשקף מקדש צבעוני בין העצים.
כ-1,600 מדרגות מובילות לטיאנצ'י (Tianchi), הוא אגם השמיים, הנמצא בגובה של כ-2,500 מטרים. הגענו אליו מתנשמים ומתנשפים. אבל כשעמדנו על שפת האגם, שצבעו כחול-ירוק וצורתו כשל ביצה, במימיו הנוצצים שחה שלל דגים מקומיים שנראים כמו שרימפס שקופים, וביער המקיף אותו כבר זרקו צבעי שלכת - המאמץ נשכח ברגע. מפלים מרשימים ומפלונים קטנים נשפכו אל האגם מגדותיו הגבוהות. בדרך חזרה לשינינג התברר שקטע מהגשר הישן שעליו נסענו כמה שעות קודם החל להתמוטט, והאוטובוס נאלץ לבצע עיקוף. שתי ילדות קטנות שקיפצו על דלגיות בצד הדרך חייכו ונופפו לנו לשלום. סין זו סין, גם בסתיו.
מידע מעשי:
שם רשמי: Kanbula National Forest Park, נמצא בחבל הטיבטי האוטונומי חואנגנאן (Huangnan) במחוז ש'יאנז'ה (Jianzha)
עונה: ספטמבר עד תחילת או אמצע דצמבר. אוקטובר הוא לרוב החודש שבו מופע השלכת הוא המרשים ביותר.
מיקום: כ-130 קילומטרים דרומה לעיר שינין (Xining).
הגעה: הכי טוב בטיול יום מאורגן מ-Xining (שאליה ניתן להגיע בטיסה מערים מרכזיות רבות בסין); אפשר, אם כי מעט מסובך, להגיע עצמאית באוטובוס long distance היוצא מהתחנה המרכזית בשינינג ומגיע לסכר ולתחנת הכוח Lijiaxia.
הצטיידות: נעלי הליכה טובות, מקלות טיולים, מים ואוכל ליום. מכיוון שמזג האוויר עלול להיות הפכפך, ובגלל הגובה, מומלץ להצטייד גם במעיל פליס ובמעיל גשם
שם רשמי: Mengda Tianchi Nature Reserve
עונה: כמו בשמורת Kanbula
מיקום: כ-110 קילומטרים דרומית מזרחית ל-Xining
הגעה: בטיול יום מאורגן מ-Xining
הצטיידות: כמו בקנבולה
