בדרום מזרח אסיה יש פרי סגול שעשוי להפחית את הסיכון לחלות בסרטן, והפרי הלאומי של ג'מייקה מוגש עם דג מלוח בתור המנה הלאומית של המדינה - למרות שהוא בכלל רעיל. אם אתם אוהבי פירות מושבעים, אתם בטח סקרנים להכיר את תנובת העצים שמציע כל מקום גם כשאתם מסתובבים בארצות רחוקות. בחרנו להציג בפניכם חמישה פירות ססגוניים, מעניינים ואקזוטיים במיוחד.

ידו של בודהה - פרי אקזוטי (צילום: mako)
חסר טעם, אבל הריח נפלא. ידו של בודהה | צילום: mako

ידו של בודהה: תמנון בצבע כתום

ידו של בודהה (Buddha’s Hand) הוא אחד הפירות המוזרים שידעה האנושות. איך בכלל ניתן לתאר אותו? אולי כמו מעין תמנון צהוב-כתמתם שנתלה מעץ; מקור הפרי בסין ובצפון-מזרח הודו, עובדה המסבירה את שמו. לעומת צבעו החיצוני והבוהק, דווקא הליבה שלו - כלומר, המעט שיש ממנה - לבנה, חסרת מיץ ולפעמים גם חסרת זרעים. אם בא לכם לשדרג את הסלט שלכם אפשר לחתוך את ה"אצבעות", לקלף ולפזר מעל, או לחתוך לרוחב הפרי ולקבל פרח-בודהה מרהיב. אין הרבה טעם, אבל הריח נפלא - בסין וביפן, שם אפשר למצוא אותו משתלשל במלוא הדרו מעצים קטנים יחסית, אפילו משתמשים בו לבישום של חדרים, חפצים אישיים וביגוד. באופן קצת צפוי, הוא ניתן גם כמנחה דתית במקדשים בודהיסטיים. הוכחה ניצחת לכך שהעולם הולך והופך קטן יותר, היא שבימינו, עם קצת הכוונה, תוכלו למצוא פרדסי "ידו של בודהה" אפילו בפלורידה ובקליפורניה שבארצות הברית.

אין תמונה
רעיל בחלקו. אקי

אקי: מעדן מסוכן

פרי ביזארי במיוחד שבתחילת דרכו נראה כמו אגס, ועם הבשלתו מחליף צבעים מירוק לאדום בוהק לצהוב-כתום. בשיא הבשלות הוא נפתח וחושף שלושה זרעים גדולים, שחורים, בוהקים ואפילו מעט מפחידים - כאילו שלוש עיניים בוהות בך. האקי (Ackee) הוכרז כפרי הלאומי של ג'מייקה, ואקי ודג מלוח היא המנה הלאומית במדינה - כך שתוכלו להזמין אותה בכל קפיצה למסעדה מקומית. ובכל זאת, סכנה טמונה באכילתו של האקי - מותר לטעום רק מהליבה הרכה בצבעי לבן-צהבהב, היות והחלקים האדומים במרכז הפרי רעילים ביותר.

אין תמונה
דוחה חרקים. אורוקו

אורוקו: ביצת הפתעה

פרי האורוקו (Urucu) מככב במטבח המקסיקני, בעיקר בתור ממרח שנרקח בשילוב עם תבלינים נוספים כמו אורגנו ושום. מה שמיוחד בו הוא אלמנט ההפתעה: מבחוץ הוא שעיר, אבל ברגע שפותחים אותו נגלים כ-50 זרעים קטנים ואדומים הצפים בעיסה אדומה. בהודו משתמשים באורוקו כדוחה חרקים, והמקומיים בקאריביים נהגו ליצור מהזרעים צבעי גוף. האינדיאנים של ארה"ב מרחו אותו על השפתיים, מה שנתן לו את הכינוי "עץ הליפסטיק". כיום מעבדים את הזרעים בעיקר להכנת צבעי מאכל. אם תצאו לסיבוב קצר ביערות ברזיל, תמצאו אותו מציץ מכל עבר.

אין תמונה
חמוץ, מתוק ושעיר. רמבוטן

רמבוטן: ליצ'י עם קוצים

למרות שהרמבוטן (Rambutan) מוזר למדי למראה, בודאי לא תופתעו לשמוע שבאינדונזית פירוש שמו הוא "שעיר". ליבתו נראית כמו ביצה מקולפת שקצת מזכירה ליצ'י, והטעם? חמוץ-מתוק, במרקם שמזכיר גומי. על אף שמקורו הגיאוגרפי לא ידוע עד היום, ניתן למצוא אותו באינדונזיה, בפיליפינים, בסרי לנקה, במלזיה ובמקומות נוספים בדרום-מזרח אסיה. את הפרי, העשיר בויטמין C, ימצאו סוחבי המוצ'ילות בשווקי תאילנד, התיירותיים והתיירותיים פחות, ובעיקר ב"צ'יינטאון של בנגקוק", מדרום לרובע דוסיט וממזרח לעיר המלכותית.

אין תמונה
בעל סגולות רפואיות. מנגוסטין
 

מנגוסטין: יום אחד ירפא סרטן

פרי המנגוסטין (Mangosteen) הוא סגול מבחוץ, בעל מרקם קרמי ועם טעם אקזוטי מיוחד המזכיר שילוב בין פרי הדר לאפרסק. רבים טוענים שהמנגוסטין, הפרי הלאומי של תאילנד, הוא הפרי הטעים בעולם. בתאילנד עצמה, ובשאר דרום-מזרח אסיה, בעיקר בויטנאם ובסינגפור, אפשר לקנות חופן מרשים בכסף קטן, ואפילו בונקובר הקנדית ובשאר ערים ברחבי העולם שבהן אוכלוסיה אסייאתית, אפשר למצוא אותו בחנויות ייעודיות. זה די מוזר, אבל בדומה למשתחרר ישראלי שרוצה לראות עולם, המנגוסטין לא קיבל ויזה לארצות הברית, ואי אפשר לייבאו לשם באופן חוקי. כמה נשמות טובות כבר החלו לגדל אותו בהוואי, למזלם של המכורים הכבדים. אבל יש עוד כמה דברים שאפשר לעשות איתו, חוץ מליהנות מהטעם: בדרום-מזרח אסיה משתמשים במנגוסטין פעמים רבות ברפואה העממית, ומיוחסות לו תכונות נוגדי חמצון: משתמשים בו לטיפול בבעיות עור, פצעים ודיזינטריה, ומדענים מניחים כי הפרי עשוי אפילו להפחית את הסיכון לחלות בסרטן. עד שזה יוכח סופית, אפשר פשוט להתלהב מצורתו המצחיקה של החציל הקטנטן הזה.

_OBJ
איפה נמצאים האנשים הכי נחמדים בעולם?