מה אנחנו יודעים על הקשר של ישראלים והעולם הגדול? הרבה, אבל לא מספיק. אנחנו טובים באירוויזיונים, מובינג, ייצוא גיבורות על והקמת חברות סייבר, אבל לא רק. בשנים האחרונות רשמה ישראל גידול ניכר והפכה למעצמת שיט זעירה. תעשו סקר: השכנים שלכם, מישהו מהחוגים של הילדים, האחיינים שאתם פוגשים פעם בארבעה חודשים לארוחת חג - מישהו מהם יצא להפלגה בזמן האחרון, וכנראה העלה ממנה גם תמונות מנקרות עיניים שגרמו לכם לחשוב "רגע, למה אני לא נמצא על ספינה ברגע זה ממש?". השערה שמבוססת על הסטורי שהעליתי לאחרונה מספינה מפוארת, ושגרר תוך דקות יותר מתגובה אחת שנכתב בה "אדוני, אתה הגזמת".

מחפשים לאן לטוס? הכנסו למדריך היעדים של mako

כך או כך, ישראלים אוהבים לשוט, ונורוויג'ן קרוז ליין (NCL) אוהבת להשיט. ולהשיק. ובקיץ הקרוב תשיק החברה ספינת דגל חדשה ומפוארת בשם Encore - הדרן.

אנקור
המפגש עם האנייה הוא מסחרר | צילום: יחצ
אנקור
צילום: יחצ
אנקור
הבריכה בסיפון המרכזי | צילום: עדן יואל

המפגש הראשון עם האונייה מסחרר כמעט. העין מנסה לקלוט את כולה במבט אחד, ומבינה אחרי כמה שניות שחראם על המאמץ. ה-Encore ענקית - היא יכולה להשיט כ-4,000 נוסעים ועוד כ-1,700 אנשי צוות, מכילה 20 מסעדות וחדרי אוכל שונים, 14 ברים, בתי קפה ולאונג'ים (אגב דברים שישראלים אוהבים, יש בה גם מיני-סניף של סטארבקס), אולם מופעים, חנות דיוטי פרי, חדרי ישיבות, קזינו, חדר ארקייד, חדר ארקייד שני שמתמחה במתקני מציאות מדומה, חדר כושר, בריכת שחייה, מגלשות מים ומסלול קרטינג. הלוואי שהייתי ממציא אחד מאלה, אבל לא. אדרבא, יש מצב לא רב שהחמצתי משהו ברשימת המלאי הזו. ביקרתי במתחם הספא ורק בשביל באמת להוציא את העיניים אגיד שיש בו - בנוסף לכל הטיפולים והפינוקים - שתי סאונות, חדר מלח וגם כורסאות מחוממות שמשקיפות אל הים. אולי ואולי לא התיישבתי באחת מהן וסירבתי לקום עד שגירשו אותי משם במקל.

אם ה-Encore היתה, כמאמר הקלישאה, "עיר צפה" היא היתה לאס וגאס, אבל עם נשמה. כי בשונה מווגאס, שהמטרה המוצהרת (והלא מוצהרת) שלה היא לרוקן אותך מכסף, ה-Encore באמת רוצה שתיהנה. היא רוצה להיות התגלמות מפוארת ומתוקתקת של סירי - אונייה שיש לה תשובה לשאלות התיירותיות הכי קטנוניות ונודניקיות שלך, והשילוב הזה בין המימדים העצומים למגוון העצום לא פחות מייצר לנוסעים חוויית שיט מקיפה ומכילה. משק אוטרקי של פאן.

החדרים, בהתאם, עוטפים ומותאמים לצרכיו של הנוסע המפונק ב-2020. העברתי יומיים בסוויטה זוגית עם חדר רחצה נפרד, מיני-סלון ומרפסת אל הים. אלה היו יכולים לאכלס בשמחה גם זוג, זוג עם ילד או צמד שלא רוצה לחלוק מיטה. חדרים קטנים יותר יתאימו לזוגות פחות חמדניים והגדולים יותר יתאימו גם למשפחה עם שני ילדים. חלוקת המפלסים של ה-Encore מפרידה בין מתחמי הפעילויות והאוכל לחדרי השינה, כך שגם כשנערכת מסיבת דיסקו (האם הפלגה היא הפלגה אם לא נערכה בה מסיבת דיסקו? תעלומה שהיא גם שאלה פילוסופית) על הסיפון השישה עשר, בקומה שלוש עשרה אין זכר לרעש ואפשר להתמסר לשינה תינוקית כמעט הודות לטלטול העדין-עדין של גלי הים. אציין רק שההפלגה שנכחתי בה נערכה באחד מחודשי החורף, והטלטול הזה אמור להיות מורגש עוד פחות בהפלגות הקיץ.

אנקור
בכל פינה תמצאו כאן בר, לאונג' או מסעדה | צילום: יחצ
אנקור
על הספינה יש חדרים ענקיים | צילום: יחצ
אנקור
או קטנים יותר | צילום: יחצ

אותו נוסע מפונק ומעודכן שהזכרתי קודם יודע גם שתעשיית התיירות נדרשת לגלות גם אחריות אקולוגית ושבשנים האחרונות הפך הדיון המוסרי בטיסות ובשיט לסוגייה בוערת. במסיבת העיתונאים על הסיפון, בכירי NCL התייחסו לסוגיה והסבירו שהחברה נוקטת במספר צעדים כדי לענות על דרישות הצרכנים (טווח המחירים ומגוון הקרוזים הופך את השיט, כאמור, לאופציה נפוצה יותר ויותר לחופשות משפחתיות) ודרישות, יו נואו, האוקיינוס. NCL מפרסמת בארבע השנים האחרונות דו"ח קיימות שזמין לכל ארגון סביבתי או צרכן מודע. זמני ההפלגות השתנו והותאמו כדי לייעל את צריכת הדלק של כלי השיט וננקטו גם צעדים סמליים - אך נגישים יותר - כמו היפטרות מ-15 מיליון קשי פלסטיק על ספינות החברה ומעבר לבקבוקי קרטון שאפשר למחזר.

"אפשר לאכול פה מהרצפה"

נחזור לכיף. לא אכחיש, יש משהו מרגש מאוד בעובדה שהייתי אחד הראשונים להשתמש במתקני האונייה. ה-Encore הגיעה להפלגה בה נכחתי פחות או יותר מהניילון. פרש אוף המספנה בה נבנתה באיטליה. "אפשר אשכרה לאכול פה מהרצפה", מסכמת עיתונאית מנבחרת העיתונאים הישראלים. הסנטימנט הזה, שקושר בין ניקיון ועונג גם הוא תכונה ישראלית מובהקת, ובתוך עמי אני יושב. הסדינים היו מתוחים יותר מהמצב הבטחוני והכיורים הבהיקו כמו קרחת באוגוסט. לא שאוניות ותיקות יותר מציעות היגיינה מפוקפקת, אבל אם, כמוני, אתם שואבים איזו הנאה חולנית כמעט מפתיחת אריזות ואקום או העברת יד על משטח שבדיוק קרצפו אותו, ל-Encore יש יתרון על פני כל ספינה אחרת בשוק: היא פשוט חדשה יותר. תקנאו.

אגב קנאה, בואו נדבר על אוכל ובידור. כחלק מתצוגת התכלית של האונייה, סעדנו מדי צהריים וערב במסעדה אחרת, ולא היינו קרובים אפילו למיצוי האפשרויות הקולינריות שעל הסיפון. אישית, נהניתי מאוד מהמסעדה הצרפתית "לה ביסטרו" שהציעה לי שני דברים שאני אוהב מאוד - הזדמנות לאכול ברווז והזדמנות ללבוש ז'קט לארוחת ערב. לא שחייבים, אבל האורות העמומים, המפיות הלבנות והיין בגביעים הגבוהים משרים אווירה יוקרתית דיה שעושה חשק להתגנדר. לא לדאוג, יש המון אפשרויות אחרות, בהן מסעדת גריל ניו יורקית, מסעדה בהשראה טקסנית, שתי מסעדות איטלקיות, דיינר, מטבח אסייתי וגם חדר אוכל קלאסי בסגנון בופה. אני יודע את זה כי התעקשתי לטעום כל מנה ומנה שהוגשו לנו במהלך ארוחת טעימות ביום השני להפלגה. ככה זה כשיש סטנדרטים עיתונאיים.

אנקור
החוויה כמו בברודווי | צילום: יחצ
אנקור
מתחם המציאות המדומה | צילום: יחצ

ואחרי הדינר חייב לבוא שואו. ה-Encore מארחת מספר מופעים, מהם דגמנו בערב הראשון את Choir of Man ובערב השני את המחזמר "קינקי בוטס". Choir of Man הוא הכלאה בין "סטומפ" ו-ווקה פיפל, רק שאת מקומם של הפרצופים המבעיתים מחליפים פנים נאים בהרבה של זמרי בריטון מחוספסים אך רגישים, שמגישים רצף להיטי פופ מתקופות שונות בעיבודים אקוסטיים. אני לא מסביר את זה כמו שצריך, אבל אם קולות גבריים עושים לכם את זה, יש מצב שלא תוכלו ללכת אחרי ההופעה הזאת. "קינקי בוטס" הוא, וול, "קינקי בוטס" - המחזמר הלהטב"קי המתוק על הפקתו המלאה, הכיפית והמפוארת, כמו בברודווי ובווסט אנד.

ציינתי את זה קודם בחטף, אבל ההפלגה שנכחתי בה נערכה בחודש חורפי. בשונה מהליין הייעודי של האוניה, הפלגנו לתקופה קצרה ובימיה הקרירים של אירופה. זה אומר שלא כל המתקנים על ה-Encore נבדקו על ידי (אבל יום יבוא ואשוב אליך, מגלשת מים!), וזה אומר גם שעגנו בסיום המסע בנמל סאות'המפטון באנגליה. בחוץ ירד גשם בריטי קר ואפור שנראה לפתע קר ואפור עוד יותר רק בגלל הניגוד.

ה-Encore היא ריזורט, היא קלאב, היא פנטזיה עתירת מימדים. היא קפסולה מרוכזת של חופשת קיץ לכל המשפחה. מספיק גם להוריד ממנה רגל אחת בשביל להבין כמה היא רחוקה מהמציאות היומיומית. וזה בסדר. מי שיכול להרשות לעצמו חופשה פנטסטית כזאת, מי שמעביר חודשי עבודה ארוכים בתכנון ובחלומות על אותם שבועות בקיץ בהם הוא נשאב למציאות מקבילה והופך לאדם אחר, יודע על מה אני מדבר. מי שלא, כנראה עוד לא מצא את הספינה הנכונה.

כמה זה עולה?

בקרוז של שבוע שיתחיל ב-29.3.20, לאיים קאריביים (מיאמי עד מיאמי):

קבינה פנימית החל מ-779 דולרים לאדם בחדר זוגי.

קבינה חיצונית עם חלון החל מ-967 דולרים לאדם בחדר זוגי.

קבינה עם מרפסת החל מ-1080 דולרים לאדם בחדר זוגי.

*הכתב היה אורח של חברת NCL