כשאומרים רוד-טריפ זה בדרך כלל נשמע כמו מסע של כמה חודשים במזרח או דרום אמריקה. אבל החלטתי שאני רוצה משהו אחר, רק 10 ימים יד עם בן זוגי, במזג האוויר שאני אוהב ובתרבות שאני כל כך מתחבר אליה - באירופה (למרות שבן הזוג שלי לא אוהב קור).
כשהתחלתי לבדוק טיסות מישראל למרכז אירופה, ראיתי שהמחיר הזול ביותר הוא לפראג, ובפער משמעותי. המשכתי עם השכרת הרכב, וגם במקרה הזה, המחיר בצ'כיה זול באופן משמעותי מגרמניה והשכנות. ואז נכנסתי לגוגל מפות ופרסתי בפני את מפת אירופה כדי לתכנן את המסלול. הדבר הראשון שהיה הכי חשוב מבחינתי - שהמסלול יעבור דרך שוויץ וליכטנשטיין. למה? נגיע לזה בהמשך.
ככה בעצם תכננתי לנו מסלול שמתחיל בנחיתה בפראג, ממשיך בנסיעה לגרמניה, שוויץ, ליכטנשטיין, אוסטריה, סלובניה וחוזר לפראג - יותר מ-3,000 ק״מ על הכבישים המהירים של אירופה, עם מלונות וזמנים כמעט ספונטניים לחלוטין. לטיול יצאנו בנובמבר האחרון ומזג אוויר יותר מושלם ממה שקיבלנו, לא יכולנו לבקש.
היום הראשון
נחתנו בפראג בטיסה של אל-על שאורכה כ-4 שעות, ומיד הלכנו לאסוף את הרכב בקור הצ׳כי האופייני לשעות הבוקר. היו כמה תקלות קטנות ברכב שקצת עיכבו אותנו. למזלנו היקיות האירופאית סייעה לנו והבעיה טופלה במהירות. הבנו שבזבזנו מספיק זמן ועלינו על הרכב כדי לצאת לדרכנו לכיוון מינכן.
כן, זה מאוד מעייף, אבל האדרנלין שבגוף לא באמת יכול לתת לך להירדם. עצרנו באמצע הדרך כדי להתחמם עם איזו כוס קפה רותחת וקרואסון צ׳כי זול - והמשכנו. זמן הנסיעה הוא קצת יותר משלוש שעות, ולפראג עוד נחזור בסוף הטיול.
לעיר השלישית בגודלה בגרמניה הגענו בשעות הערב המוקדמות ישירות לבית מלון מקומי כדי לישון, ולהתחיל את המסע עם כוחות חדשים על הבוקר.
היום השני
התעוררנו מוקדם, עשינו צ׳ק-אאוט אחרי ארוחת בוקר קלילה ויצאנו לטייל במרכז מינכן בכיכר מריאנפלאץ המפורסמת, ממנה המשכנו בהליכה רגלית ספונטנית בשדרה הארוכה. בנוסף, אפילו הספקנו לקנות כמה מזכרות לחברים והמשפחה.
יש שאומרים ש״אם קנית קפה במרכז העיר זה אומר שביקרת ביעד״, וזה בדיוק מה שעשיתי (פלוס כמה תמונות). ואז החלטנו להמשיך בדרכנו ליעד שכל כך חיכיתי לו - שוויץ.
כבר כמה עשרות קילומטרים מהעיירה אינטרלאקן בשוויץ לא האמנו לנופים שאנחנו רואים וזו בדיוק הסיבה שלא הייתי מוכן לוותר עליה בטיול שלי. זה הרגיש כאילו נכנסנו לציורים מהאגדות, לכוכב אחר. פסגות מושלגות לצד נהרות, גבעות בצע ירוק בוהק, בתים נמוכים עם גגות אדומים, פרות עם פעמונים מצלצלים וכבישים צרים שנוסעים ליד הרכבת המהירה. מכירים את הפרסומות של המעדן ״מולר״? אז בדיוק כזה.
התבאסנו שכבר התחיל להחשיך ושלא נספיק ליהנות מכל היופי כבר היום. אבל השקיעה… ואוו.. השקיעה.
היום השלישי
יצאנו ליום הראשון שלנו באינטרלאקן, אולי האזור הכי ירוק ופופולרי בשוויץ. החלטנו ל"זרוק" את הרכב באיזה שטח ופשוט להתחיל ללכת ברגל, כי הכל יפה - ואי אפשר להפסיק לצלם. רשרושי הפעמונים של הפרות מחזקים את תחושת השקט ששורר במקום.
חזרנו למכונית והמשכנו לכיוון ללאוטרברונן, אזור מתוייר יותר וגבוה יותר. התיישבנו לשתות כוס קפה כדי להתחמם (בחוץ היה בערך 8 מעלות). הפעולה שעשינו הכי הרבה בטיול הזה היא לעצור, לעמוד ופשוט לצלם בלי הפסקה, כשהתחושה הכללית זה הניסיון להביא את מה שאתה רואה בתמונה.
תוך כדי הליכה קלטנו רכבל שמתפס לו במעלה ההר. מבדיקה קצרה שעשינו באינטרנט הבנו שמדובר בנקודת תצפית שנקראת הארדר קולם (Harder Kulm) ממנה אפשר לראות את כל העיירה מגובה של 1,300 מטרים. נסענו לנקודה, המתנו מעט בתור כמו אירופאים טובים - והגענו לשם אחרי הליכה רגלית קצרה מהיציאה מהרכבל.
זה מפחיד כמה שהמקום הזה מדהים. התצפית בנויה בצורה שתוכלו להתקרב ממש עד הקצה בשני אזורים שונים. זה אתר חובה שאסור לוותר עליו. כרטיס ברכבל יעלה לכם 25 פרנק שוויצרי. בנוסף, אם תרצו תוכלו לשבת לאכול ולשתות במסעדה שנמצאת ממש ליד וליהנות מהנוף בזמן הארוחה (וכמובן שלעשות סלפי).
ירדנו מההר והמשכנו לגרינדלוולד (Grindelwald), עיירה שצמודה לאינטרלאקן. גם שם מצאנו מסלולי הליכה שונים בין הבתים האדומים והרגשנו שאנחנו יכולים להמשיך לטייל שעות בלי לשים לב שלא אכלנו פירור מהבוקר.
היום הרביעי
את היום הרביעי שלנו פתחנו שוב במלון באינטרלאקן וחזרנו עם הרכב לגרינדלוולד ומשם המשכנו לוילדרסוויל, עוד עיירה קטנטונת באזור שמומלץ להגיע אליה. הפעם גם הבנו את הסיבה למה העיירות כל כך שקטות וריקות מתיירים. לדבריה של מוכרת נחמדה מדובר בלואו-סיזן, כך שקחו את חודש נובמבר כאופציה אם בא לכם להרגיש מבודדים לגמרי בטיול שלכם.
ועכשיו, לליכטנשטיין. הגענו אליה משוויץ בנסיעה של כשעתיים. מי שלא מכיר את המדינה הזאת - מדובר בנסיכות קטנה הגובלת בשווייץ ממערב ובאוסטריה ממזרח. היא אחת המדינות הקטנות ביותר בעולם, ולשם השוואה הגודל שלה הוא בערך כמו של ירושלים ותל אביב ביחד - סך הכל 160 ק״מ.
נסענו לעיר הבירה, ואדוץ, בית המלון ששכרנו היה בקצה הר מעל עיר הבירה, שמסתבר שבשיא החורף משמש כאתר סקי. כשהגענו, בנוסף לערפל הכבד, הטמפרטורה הייתה 0 עמלות - אבל ללא שלג. קפוא.
היום חמישי
לא ממש ידענו מה מצפה לנו מהמדינה הקטנה. הפעלנו את הוויז והתחלנו לנסוע. כמו בכל טיול, מהטעויות מגיעים למקומות היפים ביותר, ובשוגג מצאנו את עצמנו בדרך שמובילה לקצה ההר ללא מוצא. ובאמת, זה הרגיש שאנחנו במקום נטוש לחלוטין שלא מאוכלס בבני אדם. יצאנו מהרכב וראינו שכל החנויות סגורות ומהבתים שומעים רק פעמוני רוח. לא יכולנו להפסיק לצלם.
כשנסענו לעיר הבירה נתקלנו במורד ההר במחזה מדהים - ענן שהתיישב ממש מתחתינו וכיסה את העיר. בואדוץ, העושר של התושבים מאוד ניכר, כולם מעונבים ונוסעים ברכבי יוקרה. גם מחירי המסעדות בהתאם.
אם תתרחקו מעט תוכלו לברוח לאזורים הירוקים והיפים של העיר, כמו לדוגמה טירת Vaduz Castle שעשויה כולה מאבן עתיקה ונראית כמו באגדות. באזור יש לא מעט מסלולי הליכה שיובילו אתכם לתוך יער שבימי הסתיו נצבע כולו בכתום.
בערב המשכנו לכיוון זלצבורג והכפר האלשטאט שבאוסטריה. הנסיעה לקחה קצת יותר מ-3 שעות, לא כולל עצירות. תחילה הגענו לזלצבורג, והשעה הייתה כבר מאוחרת כשאנחנו עייפים אחרי נסיעה ארוכה. שמנו את הדברים במלון וחיכינו לבוקר.
היום שישי
על הבוקר נסענו להאלשטאט, כפר ציורי שאולי יצא לכם לראות כרקע של איזו מערכת הפעלה. הבתים נמוכים, האגם שנמצא במרחק נגיעה והשווקים הרבים רק מוסיפים לאותנטיות של המקום האגדי הזה. מומלץ לעשות הליכה רגלית לאורך כל האזור.
גם כאן הגענו לנקודת תצפית מרהיבה שממנה אפשר לראות את כל הכפרים שנמצאים סביב האגם. רק שיש בעיה אחת - אחרי שחוזרים משוויץ קצת קשה שנוף כזה ילהיב אותך. פה בעצם הבנו שאולי היה כדאי לעשות את הטיול בצורה הפוכה, כי אחרי אינטרלאקן קשה מאוד לעלות ברמה.
ושלא תטעו, בשונה משוויץ הכפר הקטן הזה מפוצץ בתיירים. לא מעט פעמים ראינו שלטים עם כיתוב ״נא לשמור על השקט ולא לצלם״ (באנגלית). כנראה שלמקומיים קצת נמאס מהעומס, למרות שהתיירות היא ההכנסה העיקרית שלהם.
בשעות אחר הצהריים המאוחרות יצאנו מאוסטריה לכיוון אגם בלד שבסלובניה. גם כאן הנסיעה הייתה קצת יותר מ-3 שעות. וחשוב לציין: מדובר פה במזרח אירופה ואנשים מאוד לא נחמדים. למה אני אומר את זה? נגיע לזה ממש תכף.
הגענו בלילה, מאוד מאוחר. את מקום הלינה שלנו שכרנו בתוך יער מדהים. אחד המקומות היפים ביותר שישנתי בהם בחיי, ובמחיר הכי זול שאפשר לדמיין - רק 250 שקלים ללילה לזוג. תוכלו לקבל חדר פרטי עם מטבח, כלי בישול, מקרר, פינת אוכל וספה, מקום למנגל, וחצר פתוחה ליער פרטי משלכם. המקום נקרא Garni Pension Pibernik והוא מנוהל על ידי משפחה מקסימה וחתול שחור ופרוותי.
היום השביעי
קמנו בבוקר עם חיוך ונסענו לכיוון אגם בלד המדהים. הצטלמנו קצת, עשינו הליכה ברגל ודי התלהבנו מהשקט. לקראת הצהריים החלטנו שבא לנו לעשות קניות, שזה בדיוק הזמן אחרי הטיול הארוך, לקחנו את הרכב ונסענו לכיוון עיר הבירה ליובליאנה.
ועכשיו, בואו נדבר רגע על היחס בסלובניה לתייר. בדרך עצרו אותנו שתי שוטרות מאוד לא נחמדות שטענו ש״לא שילמנו על הנתיב המהיר״. הסברנו להן שלאורך כל הנתיבים שלנו באירופה עצרנו תמיד בקופות, רכשנו מדבקות וידענו בדיוק איפה כל דבר בקלות. ציינו בפניהן שאנחנו תיירים ושממש לא ניסינו לחמוק מתשלום ושאין לנו בעיה לשלם גם. הן ביקשו דרכונים ואז התעקשו לקנוס אותנו (תחזיקו חזק) ב-150 יורו. כן, תיירים. ונחדד: אין שילוט, יש כבישים, ויש נתיבים - זהו.
ופה בדיוק נגמר לנו החשק וחזרנו למלון. התבאסנו ולא עשינו את הקניות שרצינו. הקפדנו שזה לא יקרה לנו, אבל יש מדינות שלא דופקים חשבון כנראה, גם לא לתיירים. מנהל המלון הסביר לנו שמדובר בשוק אפור, ושלא היינו צריכים לשלם. אבל היה כבר מאוחר מידי.
היום השמיני
חוזרים בחזרה לפראג עם תחושה שלא נחזור לעולם לסלובניה. אנחנו איתה סיימנו. בעלת המלון נתנה לנו שוקולד במתנה כדי לנסות להמתיק לנו את הבאסה שהיינו בה. היא באמת הייתה מקסימה, אבל אני חושש שזה לא יעזור.
והפעם היינו יום שלם בדרכים - יותר מ-6 שעות של נסיעה בכיוון אחד. עשינו המון עצירות בדרך, צילמנו עוד קצת וסגרנו גם מלון שיהיה לנו איפה לישון. הגענו בערב, עייפים וישר הלכנו לישון.
היום התשיעי
החזרנו את הרכב והתחלנו להשתמש ברכבות. דרך הרבה יותר הגיונית, כי באירופה בשונה מישראל, אי אפשר להכנס עם רכב למרכז העיר.
זו הפעם השנייה שלי בפראג, ופעם ראשונה של בן זוגי. החלטתי שבפעם השנייה שלי כאן אני חייב דבר ראשון להגיע למוזיאון אפל. מדובר באוסף של בן אדם פרטי, שכל דבר שאתם רק יכולים לדמיין - תוכלו למצוא שם. מהבגדים שלבש סטיב ג׳ובס על הבמה בזמן ההשקה של האייפון, ועד האב-טיפוס של המכשיר הראשון.
משם המשכנו לכיכר ואצלב, השעון האסטרונומי (שלא ברור לי מה כל כך מעניין בו), ולאחר מכן לגשר קארל.
היום העשירי
בבוקר של היום האחרון נסענו ברכבת לאזור העיר העתיקה, ומאוחר יותר הלכנו ברגל עד לגבעת פטרין - שם אפשר למצוא מגדל מיניטורי של אייפל, ואפילו לעשות טיול רגיל לרגל נופיה היפים של פראג.
חלק גדול מהחוויה בטיול שלנו היה הנסיעה ברכב. הצלחנו להגיע למקומות שברור לשנינו שלא היינו מגיעים אליהם אם לא היה לנו את האפשרות להיות ספונטנים ולעצור באמצע שום מקום. כך, למרות שרציתי לציין כאן את השמות של חלק מהמקומות שאתם רואים בתמונות, אני פשוט לא יודע איפה זה צולם. טיפ: אל תפחדו לעצור באמצע שום מקום כדי לצלם, זה ישנה לכם את הטיול.