לפני כשבוע ממשלת יוון הכריזה שהריסות המטוס המצרי האבוד, שהמריא מפריז ומעולם לא נחת, נמצאו ליד האי קרפאטוס. מאז הסתבר שלא מדובר באותו מטוס נעלם, אך בינתיים לא מעט הרימו גבה נוכח השם 'קרפאטוס' ותהו האם הוכרז אי יווני חדש שטרם נחשף? ובכן, ככל הנראה זאת הפעם הראשונה וגם האחרונה שתשמעו בחדשות על האי הבודד הזה, כי בכל זאת, מה כבר יכול לקרות באי כל כך משעמם? וזה בדיוק סוד הקסם שלו – שעמום. אי שהזמן בו עוצר מלכת.
מזדכים על שעון ישראל
רק שעה ועשר דקות טיסה, זה הכל, 70 דקות ואתם מוצאים את עצמכם בעולם אחר. אולי אזור הזמן בקרפאטוס זהה לזה של הארץ, אבל נדמה שלתושבים כאן אין שעון – הם מתנהלים בעצלתיים, ברוגע סטואי שלא נולד מאדישות אלא מתוך שלווה שלא ממהרת לשום מקום. משהו שהזכיר לי קצת את הקצב ההודי, זה שמכריח את התייר לאמץ באהבה את הדרישה המקומית לסבלנות. כשנוחתים באי מבינים שכדי להתחבר למקום, על כל 4,000 תושביו המעטים, צריך להבין שכאן לא ממהרים, לא מתעצבנים ולא מתווכחים. ובעצם, כשמחתימים את הדרכון בכניסה מזדכים גם על המנטליות הישראלית.
ואם כבר הזכרנו ההזדכות על הישראליות, זה המקום לציין את הבידוד התיירותי שתרגישו; מדי שבוע מגיעות מישראל רק שתי טיסות ישירות בלבד, עליהן לא יכולים להיות יותר מ-170 נוסעים בסך הכל, זאת כמות הנוסעים המקסימלית.
אבל בואו נהיה כנים עם עצמנו, רובנו מחפשים לברוח עד סוף העולם מהישראלים, אבל מתרגשים לגלות מילים בעברית בתפריט במסעדה נידחת בפסגת ההר. אז ככה גם בקרפאטוס – זה יהיה שקר להגיד שלא תפגשו כאן ישראלים, בכל זאת גם אם מדובר בכמה עשרות בודדות, כאשר כולכם מגיעים באותו מטוס וסביר להניח תלונו באותם מלונות, אין סיכוי שלא תפגשו אותם. ולא רק שתפגשו אותם, גם תמצאו אותם נרשמים לאותו טיול מאורגן שאתם שמעתם עליו בסוכנות הטיולים הישראלית שמחכה לכם במרכז העיר.
הקונספט - שקט
יוון ידועה באיים הקסומים שלה, בחופים המזמינים, במחירים הזולים ובטברנות האותנטיות – הכל תקף גם כאן, רק שיש פה עוד משהו, והעוד הזה הוא בעצם "האין" - אין כאן כלום - כלומר, אין כאן אטרקציות גרנדיוזיות שמושכות תיירים מהסוג האובר-אקטיבי שמחפש את האקשן והאינטנסיביות. אין כאן קזינו, ולא תשתית לספורט ימי, לא קניונים ורשתות מותגים לשופינג, לא קלאבים של "הכל כלול", לא צוותי הוי ובידור ולא מוזיאונים או ארכיטקטורה כמו באתונה. כאן יש שקט, כזה שמתכתב עם השלווה של המקום, כזה שיאפשר לכם להיכנס למצב בטן גב בלי תחושת אשם.
אז מה כן יש כאן?
קרפאטוס שוכן בלב הים האגאי, בין רודוס לכרתים. כאשר כל גודלו של האי הוא 324 קמ"ר, וניתן לנסוע מצפון לדרום בשעה וחצי וממזרח למערב ב-25 דקות בלבד. ולא תגידו שיש כאן אוטוסטרדות שמקצרות את הזמן על ההגה – הדרכים הרעועות מתפתלות בין הכפרים המסורתיים ועד העיר היחידה באי – פיגאדה. אך שאלו לא ירתיעו אתכם, נסיעה בכבישים המתעקלים מאפשרת לראות את הנופים המרהיבים מהגובה: את ספקטרום הטורקיז שצובע את המים, את המצוקים המיוערים שנחתכים ישירות בקו הים, את הבתים המסורתיים בצבעי כחול ולבן ואת הצמחייה שאמנם אופיינית למזרח התיכון (ותזכיר לכם מאוד את הגליל), אך באותה עת גם נהנית מאקלים אירופי גשום שמשאיר אותה ירוקה גם בקיץ.
אל הכפרים אפשר להגיע בטיול מאורגן, אך ניתן גם לשכור מכוניות או אופנועים ופשוט "ללכת לאיבוד" בכבישים, ובדרך להתרענן במסעדות הביתיות ובבתי הקפה הנמצאים בכפרים בצדי הדרך. כמו למשל אצל Lastos Kali Limni, המוכרים בכינוי "ג'יין וטרזן" – שפותחים את ביתם הממוקם צפונית לכפר הגדול (והעשיר באי) אפרי Aperi. תוכלו לעצור אצלם לארוחה מסורתית שכוללת את מיטב מטעמי האי, כוסית של אוזו ונוף עוצר נשימה.
אם אתם ממיטיבי הלכת, האי קרפאטוס מרושת במסלולים רגליים בשלל דרגות קושי ותוכלו לתור את המקום גם דרך הרגליים או לשכור אופניי שטח. את מפות השבילים ניתן לקבל בקבלות בבתי המלון ובסוכנות הטיולים הישראלית (שכבר הזכרנו). בנוסף, תוכלו לסמוך על השילוט המצוין שפרוש בכל רחבי האי ומכוון את הולכי הרגל. ישנה גם אפליקציה בשם Karpathos Guide, הזמינה באפסטור ובגוגל פליי, ובה תוכלו למצוא המלצות על פעילויות, מסלולים, מסעדות וכל מה שמטייל צריך.
כמו שהזכרתי כבר קודם, שרידי ארכיטקטורה אין, אך יש כאן ספינת פיראטים עתיקה ששקעה במצולות הים, וכדי לצפות בפלא תצטרכו לסור אל מועדון הצלילה היחיד באי, המשכיר ציוד צלילה לבעלי כוכבים ומאפשר גם צלילה בליווי מדריך למתחילים. בעודכם במעמקים תוכלו גם להשקיף על האלמוגים הגדלים בקרקעית הים בשלל צבעים.
ואם כבר גלשנו לים, איך אפשר לנפוש באי בלי להביט עליו מהצד השני – באחד מימי החופשה מומלץ לצאת ליום "Blue Day": שייט בסירה שתיקח אתכם למפרצים הנידחים באי, אליהם לא ניתן להגיע דרך היבשה. אם יתמזל מזלכם, תוכלו לתפוס את להקות כלבי הים מסוג "כלב הים הנזירי", השוכנים מסביב לאי ונמצאים בסכנת הכחדה. אם אתם טיפוסים ספורטיביים, תוכלו לקפוץ אל חוף הגלשנים באי (חוף אפיארטי Afiartis) – הספורט הימי היחיד המורשה, וגם הוא באזור מוגדר, כדי לא להפריע לרוחצים.
כשהשמש שוקעת ובגד הים מאופסן עד ליום שלמחרת, נוהגים התיירים ותושבי המקום לפקוד את שלל הטברנות הממוקמות ברחבי העיר. ובטברנות, בדיוק כמו שאפשר לדמיין, האוזו והארקי (המשקאות הלאומיים) נשפכים כמים וברובן ככולן תמצאו את זמרי הבית, מלווים עצמם בנגינת בוזוקי, שרים שירים שחלקם ישמעו לכם מוכרים מהבית – נעימות שהושאלו על ידינו, החל משירים של חיים משה, דרך אייל גולן ועד מיקי גבריאלוב ואריק איינשטיין.
האוכל
האי קרפאטוס נכבש על ידי האיטלקים במלחמת איטליה-טורקיה בשנת 1912, והם שלטו עליו עד שהועבר לממשלת יוון ב-1947. מאז ניתן לראות השפעות איטלקיות על תרבות האוכל המקומית. החל משימוש בבזיליקום בכל רוטב ועד פסטות טריות ופיצות שנאפות במקום. אחד מהמאכלים המסורתיים של קפרטוס הוא המקרוניס Makaroune– מעין פסטה מקומית המוגשת עם בצל מטוגן ופריך, רוטב חמאה וגבינת פטה מגוררת. אם תגיעו אל הכפר הצפוני אולימפוס, המרשים והאותנטי ביותר, בעודכם פוסעים בסמטאות הקסומות, הביטו סביבכם ותוכלו למצוא נשים כפריות מגלגלות נחשי בצק וחותכות אותם למקטעים שווים – אלו יוכנסו בעודם טריים לסיר מים רותחים לבישול קצר, או לחלופין יעברו ייבוש ויימכרו על אם הדרך.
אל המקרוניס מצטרף האוכל היווני המוכר מאיים אחרים שתוכלו למצאו גם כאן, הכולל בעיקר ירקות טריים, הרבה שמן זית, גבינות פטה טריות ואפויות, ציזיקי, עלי גפן ממולאים (בקרפאטוס נוהגים להכינם בצורת משולשים) וכמובן מוסקה – שבזכות הטוויסט האיטלקי עוטה תחפושת של לזניית ירקות מושלמת.
כשהזמנתי סלט יווני מסורתי, הופתעתי לקבל תוספת מעניינת שבהתחלה התקשתי לאבחן – מדובר בגבעולים מוחמצים שמוסיפים לסלט טעם ספק חמצמץ ספק מלוח. בדיעבד מסתבר שמדובר בצמח "המלוח", עליו שרו בחורשת האקליפטוס, הגדל ליד רצועת החוף אותו כובשים המקומיים בצנצנות עם שמן זית, הרבה מיץ לימון ומלח גס. והטעם מושלם.
גם אם נדמה לכם ששבעתם, אל תמהרו לקום לפני שטעמתם את הקינוח הקרפאטוסי – לוקומאדס. מעין סופגניות מטוגנות, מזכירות בטעמן את הספינג', הטבולות בסירופ דבש ומי ורדים ומעל הל, קינמון וזעתר (כן, זעתר). הן אמנם קטנות אך מאוד ממכרות – ראו הוזהרתם.
המחיר – יוון כמו יוון
יוון כידוע עודנה חלק מהאיחוד האירופי ועל כן המטבע הוא יורו, אך בניגוד ליוקר המחייה שאולי נהוג באירופה, כאן המשבר הכלכלי במדינה גרם למחירים נמוכים, ברמת הרצפה – למשל: כוס בירה תעלה לכם יורו וחצי, סופלקי מדוכן ברחוב (שווארמה ופרגיות מגולגלים בלאפה ברוטב ציזיקי) יעלה 2 יורו, קפה יורו וחצי, בקבוק מים מינרלים יעלה 0.20 יורו בסופרמרקט, ארוחת ערב תעלה בין 10 ל-25 יורו לאדם אם התפרעתם ממש, מסאז' מפנק יעלה כ-20 עד 40 יורו.
גם המלונות והטיסות שומרים על טהרת המחירים הזולים: חברת דיזנהאוז Islands, היחידה שמציעה טיסות ישירות עם חבילות נופש מישראל, מציעה מגוון של סוגי מלונות וחדרי אירוח, בהתאם לסוג החופשה בה אתם מעוניינים.
למשל:
שבוע בסוויטה משפחתית בקומפלקס משפחות, כולל טיסות - יעלה החל מ-749 יורו לאדם, והחל מ-469 יורו ל-3 לילות.
חבילת נופש של 4 לילות במלון על חוף ים פרטי על בסיס BB, כולל טיסות, תעלה החל מ-509 יורו לאדם בחדר זוגי. והחל מ-539 יורו ל-4 לילות.
חבילת נופש של 3 לילות במלון 3 כוכבים על בסיס BB, כולל טיסות, תעלה החל מ-599 יורו לאדם בחדר זוגי. שבוע יעלה כ-849 יורו לאדם בחדר זוגי.
חבילת נופש של 3 לילות במלון 5 כוכבים השוכן על חוף ים פרטי על בסיס BB, כולל טיסות, תעלה החל מ-619 יורו לאדם בחדר זוגי והחל מ-720 יורו ל-5 לילות.
השכרת רכב דרך חברת דיזנהאוז Islands עולה החל מ-120 יורו ל-3 לילות, בהתאם לרכב המבוקש.
ולסיכום, יש כאלו שאוהבים להשוות את קרפאטוס לתאילנד, אבל אני חשבתי שיש בה משהו שמזכיר את נוסטלגיית סיני בימיה הטובים – האופי הרגוע של המקומיים ובעיקר חוסר המעש שהוא בעצם האטרקציה העיקרית כאן. אם מרוץ החיים שוחק אתכם וכל מה שאתם משוועים לו זה שעמום, במובן הטוב של המילה, זה כנראה הנופש שאתם מחפשים.
הכותבת הייתה אורחת חברת דיזנהאוז.