בימינו, הדיילים מרגישים שהם שעומדים בקו החזית. הם עובדים במקום נפיץ להתפרצות הנגיף, מעליהם מרחפת עננה של קיצוצים שלא נגמרים ולמרות הכל הם צריכים להיות נחמדים, מנומסים ולתפקד תחת לחץ. בזמן שכל העולם מתבקש להישאר בבתים המשימה שלהם היא דווקא לנדוד בין מדינות.
במגזין INSIDER ביקשו משש דיילות אמריקאיות, שעובדות בחברות תעופה שונות, לספר איך עוברת עליהם התקופה האחרונה מאז התפרץ נגיף הקורונה. כל השש ביקשו לא להזדהות וכולן הסכימו שלהיות דיילת בימינו זה ממש לא נוצץ.
זו התקופה הכי בודדה שיש
אחד הדברים שכל הדיילות הסכימו עליו זה שבתקופה הזו ההרגשה שלהן היא שהן מאוד בודדות. למרות שבכל טיסה יש מספר אנשי צוות ובמטוס יכולים להיות מאות נוסעים, ההרגשה היא שכל אחד לעצמו. "גם בימים רגילים מדובר במקצוע מאוד קשה ותובעני, אז על אחת כמה וכמה בתקופה הזו", אומרת דיילת מסן פרנסיסקו. "יש הרגשה שטיסות הפכו להיות דבר לא שמח וזה ממש משתלט עליך. ההרגשה היא שאתה לבד בשמים".
"אנשים מתייחסים אלינו כגורם מספר אחת להעברת מחלות", אומרת דיילת מסיאטל. "אנשים ממש לא רוצים להיות בקרבתנו בימים האלה וזה ממש מורגש, במיוחד אם אנחנו במדים. גם הנוסעים נמנעים מלבוא איתנו במגע. זו הרגשה רעה מאוד".
"ההרגשה הנפשית שמלווה אותנו היא מאוד קשה", אומרת דיילת מניו יורק, בשנות ה-50 לחייה, שעובדת כבר שלושה עשורים במקצוע. "האווירה ממש קודרת. לא חוויתי דבר כזה עד היום".
מפחדים להיתקע במקומות מוזרים
הרצון של כולם היום הוא להיות כמה שיותר קרוב לבית. גם הדיילות מציינות זאת, אך העבודה שלהן מאלצת אותן נהוג בדיוק הפוך.
"מצאתי את עצמי מעבירה לילה באטלנטה. הכל היה סגור והרגשתי מאוד לא בטוחה", העידה הדיילת מסיאטל וטענה שהתחילה להביא איתה אוכל מהבית, כי אין לדעת מתי ואיך תאכל כשהיא על הקרקע. "הייתי צריכה להעביר 30 שעת בעיר זרה שלא מתפקדת. הרגשתי שאני אורחת לא רצויה".
בנוסף, הדייל מציינת שהם צריכים להיות ערוכים לכך שהטיסה חזרה פשוט לא תצא כי היא בוטלה. "הדברים משתנים על בסיס שעתי וזה גורם לי להרבה חרדה. אנחנו אומנם רגילות ללו"ז גמיש ומשתנה, אבל לא ברמה הזאת".
מפחדים, אבל צריכים להרוויח כסף
כל הדיילות איתן דיברנו עדיין עובדות נכון להיום, אבל אף אחת לא יודעת מה יהיה מחר. דיילת אחת ציינה שהיא טסה כל עוד היא יכולה על מנת לחסוך כמה שיותר כסף. זאת למרות שלא כולם היו רוצים לעבוד בתנאים הללו, תוך סיכון רפואי מאוד גבוה.
"אני לא יכולה להרשות לעצמי לא לקבל שכר", אמרה הדיילת מסיאטל. "בכל יום אני מתעוררת ודבר ראשון בודקת אם איבדתי את העבודה שלי או לא".
החשש הגדול ביותר הוא להידבק בקורונה
"אני ממש לא מבינה למה אנחנו עדיין מטיסים אנשים ממקום למקום ומסכנים אותנו ואת הסביבה שלנו", אומרת הדיילת מניו יורק. "אני חושבת שצריך לסגור את טיסות הפנים למשך מספר שבועות. אני מבינה שצריך עדיין להוביל סחורות ואנשים חיוניים ממקום למקום, אך הציבור הרחב פשוט לא צריך לעלות על מטוסים בימים האלה".
דיילת מדטרויט מציינת שההקפדה על בריאותן לוקה בחסר. "אין שום הקפדה רישמית או הנחיות ברורות. אנחנו פשוט עובדות רגיל, עם קצת מיגון אקסטרה, עד שנדבקים או נחשפים לאדם חולה ואז לכולם ברור מה צריך לעשות".
"אני לא בטחה שהחברה מקפידה ליידע אותנו אם מישהו על המטוס נמצא כנשא של הנגיף. אני יודעת על מקרים בהם לא הודיעו לנו על דיילות אחרות שנמצאו כחולות בקורונה כדי שלא ניכנס להסגר. הדברים לא נעשים בצורה שקופה מספיק", אומרת הדיילת מסיאטל. "כמובן שאדם חולה לא עולה למטוס, אך הרבה פעמים מגלים על אדם חולה רק לאחר הטיסה".
אנשים בטיסה מגעילים יותר מתמיד
מרבית הנוסעים היום הם לא כאלה שעושים זאת עם מצב רוח טוב. מי שטס בימינו עושה זאת כי הוא נידרש לכך מצורך תפקידו החיוני (אנשי צבא, רופאים), או כי היו לו נסיבות מצערות (בתי משפט, מוות במשפחה).
השילוב של נוסעים שלא רוצים להיות על המטוס, לצד הרגשת הפאניקה מהדיילות שנתפסות כמוקד להעברת הנגיף, מוציא את כל הרוע על הצוות. אנשים שטסים היום הם פשוט לא נחמדים, טוענות הדיילות.
מי אמר 11.9?
הדיילת מניו יורק, שעבדה גם בתקופה שלאחר הפיגועים במגדלי התאומים, מציינת שהאווירה הקשה והלחוצה מאוד מזכירה את מה שהיה אז. "אין הרבה חיוכים וכל הזמן יש מתח גבוה. כולם מתנהגים בחשדנות האחד כלפי השני".
"הדבר היחיד המעודד בכל הסיפור הזה", אומרת דיילת מסולט לייק סיטי, שגם היא עבדה בתקופה שלאחר הפיגועים, "היא שאני ידועת שבסופו של דבר התחושות הקשות יעברו והטיסות יחזרו להיות דבר שמח ומהנה".