בינואר האחרון עצרו הרשויות המקומיות בארה"ב גבר בן 36 בשם אדיטיה סינג (Aditya Singh) לאחר ששהה מעל שלושה חודשים באזור המאובטח של שדה התעופה א'והייר בשיקגו. כך, מאז חודש אוקטובר האחרון סינג נהג לפנות לנוסעים השונים ולבקש מהם לקנות לו אוכל. הא ישן על הספסלים בשדה והתקלח בתאי השירותים הרבים שבמקום.
אם הסיפור שלו נשמע לכם כמו סרט אמריקאי, זה בגלל שאתם בוודאי זוכרים את הסרט "טרמינל" של סטיבן שפילברג ובכיכובו של טום הנקס משנת 2004. אך בניגוד לסרט, לסינג התקופה הזו היתה מציאות לא פשוטה בכלל והוא כמובן ממש לא הראשון שנאלץ להתמודד עם סיטואציה בה הוא "כלוא" בשטח שדה התעופה, לא יכול לצאת החוצה ולא יכול להמריא ליעד אחר. יש כאלה שהתגוררו בשדה במשך שנים.
אז איך אנשים מגיעים למצב בו הם "נתקעים" בשדה התעופה ואיך שורדים כך כל כך הרבה זמן? בכתבה שהתפרסמה באתר CNN בדקו את התופעה.
כמו עיר קטנה
זה לא מאוד מסובך לנהל שיגרת יום יום בשדה התעופה, היות ובשדות התעופה הגדולים, אלה שבדרך כלל "נתקעים" בהם ניתן למצוא מקומות להתפלל, לאכול, לישון, יש שיטור, מקומות לעשות שופינג. למעשה, שדה התעופה מתנהל כמו עיר קטנה. יחד עם זאת, מדובר בעיר "מוזרה", עיר שבה המטרה היא שכל מי שמגיע אליה יעזוב במהירות ולא יישאר לגור בה. כל "תושב" בה הוא נטל.
כך, תופעה שכיחה היא זו של חסרי בית שמגיעים לשדה התעופה, על מנת להתגורר בהם. בארה"ב התופעה היתה מאוד נפוצה בשנות ה-80 לאחר ששדות תעופה רבים חוברו על ידי רכבות ותחבורה ציבורית למרכז העיר. כל התנאים שמגדירים את שדה התעופה כ"עיר קטנה" היו מאוד נוחים לחסרי בית שחיפשו מקום לחיות בו.
ה"חוק" אומר" כל עוד לא מגלים אתכם, כי ברגע שזה יקרה, יעשו הכל כדי לגרום לכם לעזוב בהקדם. אחת הדרכים שלא יגלו אתכם, משימה לא קשה כאשר בשדה התעופה עוברים מעל מיליון נוסעים ביום. יחד עם זאת, בעקבות הקורונה, מספר הנוסעים ירד משמעותית וכך הנוסע משדה התעופה בשיקגו למשל, לא יכל להתחבא יותר והוא "נתפס" בסוף חודש ינואר האחרון, בדיוק לאחר שכמות הנוסעים ירדה בצורה ניכרת לאחר החגים האמריקאיים.
איך נתקעים בשדה התעופה?
כמובן שלא כל אלה שגרים בטרמינל רוצים להיות שם. הסיבה הכי שכיחה בגללה זה קורה היא כדי למצוא דיל טוב של טיסה, שמאלץ נוסע מסויים להעביר זמן ממושך בשדה. במקרים מסוג זה אנשים נשארים לרוב עד 48 שעות. סיבה אחרת, היא אנשים שטיסת ההמשך שלהם בוטלה או שהם איחרו אותה, במקרה כזה נוסע יכול להיתקע אפילו כמה ימים עד שמטפלים בו.
מי שנתקע לתקופה ממושכת, כמו סינג, אלה אנשים עם סיפורים מוזרים יותר שלרוב קשורים לאשרות כניסה שלא מכובדות. כך בדיוק קרה למהראן קרימי נאסרי (Mehran Karimi Nasseri), שעל פי סיפורו עשו את הסרט "טרמינל". נאסרי היה פליט איראני שהיה בדרכו לאנגליה, בדרך שכללה עצירת ביניים בפריז. בזמן עצירת הביניים שלו הוא איבד את המסמכים שמאשרים את היותו פליט ולא קיבל אישור לצאת לצרפת או לעלות למטוס לאנגליה ובילה 18 שנים בתוך שדה התעופה שארל דה גול. במהלך התקופה, השלטונות בצרפת הציעו לו לגור בתחומה, אך נאסרי דחה את ההצעה כי רצה להגיע ליעדו המקורי - לונדון.
גם אדוארד סנואדן, שהואשם בריגול בארה"ב, בילה כמעט חודש בשדה התעופה ברוסיה בשנת 2013 לפני שקיבל מקלט במדינה. כך, כל זמן ששהה שתחומי שדה התעופה, השלטונות לא יכלו לגעת בו.
סיפור מוכר נוסף הוא זה של סנג'אי שה (Sanjay Shah). במאי 2004 שה טס לאנגליה עם דרכון של אזרח בריטי מעבר לים, אך לאחר שנחת פקידי ההגירה סירבו להכניס אותו למדינה כי היה להם ברור שהוא מתכנן להגר למדינה בצורה לא חוקית מעבר לזמן שהוקצה לו מהדרכון.
שה נשלח בחזרה לקניה אך חשש לצאת משדה התעופה בגלל שכבר ויתר על האזרחות שלו. רק לאחר שנה הוא עזב את השדה המקומי, אחרי שקיבל מהשלטונות הבריטיים אישור לדרכון קבע.
לאחרונה מגיפת הקורונה גרמה לעוד מקרה שבו מישהו נאלץ להעביר את זמנו בשדה התעופה: רומן טרופימוב (Roman Trofimov), תושב אסטוניה, הגיע לשדה התעופה הבילאומי במנילה ב-20 במרץ 2020, אך ברגע שנחת גילה שהרשויות בפיליפינים סגרו את הגבול בפני תיירים בעקבות החשש מהנגיף. טרופימוב בילה יותר מ-100 ימים בשדה התעופה עד שהרשויות באסטוניה עזרו לו להגיע הביתה.