כל מי שנוסע לקובה יכול לצפות להרבה יופי. המדינה מציעה טבע עוצר נשימה וכנראה שאין חופים יפים יותר מהרצועה של יותר מ-20 קילומטרים של החוף הצפוני של קובה עם חול לבן ומי טורקיז בעיירת הנופש וארדרו (Varadero). לקובה יש שפע של נופים פנטסטיים להציע וביניהם טיילת חוף הים בבירה הוואנה – בה מבקרים יכולים לנסוע במכוניות עתיקות – כמו גם אזורי טבע מוגנים כמו בעמק ויניאלס (Viñales) ומבנים קולוניאליים בעיר טרינידד (Trinidad).
בקובה לא חסרים היום מלונות יוקרה והתיירות בעיצומה באי הקאריבי, וזה ניכר לא מעט בעיר העתיקה של הוואנה. כאן התיירים צריכים לצפות שכל כמה צעדים יפנו אליהם אנשים שרוצים למכור להם משהו – נסיעה במונית, החלפת כסף, סיגרים או זונות.
העובדה היא שהאי הקריבי הסוציאליסטי תלוי מאוד בתיירות, אבל הוא סבל מהתמוטטות הענף במגפת הקורונה. בניגוד למדינות אחרות באזור, כמו הרפובליקה הדומיניקנית, קובה מתאוששת לאט, אולי מדי. זה כנראה קשור לעובדה שהמדינה החד-מפלגתית עושה לעצמה כיום שם רע עם קשיים, דיכוי ועזיבה המונית.
"הפרצוף של פידל מרוח בכל מקום"
עבור רבים מהמטיילים, החלק הטוב ביותר בביקור בקובה הוא המגע עם האנשים – זה מאפשר למבקרים לקבל תובנות חשובות לגבי התרבות המקומית וההתמודדות של המקומיים עם האופי של המדינה. לינה בגסטהאוסים בניהול משפחתי הם חלק חשוב מהטיול, וזו כנראה הדרך הטובה ביותר לפגוש מקומיים ולדבר איתם. אבל גם כאן, לפעמים מגלים שעם היופי הנוסטלגי של קובה, יש לכך מחיר כבד. "בהחלט מרגישים את המשטר. זה היה חלק עיקרי מהטיול שלנו שם, לנסות להתחקות אחר 'האמת'. בהוואנה סיפרו לנו כמה קסטרו הוא גיבור ועל כל הדברים הנפלאים שהוא הביא. המון שיח עם מקומיים על איך הם חיים", מספרת רינת מחיפה שטיילה בקובה יחד עם בעלה.
64 שנים לאחר המהפכה של פידל קסטרו, החיים בקובה קשים ובעייתיים. שלטון המפלגה הקומוניסטית, האמברגו של ארה"ב ולאחרונה האינפלציה החמורה יצרו חיי יום-יום המאופיינים במחסור במזון, תרופות, דלק, חלקי מכונות ויכולת לייצר חשמל.
בחודש אפריל האחרון, עיתונאי התיירות פאקו נדאל כתב בעיתון הספרדי "אל פאיס" שאנשים צריכים לבקר בקובה מתוך טענה שהבעיות לא מפריעות ותיירים כמעט ולא מבחינים בבעיות האוכלוסייה. קבוצה קטנה של גולים קובנים, כולל מתנגדים ידועים למשטר, כתבה מכתב שהאשים את העיתון בהעלמת תנאי החיים המעורערים של הקובנים ובדיכוי שלהם על ידי המדינה – "גן העדן שלך, כלא שלי," כתבה אותה קבוצה במכתב.
אבל למרות הניסיון להתעלם מהתחושה ברחובות, המצב הפוליטי הקשה לא יכול לחמוק מהתיירים, במיוחד אם הם יוצרים קשר אמיתי עם מקומיים. "ככל שהמשכנו לטייל, הבנו שחלקם הגדול מפחדים להביע את עצמם באופן מלא ולהגיד כל דבר שהוא לא שבח על קסטרו או הממשל. ופתאום, בתוך שיח עם מקומיים, ככל שהעמקנו ושאלנו, שמענו הרבה כעס, תסכול וביקורת. לרוב דברים כאלה נאמרו בלחש ותוך כדי הסתכלות אל הצדדים. זה רק תדלק את יצר החיפוש של ה'אמת'", אומרת רינת.
בקובה אי אפשר שלא להרגיש אווירה פוליטית, גם בשכונות של העיר הוואנה וגם בכפרים. "הפרצוף של פידל מרוח בכל מקום, יש המון שיח על נפלאות הקומוניזם בכל מקום. מה גם שאי אפשר שלא לשים לב לעוני. בסנטיאגו דה קובה מקומי עשה לנו סיבוב בשכונות עוני שלהם, עם עוני שבארץ יש רק בדרום תל אביב כזה. באותה עיר ליטר וחצי בירה הייתה זולה יותר מליטר וחצי מים. אבל חשוב לי להגיד עוד משהו וזה שקובה היא מדינה נפלאה ושהיא הרבה יותר ממשטר", מסכמת רינת.
האליטה הכוחנית של קובה שולטת במגזר התיירות
מרטין לסנטין, מומחה לקובה וחבר מועצת הנאמנים של המכון הגרמני לזכויות אדם, מביע ביקורת נחרצת על התיירות בקובה. "האוכלוסייה הקובנית כמעט ולא נהנית מהמטבע הזר שמביאים נופשים מערביים לאי הקריבי", הוא מדגיש. "להיפך: המטבעות הזרים משמשים לייצוב מנגנון הדיכוי, ואת הרווחים מייצרים אליטת הכוח מהמפלגה והצבא והאהובים עליהם, שיש להם שליטה מוחלטת במגזר התיירות".
לסנטין מתייחס לדיכוי ההפגנות השלוות בקובה ביולי 2021 ולמאסר של מאות משתתפים – כולל לואיס פרומטה הגרמני-קובני מדרזדן, שקיבל 15 שנות מאסר על צילומי אלימות נגד מפגינים. "אם אתה כתייר רוצה לנסוע לקריביים עם מצפון נקי, תמצא אלטרנטיבות רבות לקובה הדיקטטורית".
מי באמת עושה כסף מתיירות קובה?
"מי שמתעסק ישירות עם תיירים נהנה מתיירות", אומרת אמיליה קלזדילה, אם לשלושה בת 32 מהוואנה שהייתה בעברה מדריכת טיולים. לאחרונה היא משכה לעצמה תשומת לב בסרטונים בפייסבוק שבהם גינתה את התלונות של המקומיים בקובה. זו הסיבה שהיא קיבלה איומי מוות וכעת אין לה יותר עבודה במגזר התיירות. "עובדי תיירות יכולים להשתמש בטיפים שהם מקבלים מזרים כדי לקנות מוצרים הנמכרים רק במטבעות זרים", היא אומרת.
גם הקשר עם תיירים היה חינוכי עבורה, אומרת קלזדילה לסוכנות העיתונות הגרמנית dpa. "בזכות הלקוחות שלי, למדתי אמיתות שונות על קפיטליזם ממה שלימדו אותי בבית הספר". קלזדילה מדגישה שמי שמרוויחים הכי הרבה מתיירות בקובה הם מפעילי התיירות הזרים שמעסיקים קובנים בתנאים מקומיים באמצעות שותפויות עם חברות בבעלות ממשלתית.
כל מי שמעוניין לבקר בקובה צריך להיות מוכן להגבלות. אלה כוללים מחסור במוצרים, הפסקות חשמל והגבלות ניידות עקב מחסור בדלק. "מי שבכל זאת רוצה לבוא צריך לנסות ליצור קשר עם האנשים ולעזור להם", אומרת קלזדילה. "הדבר הכי טוב בקובה הוא הקובנים".