לא הייתה לנו ברירה. את רוב החברים שלנו נאלצנו להשאיר מאחור. הם טענו שיש להם חיים שם ושהם לא יכולים לעזוב. חלק טענו שהם אוהבים את ישראל. חלק הבטיחו לבקר. כך או אחרת, נסענו בעיקר עם עצמנו לחו"ל. בשיקגו חיכו לנו חברים אהובים שהגיעו שנה לפנינו ודאגו לנו לדירה ולאהבה ראשונית, אבל היה ברור שזה לא יספיק. בשיקגו, שממוקמת במיד ווסט (מרכז-מערב ארה"ב) חיים האנשים הכי נחמדים בארה"ב, וקל מאוד להתיידד עם השכנים, עם האנשים שבאים מולכם ברחוב ואפילו עם נותני השירות סביבכם. עם זאת, חברים אמיתיים זה אתגר אמיתי. אז איך עושים את זה?
הקשר הישראלי: כידוע, ישראלים נוטים להיצמד לישראלים. גם, ואולי בעיקר, בחו"ל. משהו בשפה, במנטליות וברקע המשותף, יש להניח. ישראלים שחיים בחו"ל גם נוטים לקחת תחת חסותם את המהגרים החדשים, להכיר להם ישראלים אחרים וללמד אותם את כל מה שטוב במדינה החדשה, בתוספת המשפט: "סמוך עליי, זה ימצא חן בעיניך". יחד איתנו הגיעו ללמוד כמה זוגות מקסימים, חלקם עם ילדים, חלקם עם כלבים, ומהון להון – אנחנו מכירים את כולם. אבל האם קשר שנובע מקרבה פיזית בלבד הוא מספק? האם היינו חברים שלהם לו הייתה לנו ברירה? האם נהיה חברים שלהם לאורך זמן? ימים יגידו.
הקשר היהודי: כמובן, גם בשיקגו יש בתי כנסת, רשתות חברתיות יהודיות חזקות והרבה יהודים מפוזרים. כמו בהרבה מקומות אחרים, היהודים האלה מחבבים יהודים אחרים, והם בדרך כלל מגיעים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, כך שיש להם קשרים, כספים והשפעה על אנשים חשובים, שהם לעיתים קרובות הם עצמם. אם זו החברה שמעניינת אתכם, שלמו בין 400 ל-2,000 דולר לשנה לחברות בבית הכנסת הגדול הקרוב למקום מגוריכם, ותוכלו להתחכך בשמנה וסלתה של העם הנבחר בגולה.
הגן של הילדים: כמו בכל מקום, זו שיטה מעולה להכיר חברים חדשים. הילדים הולכים לגן, ההורים מחפשים עיסוקים, בחוץ קר, חייבים לעשות מפגשים (מה שנקרא כאן פליי-דייט, יענו דייט למשחק), וזו דרך טובה להכיר כמה מקומיים. האמריקנים ככלל לא משתגעים על זרים, אבל פליי-דייט זה מוסד ואי אפשר להתווכח עם הילדים. חוץ מזה, תמיד יש יוצאי דופן, אולי יהיה לכם מזל.
לימודים: כל מסגרת, בין אם עבודה או לימודים, היא דרך נהדרת להכיר אנשים וחברים. זה נכון בכל מקום, אבל בחו"ל אפילו יותר. והנה שדרוג: ברוב האוניברסיטאות בארה"ב יש מועדונים לבני הזוג של הסטודנטים, ועל אחת כמה וכמה בבתי ספר למנהל עסקים, ובתארים מתקדמים. תוך ימים ספורים מהגיענו לשיקגו הומטרו עליי עשרות מיילים שהזמינו אותי להכיר, ליהנות, לאכול וליצור עם המועדון של בני הזוג. החברות היא בתשלום, והמועדון מורכב מעשרות זוגות, אמריקנים ובינלאומיים, שכולם צעירים, בדרך כלל בתחילת החיים המשפחתיים שלהם ובעניין של להכיר אנשים חדשים. גם אם לא ייצאו לכם משם חברים לכל החיים, בטח תוכלו למצוא מישהו ללכת איתו לסרט ולקטר איתו על הלימודים של הסטודנט הפרטי שלכם.
עבודה: גם אם אין לכם אישור עבודה, מסגרת יכולה להיות נהדרת עבורכם. אם אתם לא מורשים לעבוד בצורה מסודרת, נסו להתנדב: חפשו מוסד או גוף שזקוק לאנשים שלא יתוגמלו על עזרתם, וכך תוכלו להכיר אנשים חדשים ולהרגיש חלק ממשהו חשוב ומועיל במקום לשבת בבית לבד. אתם תמיד יכולים ללמד עברית או לחפש עבודה בקונסוליה הקרובה למקום מגוריכם.
כאן שם ובכל מקום: שמרו על ראש פתוח. קל מאוד להיבלע בקהילה הקרובה של הישראלים, או למצוא את עצמך די בודד במעבר לחו"ל. ההמלצה שלי היא פשוט לא לעשות את זה. במקום זה, דברו, חייכו והקשיבו לאנשים והקשיבו לאנשים מסביב. לפעמים הם מדברים על הופעות שוות, מסעדות טעימות, על הכלבים שלהם וסתם דברים ברומו של עולם. זה עשוי להיראות לכם כאילו זוג האנשים שכרגע מדברים על המשחק האחרון של הבולס הם חברים כבר שנים, אבל זה בכלל לא בטוח. יכול להיות שהם כרגע נפגשו במעלית והתחילו לקשקש. קחו חלק ואולי תמצאו את עצמכם עם חברים חדשים מהבניין, מהרחוב או מהסופר. מה יש לכם להפסיד?