הדבר הראשון שקורה כשעוברים לגור בחו"ל, זה שמתחילים להגיע אורחים. יש להניח שמי שעובר לגור במידלנד, מישיגן, יזכה לפחות אורחים מאשר מי שעובר לשיקגו, ניו יורק או סן פרנסיסקו, אבל הם יגיעו. אנחנו זכינו לאמא שלו (10 ימים), אחר כך אמא שלי (שבועיים וחצי), אבא שלו (שבוע), ואז אח שלי ובת זוגו עם שני הכלבים (יומיים), אחותו (שלושה שבועות), החבר הכי טוב (3 ימים בדרך ממרכז אמריקה), ללא חפיפות וללא הפוגה.
שמחנו על הביקור של כל אחד מהאורחים. לכל אחד מהם הכרנו את העיר מחדש, כמעט כל אחד מהם סונג'ר לעשות בייביסיטינג ברמה כזו או אחרת, וכולם ללא יוצא מן הכלל הכפילו את העלויות שלנו וצופפו עוד קצת את הבית הצפוף ממילא. כמות המיטות שהיה צריך לקפל ולפתוח, המצעים והמגבות שהיה צריך לכבס, הפיות להאכיל וכמובן, השופינג שצריך לעשות עם כולם גבו מחיר כבד, ולא אחת הרגשנו שאנחנו רוצים לברוח ואין לנו לאן.
בסך הכל נחמד לקבל ביקורים של אנשים אהובים, במיוחד כשנמצאים בארץ רחוקה ומתים לשתף עוד אנשים בחיים החדשים. אבל איך עושים את זה בלי להתחרפן? איך מצליחים לארח חברים בלי לשרוף גשרים? פיתחנו כמה שיטות יעילות, ושווה לקרוא גם אם אתם אורחים ולא מארחים.
דד ליין: לפני הכל, חשוב מאוד להחליט על תאריכי התחלה וסוף. אלה יהיו תאריכים קשיחים שאינן נתונים למשא ומתן ומתאימים למארחים במאה אחוז. כלומר, כמארחים החליטו בדיוק מתי הכי נוח לכם שיגיעו, והיו מוכנים לקבל אותם. תאריך הסיום יכול לנוע קצת אם יש בעיה ביום או יומיים לכל היותר, אבל בשום אופן לא להתארך יותר מזה. אתם גם יכולים לגבות את העניין בהתחייבות שיש לכם ביום שאחרי עזיבתו, כך שיהיה ברור שאתם לא פנויים יותר לארח. נסו את "אני עורכת נשף צדקה ולא אוכל לקחת אותך לשופינג בטרגט".
שבעה ימים: שבוע הוא זמן אידאלי לאירוח. הוא מאפשר מספיק ימים כדי לפרוש מבחר אטרקציות וגם להספיק פשוט להיות בבית קצת, ועם זאת הוא לא זמן ארוך מדי שגורם למארחים לרצות לקפוץ מהחלון. שהייה של למעלה משבוע עלולה לגרום לאהוביכם להפוך מאורחים לשותפים לדירה. ובשלב הזה, כבר אין יותר כוח לשעשע אותם.
ניקיון הוא אלוהי: מותר לצפות מאורח שמגיע אליכם לתקופה ארוכה שידאג לשמור על ניקיון, לפחות באזור שלו. קצת קשה להגיד את זה אולי, אבל אם תתאמו ציפיות כבר בהתחלה יהיה יותר נעים לכולם – לכם כי יהיה מסודר, ולהם כי אתם לא תכעסו. נסו משהו בסגנון "אני לא רוצה לדרוך לך על הדברים ואני חייבת להכנס לחדר די הרבה, אז כדאי לשמור עליו מסודר. טוב תעשו אם תוכלו להקצות לאורח פינה בארון או מגירה. זה יהיה נעים יותר לשניכם.
פולניות היא בפרטים הקטנים: ויש גם את האורחים שמנסים יותר מדי. אלה שבסוף הארוחה מתעקשים לקחת את כל הכלים מהשולחן ולהדחף לכם במטבח בזמן שאתם מנקים. אם אתם רוצים אותם שם, סבבה, אבל יש הרבה מארחים (אני נגיד) שמעדיפים שהכל ינוקה בסדר ובדרך המועדפת עליהם. אורחים – תניחו למארחים שלכם כשהם אומרים לכם לא תודה. מארחים – מותר להגיד שאתם אוהבים את זה בדרך שלכם. זה בכל זאת הבית שלכם.
אומרים לא לאורחים: כן, גם זה מותר. למרות שהם רוצים לבוא ולמרות שנורא יקר במלון ולמרות שהם ייעלבו. מותר להגיד שיש לכם אובר דוס, מותר להגיד שממש כרגע גמרתם לארח ומותר להגיד שאתם צריכים קצת זמן לעצמכם. ואם אתם לא אסרטיביים, אתם תמיד יכולים להגיד שאתם בדיוק נוסעים. ולא, אתם לא יכולים להשאיר את המפתח.
בפרקים הקודמים של המהגרת:
מה עושים בשביל כרטיס אשראי אמריקני?
איך לחצות את אמריקה ברכב?
איך לטוס לחו"ל עם תינוקת בת 4 חודשים
מתל אביב לשיקגו בדרך הקשה