בית קפה בשאנז אליזה (צילום: Bruce Bennett, GettyImages IL)
שדרות השאנז אליזה. אווירה קסומה | צילום: Bruce Bennett, GettyImages IL

מה לא אמרו עליה? שהיא עיר האורות, העיר הרומנטית ביותר, בירה סוערת ואינטלקטואלית. לפריז יש סקס אפיל וגאווה, כל מגדל, שער וגבינה בה מסמלים את החושניות הצרפתית והתייר המגיע אליה לא יכול שלא להיסחף באווירה הסוערת. אז לפני שאתם מתמכרים, הנה כמה דברים שחשוב לדעת.  

מחפשים טיסה זולה לפריז? היכנסו ל-smartair

שפה: צרפתית כן? כבר רבות דובר על חוסר יכולתם/רצונם של הצרפתים לדבר אנגלית עם תיירים. למען האמת מדובר בסוג של עלילת דם, ובכל אופן המצב לא יותר טוב במדריד, ברומא או ביעדים אחרים. כך או כך, לסקס אפיל של הצרפתית אין מתחרים, ואם הם מתנהגים אל השפה שלהם קצת בחרדת קודש - זכותם.
מטבע: יורו (ואנחנו עוד זוכרים את הימים שהפרנק היה מחצית השקל, וששופינג במארה היה משהו אפשרי).
שעון: ישראל +1.
ויזה: אין צורך בוויזה לבעלי דרכון ישראלי.
מזג אוויר: האקלים האוקיינוסי של פריז מביא איתו קיציים וחורפים מתונים, וגם לא הרבה מדי גשם. זה לא אומר שאוגוסט אינו גיהינום קטן או שבפברואר לא תזדקקו למעיל רציני, אבל למעשה כמעט כל חודשי השנה מאפשרים טיול.
תחבורה: אין, אין על המטרו של פריז. הצטיידו בכרטיס המתאים (לשבוע, ליום וכו') ובמפת העיר של גלרי לפייט (ניתנת בחינם בגלרי לפייט, 40 blvd Haussmann, תחנת מטרו Chaussée d'Antin), שהיא הנוחה ביותר להתמצאות בנבכי הקווים והתחנות, וצאו לדרך. 

אין מקום שתרצו לבקר שאין לידו תחנה. מנהג חדש יחסית של פרחחי העיר הוא להידבק לפתע לגבו של מי שעובר במחסום המטרו כחוק כדי לא לשלם על כרטיס – זה מפחיד מאוד ולא נעים, אבל בדרך כלל לא כולל כיוס או אלימות מסוג אחר.
חשמל: כמו בארץ. לעתים יש צורך במתאם שני פינים.
בעת חירום: שגרירות ישראל - Avenue Champs Elysees 66. טלפון: 33-1-40765500

מבט על האייפל משנת 1955 (צילום: אימג'בנק/GettyImages, getty images)
מבט על האייפל, 1955 | צילום: אימג'בנק/GettyImages, getty images

קצת היסטוריה

ההתיישבות באזור שעליו חולשת הבירה הצרפתית כיום החלה כבר במאה ה-3 לפני הספירה, ועד המאה ה-18 עבר השלטון באזור בין מלוכות ומונרכיות שונות - במאה ה-5 לספירה היו אלה הפראנקים ששלטו על האזור, במאה העשירית גילדות שונות צברו עוצמה והשפעה ואילו המאה ה-15 הביאה עמה תהפוכות רבות, שכללו שלטון קצר ימים של גילדת הקצבים ופושטי העורות ולאחר מכן השתלטות אנגלית על המלוכה.

השפעת הרנסאנס האיטלקי על העיר ניכרה במיוחד במאה ה-16, אז נבנו בה ארמונות רבים ובית המלוכה החל לרכז כוח כמעט אבסולוטי. במאה ה-17 מלחמות דת שיסעו את הרחובות ושיאן היה בטבח ליל ברתולומיאוס הקדוש. בד בבד עם המלחמות העיר המשיכה לצמוח – הגדה השמאלית התפתחה ומארי לבית מדיצ'י בנתה בה את ארמונה המפורסם ואת גני לוקסמבורג.

בראשית המאה ה-18 החלה בעיר תנופת בנייה חסרת תקדים: בתי קפה, תיאטראות, ארמונות מגורים קטנים וכיכרות צצו בכל מקום. מערכת המים שופרה וכן נתיבי התעבורה. ואז, בשנת 1789, הגיעה המהפכה הצרפתית והביאה לסיומם של שלטונות המונרכיה.

10 השנים שבהן התרחשה המהפכה החברתית, שסיסמאותיה היו "חירות, שוויון ואחווה", התאפיינו בהוצאות מרובות להורג בכיכר קונקורד (שאז לא נקראה כך) בעזרת הגליוטינה ובמלחמות מרובות עם השכנות האירופיות. הבסטיליה נהרסה, מועדונים פוליטיים הוקמו בבתים בכל העיר, תפיסות שלטון רדפו זו את זו, עד אשר הגיע נפוליון בונפרטה והשתלט על השלטון בעזרת הפיכה צבאית.

שער הנצחון בפריז (צילום: אימג'בנק/GettyImages, getty images)
שער הניצחון | צילום: אימג'בנק/GettyImages, getty images

נפוליאון הקים שערי ניצחון בקרוסל ובאטויל, בנה מזחים ותעלות, ציווה על בניית הבורסה, בניית גשרים חדשים, שווקים, בתי מטבחיים ועוד. זמן לא רב לאחר מכן החל התיעוש נותן את אותותיו בעיר. חוץ ממנורות גז ברחובות, הגיעו גם קווי רכבת, ומפעלים בשולי העיר שסביבם נבנו שכונות פועלים.

למרות מגמת התיעוש, שטחים נרחבים בעיר נותרו כשהיו במשך מאות בשנים – כפרים בתוך עיר, סמטאות צרות, ביוב זורם וצפיפות. באמצע המאה ה-19 הפקיד נפוליאון ה-III בידי הברון האוסמן את הסמכות לשפץ, להרוס, להרים ולבנות מחדש את רחובות העיר. האוסמן הוא היוצר של פריז המודרנית, ואת מבנה השדרות הרחבות והגריד הרשתי שיצר חיקו מתכנני ערים אחרים ברחבי אירופה. פריז הפכה לעיר המודרנית הראשונה של היבשת, חרף ביקורות שנמתחו על העבודות כבר אז.

האימפריה השנייה נפלה בעקבות המלחמה הפרנקו-גרמנית, ובעקבותיה בא שלטונה של הקומונה. ימיה היו קצרים ועקובים מדם. תוך זמן קצר דוכאה ההתקוממות באכזריות רבה על ידי חיילי הממשלה הזמנית שכונן אוטו פון ביסמרק הפרוסי. סוציאליסטים וקומוניסטים רבים שאבו השראה מהקומונה, למרות הטרגדיה האנושית הגדולה שממנה קמה ושהתרחשה בסופה.

הרפובליקה השלישית המשיכה בעבודותיו של האוסמן כבר ב-1872. פריז אירחה תערוכות וירידים בינלאומיים כמעט מדי שנה, שלכבודם נבנו מונומנטים רבים בעיר, כולל מגדל אייפל. בסוף המאה ה-19 החלו בהקמת המטרו, הרכבת התחתית המורכבת והמפוארת של העיר.

מלחמות העולם הראשונה והשנייה פגעו אנושות בצרפת, אולם מבחינה ארכיטקטונית העיר כמעט ולא ניזוקה, בעיקר הודות לסירובו של מפקדה הגרמני של העיר, הגנרל פון שולטיץ, להחריבה בנסיגתו כפי שפקד עליו היטלר. המחתרת הצרפתית של ימי מלחמת העולם השנייה פעלה בעיקר בתוך העיר, אך לא הצליחה לעשות הרבה למען יהודיה. העיר שוחררה באוגוסט 1944.

בית האופרה בפריז 1935 (צילום: Lionel Green, GettyImages IL)
בית האופרה, 1935 | צילום: Lionel Green, GettyImages IL

בשנת 1968 זעזעו מהומות הסטודנטים את הגדה השמאלית, ואלה התפשטו בכל רחבי פריז. במחצית השנייה של המאה ה-20 היגרו אל העיר מיליונים מרחבי האימפריה הצרפתית לשעבר, וממדינות נוספות – ממדינות צפון ומרכז אפריקה, מקולוניות לשעבר בקריביים ובאוקיינוס השקט, ממדינות ערב ועוד. האסלאם תפס מקום חשוב בעיר. אך ההגירה המאסיבית, קשיי ההתאקלמות, הגאווה הלאומית הצרפתית, הגזענות וגם התחזקות הפונדמנטליזם האסלאמי הביאו לכך ששורה של מהומות פרצו ברבעי המהגרים במאה ה-21. גם גילויי האנטישמיות בעיר גברו בעשור האחרון.

הקוסמופוליטיות של המטרופולין ושאיפתה של צרפת למקום של כבוד בזירה הבינלאומית מתנגשות ברגשות צרפתיים טהרנים ובדרישותיהם ומצוקותיהם של מיעוטים אתניים גדולים החיים בעיר. סערות פוליטיות הן חלק מהנוף העירוני כמעט מרגע היווסדה, ובין השאר הפכו אותה למה שהיא - עיר האורות המופלאה, הבירה הרומנטית, הסוערת והאינטלקטואלית של אירופה.

עוד על פריז: חובה לראות - מדריך האתרים, הפארקים והמוזיאונים >>

למדריך המלא של פריז>>