לפני כעשרים שנה לא היה פשוט לטוס לחו"ל כמו היום, הכול היה פחות נגיש וזמין, לכן התפתחה השיטה של תפוס כפי יכולתך, משמע טסים לשבעה ימים ומבקרים בשלוש מדינות. היום זה ממש לא כך, מי רוצה בכלל לרוץ ממדינה למדינה בזמן קצר בלי להכיר וליהנות לעומק מהמקום.
בזמן תכנון הטיולים שלנו בחו"ל אנחנו מצמצמים ככול האפשר את שטח הביקור לאזורים תחומים. אזורים נבחרים אלה "נחרשים" ברכב וברגל ואם יש בסביבה מקומות נוספים מעניינים אנחנו מתאפקים – ומבינים "שנצטרך" לחזור לאזור זה שוב.
הפעם בחרנו לטוס ליוון – אומרת יוון ומיד חושבים על בטן גב – פחות אנחנו. יוון היא הרבה מעבר לאיים משגעים עם מי תכלת מהממים. יוון היא גם טבע פראי ומרהיב עם הרים מרשימים, מפלים שוצפים וקניונים עוצרי נשימה.
המקום המושלם להעביר בו שבוע
שבוע ביוון זה אידיאלי לביקור בצפון יוון, האזור ההררי של זגוריה וצומרקה. לא הוספנו את חצי האי פיליון – לשם נגיע בפעם אחרת. נוחתים בסלוניקי ונוסעים לכיוון צומרקה. יש אפשרות לבקר בדרך במנזרים במטאורה – אנחנו כבר היינו שם בעבר לכן נסענו ישירות לצומרקה.
צפון יוון האזור ההררי בו נמצאים הכפרים של זגוריה וצומרקה הוא אחד האזורים המרהיבים ומרתקים ביוון, טבע פראי ועשיר - נחלים, קניוני סלע, כפרים ציוריים ביחד עם אוכל נהדר, מסלולי הליכה מרהיבים ביופיים מבטיחים חופשה מושלמת.
צומרקה הוא אחד האזורים ההרריים ביותר ביוון, וכולל בתוכו 3 רכסים גבוהים במיוחד. המבנה הגאוגרפי המיוחד של האזור הינו תוצר של התפרצות הר געש קדום וענק, שהתפרץ במקום לפני מיליוני שנים. אזור צומרקה אינו גדול, אורכו מצפון לדרום כארבעים ק"מ וממזרח למערב כעשרים ק"מ. תא שטח קטן זה טומן בחובו אינסוף אפשרויות טיול לכול סוג טיול שאתם אוהבים.
יוצאים לדרך מסלוניקי מערבה. הכבישים מתחילים רחבים ומאוד נוחים לנהיגה, אך ככול שמתרחקים מהעיר הגדולה ומטפסים בהרים הכבישים נעשים צרים ומפותלים. הרבה פעמים תוכנת הניווט כאילו שאלה אותנו בפליאה אתם בטוחים שלשם אתם רוצים לנסוע? במהלך הנסיעה אנחנו מוצאים את עצמנו רכב בודד על כביש מתפתל בין הרים מהממים ולצד אגמים עוצרי נשימה (מה אנחנו בשוויץ?!). עוצרים לצלם וממשיכים.
נוף עוצר נשימה מכל פינה
בחרנו לישון בכפר צ'פלה בבית המלון אנאווסי (Anavasi Mountain Resort) שבמרכז מחוז צומרקה. הבחירה במלון זה מאפשרת לנו לעשות מיני טיול כוכב של שלושה ימים באזור. הכפר צ'פלה מספק לנו את כל השירותים שטייל צריך – מסעדות אותנטיות עם אוכל משובח, סופר מרקט וגם תחנת דלק.
אחרי ארוחת בוקר דשנה בבית המלון המקסים שלנו, יצאנו לכיוון מנזר קיפינה (Kipina Holy). כדי להגיע למנזר יש לנסוע לכיוון הכפר קאלאריטס, ובדרך עוברים לצד גשר מעל נהר הקלאריטיקוס – מקום חובה לעצירה וצילום. במהלך הנסיעה צפו למפגש עם פרות שהן בעלות הבית באזור (לא אנחנו לא בהודו). בהמשך הכביש ביציאה מהכפר באופן מפתיע נגלה לעיננו המנזר, מבנה קטנטן שנבנה בשנת 1212 בתוך צלע ההר.
בכניסה למנזר יש שער שבדרך כלל פותחים אותו בשעה 10.00 בבוקר. הביקור בתוך המנזר ממש מרגש ,פינות תפילה קטנות ותצפית מעצימה על הקניון העצום והנהר הזורם בתוכו.
מהמנזר ממשיכים למעיינות קויאסה (Kuiassa) נוסעים במעלה הכביש לכיוון הכפר קאלאריטס הכביש מפותל. נוסעים כשני קילומטר עד שרואים שלט גדול מצד שמאל המורה על המקום.
מסלול הליכה מרהיב - אין מילה אחרת לתאר את היופי המיוחד הנפרס לפנינו. מתחילים את ההליכה הרגועה לצד בית הקפה הקטן בתוך יער העבות. על גדת הנחל הזורם צועדים בנחת, עוברים מספר מפלי מים ובריכות בצבע טורקיז עמוק. משך ההליכה הוא בין 30 דקות לשעה, תלוי בקצב ההתקדמות שלכם עד למפל האחרון הנשפך לבריכה די גדולה. ממש קשה להתנתק מהמקום. בחזרה שותים קפה נחמד בבית הקפה וממשיכים.
עושים את דרכנו לכפר קאלאריטס והדרך מתפתלת שוב אל רום ההר. מרחוק כבר ניתן לראות את בתי הכפר האפורים – תמונה מהממת. הכפר ממוקם בגובה 1,200 מטר. בשיטוט נעים בין סמטאות הכפר, עוברים את הכנסייה, חצרות הבתים המטופחות, מגיעים למרכזו של הכפר בו יש חנות מזכרות ומספר מסעדות.
מכול פינה בין הבניינים הקטנים עוצרים לראות את הנוף עוצר הנשימה של הקניון העמוק והנהר הזורם בו. מהכפר קאלאריטס יוצא מסלול הליכה בן כ-4 קילומטר לכפר השכן סיראקו, הממוקם על מורדות הר לאקמוס (Lakmos). העובדה שלשני הכפרים אין כניסה לכלי רכב שמרה לאורך השנים על האותנטיות המיוחדת של המקום. צביונם המסורתי הייחודי בולט בכל פינה בכפרים. כל כך פשוט לטייל בכפרים, מרגיש כמו להתהלך בתוך גלויה. את הדרך בחזרה לרכב אחרי הביקור בסיראקו – ניתן לעשות ברגל כמו שאנחנו עשינו או לתפוס הסעה במונית בחזרה.
מסלול נוסף מומלץ במיוחד לביקור הוא לנהר האראכטוס, ממסלול ההליכה לצד הנהר. אוהבי הרפטינג יכולים לחוות חוויה נהדרת ולשוט בו (פחות מתאים בקיץ – הזרימה בו נמוכה יחסית). נהר האראכטוס חוצה את כל חבל צומרקה מצפון לדרום. בזכות העובדה שהנהר זורם כל השנה, הטבע סביבו שופע. הבונוס הגדול במקום הוא גשר פלאקה. לאורך ההיסטוריה גשר זה היה מהגדולים בגשרי הבלקן ומהמפורסמים והמרהיבים ביוון. מקומו המדויק הוא על הדרך לכפרים : אגנדה, קטאראקטיס, פרמנטה.
נושא הגשרים הבנויים מאבן הוא מרכזי בטיול בצפון יוון. הגשרים אופייניים לבנייה הטורקית וניתן לפגוש בהם במדינות הבלקן עליו שלטה טורקיה. הגשרים נבנו כדי לאפשר ושפר את הקשר והנגישות בין הכפרים קטנים והדרכים המרכזיות. הגשרים אפשרו נגישות ומעבר של הנהר הזורם ללא הגשרים הכפרים היו כמעט מנותקים לגמרי מהעולם בהיעדר כבישים סלולות. היוונים אוהבים את הגשרים העתיקים שלהם והם מציגים אותם לראווה לתיירים. בכל חבל זגוריה (עוד נחזור אליהם) ישנם עשרות גשרים ואת מיקומם ניתן למצוא במפות התיירות המקומיות.
למרות שכול זמן הנסיעה בכבישי צומרקה המתפתלים רואים את הקניונים העמוקים הנפערים בין ההרים, אין כמו התצפית של אגיוס גאורגיוס כדי לחדד לנו את עוצמתו של הטבע במקום. בנקודת תצפית זו רואים את כל צומרקה ממש על כף היד. התצפית מצויה על הכביש לכפר סיראקו.
אחרי כל הטבע מגיע לנו גם מעט קולטורה במוזיאון פאפאיאניס בכפר אליניקו, שהוקם ליצירותיו של יליד הכפר תאודור פאפאיאניס, שהוא אחד הפסלים הידועים ביותר ביוון. פסליו מוצבים ברחבי יוון וגם במדינות רבות בעולם. פאפאיאניס יוצר בעיקר באבן ובברזל ובנוסף הינו צייר בעל שם עולמי.
לאחר סיור מודרך במוזאון, ראתה המדריכה את התלהבותנו מהפסלים ומסיפורו האישי של הפסל, ולחשה לנו המדריכה כי הפסל מבקר בימים אלה את משפחתו בכפר, ועכשיו הוא בבית הקפה הקטן בכניסה. מלאי התרגשות מיהרנו לבית הקפה ואכן ראינו את האיש הצנוע יושב ומצייר את חבריו, שותה קפה קטן באווירה הכפרית השמחה. מיד גם אנחנו התיישבנו דיברנו שאלנו וגם צחקנו עם "החבר'ה". בית הקפה כולו מקושט בתמונות פרי עפרונו של האומן. בכל ביקור הוא יושב ומצייר את חבריו, והייתה לנו זכות גדולה לפגוש אמן מיוחד.
כפרים אותנטיים וקולינריה ייחודית
המרחק בין זגוריה לצומרקה הוא כשעה וחצי של נסיעה. הכפרים הקטנים והציוריים של זגוריה על רכס הרי הפינדוס וביניהם נחלים, מפלים, קניון הסלע העמוק ביותר בעולם הוויקוס (Vikos), ובו זורם נהר הווידומטיס (Voidomatis).
גם כאן בחרנו בבית מלון אחד ששימש מרכז "טיול הכוכב" שלנו בכפר אריסטי. מלון Hotel Taxiarches, מחלונו הנוף פשוט יוצא דופן, מיקומו של הכפר מצוין למטייל באזור. ממש על הכביש המרכזי המחבר בין מערב זגוריה ומרכזה. המלון הוא בית אבן עתיק בו קיבלנו חדר ענק צופה לעמק עם אח (בחורף נהדר יהיה לחמם בו את החדר) .
את טיולינו בזגוריה פתחנו במערב זגוריה – התחלנו בגבי המים של רוגובו – באמת מקום חובה לביקור, מסלול הליכה קל ומתגמל מאוד. הליכה נעימה במסלול מרהיב של סלעי צפחה מרהיבים בהם מתחתרים מי טורקיז צלולים זורמים – מהמם.
מאוד קל לפספס את הכניסה למסלול ההליכה שנימצא בעיקול הדרך המתפתלת בין הכפר פפיגו לכפר מיקרו פפיגו. בצד ימין של הדרך יש מגרש חניה קטן ושלט עץ המכוון למסלול בתוך הערוץ. משך ההליכה במסלול כ-20 דקות עד למפל הנסתר. האמת אנחנו לא הגענו עליו – הדרך הייתה מוצפת ולא רצינו להרטיב את הנעליים.
ממשיכים לכפר פפיגו, אחד הכפרים המפורסמים של זגוריה המצוי בסיומו של הכביש המתפתל, שראשיתו בנהר הווידומאטיס. יופיו של הכפר וייחודו יצא למרחוק כבר בראשית שנות ה-80, מה שהפך את הכפר לתיירותי במיוחד. טיול נעים בסמטאות הצרות בין גלריות של אומני עץ ותפירה, טברנות קטנות ועוד. בזכות הצלחתו של הכפר החליטו התושבים לבנות כפר נוסף, "אח קטן" לכפר וקראו לו מיקרו פיפיגו, שזכה גם הוא להצלחה. היום שני הכפרים תיירותיים מאוד עם לא מעט בתי מלון קטנים לאירוח ומעט תושבים יוונים שגרים בהם.
גם חבל זגוריה משופע בגשרים יפהפיים – עתיקים. אחד המרשימים הוא גשר קלידוניה שמעל נהר הוידומאטיס. אפשר לעשות מסלול הליכה קלה אך ארוכה ומאוד מתגמלת בשם "דור הקרח". ההליכה במסלול מוצל וכיפי, ואנחנו בחרנו לעשות את חלקו המיוחד של המסלול לצד הגשר. לצפות באנשים שעושים רפטינג בנהר וליהנות ממסלול הליכה מקוצר.
אם עוד לא שבעתם מגשרים – האמת הם כל כך יפים ומיוחדים שניתן להמשיך וליהנות מהם עוד ועוד - גשר קוקוריס, גשר אבן מרהיב על ערוץ נחל ויקוס, הכולל גם מסלול הליכה מקסים בלב יער עבות שבסופו מגיעים לכפר קיפי. כ-500 מטר לפני הכניסה לכפר יש מגרש חנייה מאולתר מצד שמאל של הכביש.
לא ניתן לבקר בזגוריה בלי להיות בכפר ויסטה הקטנטן. בכפר הזה אין כל ייחוד אבל הוא זוכה לתהילה בזכות המסעדה המיוחדת שהוקמה בו על ידי השף ואיליס. מסעדת קינמון וציפורן (קנלה אנד גרפילו), מסעדת שף בעלת שם עולמי המתמחה במאכלים עם פטריות. ממש קשה לתאר כמה נהנינו מהארוחה במסעדה. מבחר מנות מיוחדות (אפילו המנה האחרונה מכילה פטריות) טעימות כל כך. שף המסעדה – איש צנוע מגיש עם צוות המלצרים את האוכל, מכניס אורחים, מדבר עם כולם בלי טיפה אחת של יהירות. פשוט עונג – ביקור חובה.
רגע לפני שאתם חוזרים הביתה – בדרך חזרה לסלוניקי אני רוצה להמליץ לכם על עוד שתי חוויות שפחות מוכרות למטייל הישראלי וחבל מאוד שכך. הראשונה ביקור בעיר גרבנה. גרבנה עיירה מקסימה בנויה על גדות נהר גרבניטיס וגם כאן יש לא מעט גשרים מאבן – אבל לא זו הסיבה שבזכותה נכנסנו לעיר. מחוז גרבנה ותת המחוז בו נמצאת העיר גרבנה מוגדר כמחוז הפטריות של יוון לפי הערכת המומחים לנושא גדלים באזור כ-1300 מינים של פטריות כולל כמה מינים נדירים בעונות השנה השונות.
בעיר ישנה כיכר מרכזית המוקדשת לפטריות ומכאן שמה כיכר הפטריות. מסביב לכיכר זו ניתן למצוא מספר רב של חנויות המוכרות פטריות בכל דרך אפשרית – כשמן כאבקה, מיובשות, טריות, במרקים, במאפים, ברטבים, ליקרים וכמובן גם פטריות טריות. שאלנו את אחת המוכרות איפה אפשר לאכול ארוחה ראויה עם פטריות – היא הצביעה על המסעדה בעלת השלט הענק בצד הצפוני של הכיכר בקומה השנייה. אכן הגברת ידעה על מה היא ממליצה. ארוחה מהממת מיוחדת ומרגשת רק עם פטריות. בחרנו כ6 מנות ראשונות – כל אחת הייתה טובה מקודמתה.
המקום השני עליו אמליץ הוא בית מחסה לדובים בכפר הקטן נימפאו (Nymfaio) ובו ממוקם מקלט לדובים מרקדים - Arcturos. במקום חיים דובים בשטח הפתוח (המגודר), דובים שנאספו מכל אירופה שעברו התעללות בקרקסים ועוד. כאן נותנים להם לחיות את חייהם בכבוד ובשקט. במקום יש כ-20 דובים שניתן לחזות בהם מרחוק. הכניסה למקום הינה בתשלום המאפשר להפעיל את המקום החשוב וההומני הזה.
