משבר הקורונה הנמשך כבר כשנתיים פגע קשה מאוד בענף התיירות של מדינות העולם, וגם בזה של יוון, הנחשב לאחד ממקורות ההכנסה המרכזיים של המדינה. כשזה נמצא ברקע, משרד התיירות היווני החליט לשווק אזורי תיירות חדשים במדינה כמו גם את העונות. אז תשכחו מהאיים ומאתונה, ומהרו למחוזות אכאיה (Achaea) ו-אלאיה (Elia), שעדיין בתוליים בכל הקשור לתיירות. הימור שלנו, זה לא יישאר ככה עוד הרבה זמן.
כיום מדובר באזורים שנשענים בעיקר על חקלאות ומעט תיירות פנים של היוונים עצמם. מחוז אכאיה הנו חקלאי ברובו ולמעשה רוב התוצרת החקלאית של יוון מגיעה משם, כולל ייצוא לשאר מדינות אירופה. פה אגב גם נמצא היתרון שלהם. בכל מסעדה שבה תאכלו תרגישו שהאוכל הגיע מהשדה ישר לצלחת שלכם, הכי טרי שיש. כיום רק 1.5 אחוז מהתמ"ג של המחוז מגיע מתיירות, הפוך מהנתון הכללי של המדינה. כאמור, פה נמצא גם היתרון של אזור שהוא בתולי מבחינת תיירות כולל במחירים והתמסחרות.
המסע שלנו לבדיקת אזור התיירות החדש שיוון מציעה נמשך חמישה ימים שהתחילו בטיסה קצרה, פחות משעתיים. המחיר הממוצע של הטיסות ליוון עומד על כ-200 דולר בממוצע, ואם תלכו לחברות הלואו קוסט תשיגו כרטיסים גם ב-50 דולר ופחות - כסף קטן במחיר ובזמן הטיסה. עבור כותב שורות אלה, מדובר בביקור הראשון ביוון, באופן מפתיע אגיד שהשפה היוונית הייתה נעימה מאוד לאוזן. לא פחות חשוב, האנשים שם חמים מאוד ואוהבים אותנו הישראלים.
אנחנו בעידן הקורונה, לכן פה חשוב לציין שבאזורים בהם ביקרנו ביוון, הקפידו מאוד על תעודות תו ירוק והתחסנות. בכל מקום בדקו לנו את האישורים גם כשרק נכנסנו לקיוסק ברחוב. בעניין הזה היוונים לא לוקחים סיכון ולכן מומלץ שהאישורים תמיד יהיו בהישג יד כולל הדרכון בו הם משתמשים לאימות המסמכים מול הזהות שלכם. אפילו בפינות העישון של המסעדות עובדים הגיעו באופן רנדומלי כדי לבדוק תו ירוק.
>> רוצים לטייל ביוון? הכנסו למדריך המלא
>> זה מה שצריך לדעת כדי לטוס ליוון
היום הראשון
אחרי הנחיתה באתונה נסענו ליעד שלנו, הכפר קלבריטה (Kalavrita). שעה וחצי נסיעה אותה ניתן לעשות במונית, תחבורה ציבורית או ברכב שכור. אם אתם מגיעים מחוץ לעונה, כלומר לא בקיץ, עלות רכב שכיר ליום נעה בין 25 ל-30 אירו. בקיץ המחיר יעמוד על 50 אירו ליום.
בדרך אתם חייבים לעצור בתעלת קורינתוס (corinth) המפורסמת. זה בדיוק מה שעשינו והעצירה הזו לא דורשת יותר מכמה דקות, או הזדמנות לשתות קפה מול תעלה צרה וגבוה. אם יהיה לכם מזל, תזכו לראות איך ספינות ענק עוברות דרך צוואר.
בקלבריטה פגשנו את גיאורגיוס מיטרופולוס, איש תיירות מקומי מהעיר פטראס (Patras) שגם אליה נגיע. הוא זה שארגן לנו את הטיול ביוון. בואו נתעכב רגע על מיטרופולוס. לאיש יש משרד תיירות שיכול לארגן עבורכם הכל, החל משכירת רכב, חיבור לאטרקציות מגוונות ועד לארגון של קבוצות טיולים כשרות, בכל יוון. האיש מחזיק מחסן של כלים כשרים, אפילו סידורים וספרי תורה, יודע להכווין למקומות כשרים שווים. הוא גם מכשיר מלונות, שולח מנות כשרות למלונות אחרים במקרה של קבוצה קטנה או משפחה. החיבור אליו יכווין אתכם מצד אחד למקומות הנכונים ומהאחר יחסוך לכם הרבה מאוד כסף.
עיקר התיירות בקלאבריטה יוונית מקומית, הם מגיעים לסופ"ש או לענות הסקי. יש מעט תיירים שמגיעים גם מאנגליה, גרמניה, אבל מעט. בשנים קודמות עונת הסקי החלה בנובמבר אבל בגלל שינויי מזג האוויר העונה התחילה בדצמבר. נובמבר השנה היה סתווי וגם זה שווה, משום שתטיילו בנוף הררי מרהיב ותגיעו לפסגות בגובה של 2,400 מטר משם תראו מרחבים הרריים משולבים ביערות ירוקים וצפופים.
קלבירטה היא בעצם כפר יווני קטן המונה רק 1,600 תושבים. רוב היוונים לא מכירים את הכפרים האלה, אבל קלבריטה שונה מכל השאר. זאת משום שמדובר במקום הראשון שמרד בשלטון של האימפריה העות'מאנית אי אז ב-1821. זה המקום שהפך את יוון המודרנית לעצמאית עוד לפני אתונה הבירה. לכן תגלו שהיוונים המקומיים מאוד גאים בכפר שלהם שהיה הראשון לעמוד מול התורכים, והעניין עם הטורקים יחזור על עצמו כל הזמן.
קלבריטה מפורסמת גם בגלל אירוע טרגי ממלחמת העולם השנייה. ב-1943 הגרמנים הגיעו לשם אחרי שאיטליה עזבה את האזור. כמיטב המסורת במקום הוקמה מחתרת שפגעה בגרמנים, כולל הוצאה להורג של עשרות שבויים גרמנים. בתגובה הנאצים הכריזו על מבצע קלבריטה. הם ריכזו את כל תושבי הכפר והוציאו להורג בירי מקלעים את כל הזכרים מעל גיל 12, כ-900 נרצחים. מחוץ לכפר ישנה אנדרטה גדולה לזכרם שבשטחה גם חלק מהקברים של הנרצחים.
חובה לאכול במסעדות המקומיות שם תגלו מנות טעימות ונדיבות במחירים מצחיקים, בטח ביחס לישראל. מחירי נתחי בשר לא עולים על 15 אירו. מנת צלעות טלה (ענקית) 12.8 אירו, סטייק טיבון 11.8 אירו. מנות ראשונות כולל בשריות באזור ה-7 אירו. היין במסעדות מגיע מבתים של מקומיים, כלומר זה לא תעשייתי. כמעט כל בית מכין חבית שמגיעה למסעדות בקלבריטה וזה מורגש בטעם.
בין השאר אכלנו במסעדת "הבית של מריה" שנמצאת מחוץ לכפר, בין ההרים. שם קיבלנו הרבה אוכל טרי ויין, הרבה מאוד אלכוהול. תכינו את עצמכם לכמויות גדולות של אלכוהול ותשכחו מהאוזו. מתברר שזה נועד רק לתיירים. אם אתם מחפשים את הדבר האמיתי, אז לכו על ציפורו ומשקה נוסף בשם תנדורה, את האחרון ניתן להשיג רק באזור הזה. כאמור, המון שילוב של ירקות ובשר מקומי איכותי.
היום השני
יצאנו מקלבריטה לטיול חובה בהרים. בדרך עצרנו באתר ההנצחה לזכרם של היוונים שנרצחו על ידי הנאצים. האנדרטה ממוקמת במקום בו בוצע הטבח. משם המשכנו כשאנחנו רכובים על ג'יפ לפסגת הרי חלמוס (Helmos).
הנוף פה חלומי בתקופה שלפני השלג. מדצמבר זה מתאים לתיירות חורף וסקי ובפסגה ישנו אתר סקי מתקדם. ניתן לשכור ג'יפ במחיר של 50 עד 80 אירו לאדם שכולל טיפוס לפסגה וטיול שנמשך חצי יום. ניתן לשלב עם ארוחת צהרים, תלוי בתכנית. עדיף לסיים את הטיול בארוחת צהרים בכפרים ג'ארוחלה או קלבריטה, הסמוכים להרים.
משם ממשיכים בנסיעה דרך הרים, יערות ונוף מדהים ל"חוות מימפס" של אדם ציורי בשם טאסוס, שהוא הבעלים ובעבר נהג מרוצים. ניתן גם ללון בחווה בעלות של 150 אירו ללילה עבור ארבעה אנשים. החווה היא כמו מרכז תיירותי בפני עצמו משם ניתן לצאת לטיולי טרקטורונים, סוסים וג'יפים. החווה נמצאת בכפר ג'ארוחלה הפסטורלי דרכו עברנו בטיול ג'יפים ובאמצע עצרנו לדרינק, ציפורה המקומי מסורתי.
גם פה המחירים די מצחיקים. מחיר טיול טרקטורון אצל טאסוס עומד על 25 אירו לחצי שעה, סוסים 20 אירו. אולם ניתן לקחת חבילה של הכל כלול ב-60 אירו בממוצע. זה כולל גם ארוחה עשירה בבשר וסלטים.
היום השלישי
את היום הזה התחלנו בסיור ביקב המסחרי מאורגן הראשון שהוקם ביוון. מדובר בחברת "אחאיה קלאב" אותה ייסד גוסטב קלאוס. ביקב יש שתי חביות לאחסון יין על שם פון מולטקה וביסמארק, שקלאוס המייסד עשה לכבודם מ-1873 המשמשות עד היום לייצור יין. כאשר הנאצים הגיעו וראו את החביות, הם שמרו על היקב ולכן הוא בין הבודדים ששרדו את המלחמה. ביקב חביות המוקדשות לאנשים מוכרים, כל חבית מגולפת ומסומנת לכבודם. יש חבית ייצור יין לפוטין, נדיה קומונצ'י חסידי אומות עולם ועוד.
היין העיקרי נקרא "מאברו-דפני" (דפני השחורה) על שם אהובתו של קלאוס. אתם תשמעו עליה במהלך סיור שיעשו לכם במקום וגם תזכו לטעום את היין על שמה. לא נגלה לכם את פרטי הסיפור הרומנטי. ביקב ישנו סיור כל שעה עגולה, מעשר בבוקר עד חמש אחה"צ, פשוט מגיעים ומצטרפים, עלות הסיור ללא תשלום. טעימות בין 5 ל-12 אירו, טעימה מיינות פרימיום 32 אירו.
משם המשכנו ליער סטרופייה, הממוקם כחצי שעה מדרום מהעיר פטראס. מדובר באזור טבע מוגן שכולל גם חוות רבות ולמעלה ממאה מיני ציפורים. היער מגיע כמעט עד הים מה שהופך את האזור למרהיב. מדובר בבילוי חינם ומומלץ להתארגן על פיקניק באזור. קחו בחשבון שבסתיו קר מאוד ולכן צריך להתלבש בהתאם אולם זה עדיין מומלץ.
היער מסתיים בחוף קלוברייה, קו העצים מגיע ממש עד קו הוף. תקופה מומלצת לשחייה בחוף הזה היא מחודש מאי עד סוף ספטמבר, שזו העונה בה יש מצילים בחוף וגם נפתחים הקיוסקים וברים על החוף. החוף נמתח לכיוון דרום, עשרות קילומטרים עד קלאמטה, ובאופק ניתן לראות את האיים כמו זקינתוס. מכיוון שיש הרבה מטיילים באזור, תמצאו בחוף תאי עץ שם ניתן להחליף מבגדי הטיול לבגד ים. את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדת טקוסטארקיה. מנות פתיחה, עיקרית סטייק טומהוק, קינוח מעולות. שוב, הכל טרי וזול. סטייק טומהוק במשקל 1.4 ק"ג עלה רק 55 אירו.
היום הרביעי
את היום הרביעי ניצלנו כדי ללכת לסיור וארוחה ב"סאו" (sao) מדובר בחווה לגידול דגים מהגדולות באזור. ניתן לעשות סיור בחווה וזה כולל שיט על סירה בנהר ויציאה לים. בסיור מציגים, מלבד הנוף המרהיב, את אזורי גידול הדגים לפי מינים. שטים עם הסירה לאיים קטנים סביבם ממוקמים כלובי הדגים. בשיט רואים איך מאכילים את הדגים ועשרות מיני ציפורים, בהם שחפים וחסידות כל זה לצד הרים גבוהים שהעננים נוגעים בהם.
ישנם 3 סוגי שיט, רק בנהר כך שהם רגועים ובלי גלים. יש שיט שכולל גם יציאה לים, שזה קשה יותר בגלל הגלים, אולםבמרץ-אפריל גם הים רגוע. אופציה נוספת היא שיט בלגונות שזה מתאים יותר לחודשי הקיץ. במהלך הסיור תקבלו הסבר על תהליך גידול הדגים והדיג שלהם מהכלוב. לאחר מכן תרדו מהסירה ותגיעו למפעל שם תראו את תהליך הייצור, את חדר הבקרה משם מנטרים את ניהול הכלובים ויש גם ארוחה הכוללת דגים, פשטידות, עוף וצלעות טלה, הכל בעלות של 50 אירו. ניתן לשלב דיג ומבשלים את הדגים שנתפסו על הגריל.
משם המשכנו לעוד יעד חובה, העיר מיסולונגי (Missolonghi) שבלבה האזור העתיק מוקם החומות. בימי הכיבוש הטורקי העיר הייתה תחת מצור, עד שבסוף הם כבשו אותה והרגו כמעט את כולם. אמרנו שהעניין היווני טורקי נוכח בכל מקום. מדובר בעיר יפיפייה למראה המשולבת מסעדות דגים מומלצות.
לפני סיום נרצה להחזיר אתכם לאחור, לתחילת הטיול ולדבר על בילויים. בכל הימים בהם היינו בעיר פטראס, חגגנו בכל ערב בפאבים והמועדונים של העיר, כשעיקר הבילויים בימים חמישי, שישי ושבת. מדובר בעיר של אוניברסיטאות ומכללות בעלת יחס חריג בין כמות הסטודנטים לתושבים, ומפה אתם יכולים כבר לדמיין איזה חיי לילה סוערים יש בה. היוונים אוהבים לחגוג ולשתות, הם גם ידאגו שאתם לא תפסיקו לשתות ולהיות שמחים. הפאבים והמועדונים משלבים בין מוזיקה יוונית מודרנית לאמריקאית משנות ה-90. וכדי להבין עד כמה זה טוב, בואו נגיד שכל ערב בילוי הסתיים עבור כתבנו, שכבר לא צעיר בגיל, בסביבות השעה חמש בבוקר.
*הכתב היה אורח של לשכת התיירות היוונית