הייתי כבר ברומא בשנת 2007. זכרתי שהיא יפה, אבל לא זכרתי אותה ככה. לא זכרתי שיש בה כל כך הרבה מבנים היסטוריים עתיקים, שהם כל כך נוכחים ברחובות, ואת הקשר החזק שיש לה ליהדות.
אנחנו ישנים ברובע היהודי או בפשטות – בגטו. כאן הוקם הגטו היהודי השני בעולם, אחרי ונציה, בשנת 1555, בשטח זעום של 250 על 150 מטרים. מכאן גם נשלחו במלחמת העולם השנייה כ-2,000 יהודים לאושוויץ, כאשר רק 16 חזרו בחיים. אחד מהם היה סבו של עמנואל, בעלה של נופר קאשי. נופר מפעילה שני מלונות (bed and breakfast), שנקראים "לאה" (Lea) ו"נאמן" (Neman), שנמצאים ממש אחד מול השני בשכונה היהודית. הבניין שבו נמצא "נאמן" הוא בניין לשימור יפהפה, שנבנה בשנת 1400. גם השיפוץ היה נאמן למקור, וכך השתמרו, לדוגמה, קורות העץ שבתקרות הגבוהות בחדרים. הדיירת הקודמת שגרה ב"נאמן" הייתה סטייליסטית של בית האופנה גוצ'י, "שבאה לכאן כדי לקבל השראה".
מחפשים לאן לטוס? הכנסו למדריך היעדים של mako
נופר בת ה-36 חיה כבר 11 שנים באיטליה, אליה עברה בעקבות האהבה. היא הייתה דיילת אוויר באל על, ולאחר מכן עברה לעבוד וללמוד ברומא. היא מעניקה יחס אישי לכל אורח - "זה מתחיל עוד בהתכתבות בוואטסאפ", היא מספרת, "אחר כך אני מגיעה לכאן בזמן ארוחת הבוקר, ונותנת המלצות לאנשים מה כדאי לעשות, איפה לאכול וכדומה". בנוסף לכך, היא מפעילה סדנאות בישול כשרות – חלביות ובשריות, ביחד עם שף איטלקי. המחירים ללילה במלונות נעים מ-130 יורו עד 260 יורו, תלוי בחודשי השנה.
ארוחת הבוקר טעימה וכשרה, וכוללת גבינות, חביתה, לחמים, קורנטו (הקוראסון האיטלקי) ועוד. החדרים מפנקים ונקיים – המיטה הזוגית נוחה, המקלחת מרווחת והדוש גדול במיוחד, יש מקרר קטן, מייבש שיער ואפילו טלפון חכם עם שיחות חינם לארץ לנייד ולנייח, שאפשר להסתובב איתו במהלך הטיול ולנווט עם גוגל מפס, למשל.
חדרי האירוח נמצאים במרכז רומא, ברובע הפנתאון, במרחק של 12 דקות הליכה מהמדרגות הספרדיות ו-10 דקות ממזרקת המשאלות. רוב המסעדות ובתי האוכל ברובע היהודי הם כשרים – תעודת הכשרות מתנוססת בכניסה, ואת חלק מהתפריטים תוכלו למצוא בעברית.
הדרכים הצדדיות של רומא
את רומא אנחנו מגלים בעזרת המדריכים של חברת "הדרכים ברומא", Rome's Roads. החברה הוקמה בשנת 2014 על ידי הישראלים נתי וחני חמווי, דיפלומטים לשעבר שחיו בירדן, צ'ילה וטורקיה, והגיעו לרומא עם שני ילדיהם כדי להשתקע. הם מספקים שירותי הסעה ומעבירים מגוון רחב של סיורים, ביניהם סיורים קולינריים, סיורי סגווי, סיורי תרבות והיסטוריה וסדנאות בישול בביתם עם מאמא איטלקיה, כאשר הם משמשים כמתרגמים. בנוסף, הם מארחים בביתם ארוחות של המטבח האיטלקי בסגנון EAT WITH.
הסיורים יכולים להיות למשפחה בודדת ועד לאוטובוס שלם, ומלבד עברית, הם מוצעים גם באנגלית, צרפתית ורוסית. נתי, דתי לשעבר שגדל בירושלים, עבד בארץ כמורה דרך והדריך בבירה, הוא גם צלם חובב, ובמהלך הסיורים הוא מצלם במצלמה שלו, ואחר כך משתף את התמונות היפות.
אנחנו מתחילים בסיור במוזיאון היהודי, שנמצא דקה הליכה מהמלון, בהדרכת נתי, ונופר שמוסיפה הערות פיקנטיות מהצד. המוזיאון היהודי נפתח בשנת 2005 לקהל הרחב, במבנה שהוקם בשנת 1904. נתי מספר שברומא גרים כ-15 אלף יהודים, לא כולל סטודנטים ישראלים, שמחולקים לארבע קבוצות עיקריות. הקבוצה הראשונה כוללת את היהודים הראשונים באירופה – החשמונאים מהמאה ה-2 לפני הספירה, שהגיעו לרומא כדי לדון עם הסנאט בעצירת ההלניזם ביהודה. הקבוצה השנייה הם היהודים שגורשו מספרד בשנת 1492, הקבוצה השלישית כוללת יהודים שגורשו מלוב ב-1967 והקבוצה הרביעית מאותה שנה, חסידי חב"ד שנשלחו מניו יורק על ידי הרבי מלובביץ'.
מהמוזיאון אנחנו עוברים אל בית הכנסת היהודי הגדול, שגובהו 46 מטרים, והוא בית הכנסת הכי גבוה בעולם. מדובר במבנה מרשים ביותר, שמזכיר יותר כנסייה. ב-1982 היה כאן פיגוע של אש"ף, כאשר פצצה הוטלה לפתחו של בית הכנסת. בן שנתיים נרצח ו-40 איש נפצעו, ומאז הרחוב נמצא תחת אבטחה משטרתית קבועה.
בערב אנחנו פוגשים את מירי דור, בת 34, סטודנטית לרפואה, שהיא אחת מארבעת המדריכים של "הדרכים ברומא". יחד איתה ועם נתי, אנחנו יוצאים לסיור קולינרי בשכונת טרסטברה, שמשמעות השם "מעבר לנהר", שכונה קסומה הנושקת למרכז העיר, ובה סצינה קולינארית מהמעניינות ביותר היום. למירי יש תשוקה כל כך עזה לאוכל, שלא יפתיע אם ביום מן הימים תעשה הסבת מקצוע. היא מכירה ומסתחבקת עם כל בעלי המקומות שאליהם אנחנו הולכים, יודעת להמליץ על כל מסעדה בדרך, מספרת איפה היא עושה את הקניות שלה ואיזה שמן זית מומלץ לקנות.
סיור האוכל שלנו כולל, קחו אוויר – פיצה ובירה אצל משפחת רושולי (Roscioli), מקום שקיים כבר משנת 1824, ונקניק עם כמהין אצל משפחת ויולה, מעדניה שקיימת משנת 1890, ועשויה להבהיל טבעונים עם ראש של חזיר אמיתי בכניסתה. התחנה הבאה היא ארטישוק וחציל עם פרמזן במעדניה מ-1919 של ריקרדו רוג'רי (Ruggeri), שסבו פתח את המקום, והיום הוא עובד בה עם שני בניו – לוקה ודניאל. אחרי תמונה משותפת עם רוג'רי, אנחנו מגיעים אל מאפיה סיציליאנית (Pasticceria Tipica Siciliana – Caffetteria), ששייכת לאישה בת 92, "עם לב סיציליאני חם", שכל הדברים שנמכרים בה מגיעים מהמשק שלה, בו מגדלים שקדים ופיסטוקים, למשל. המקררים חצי ריקים, כי הכל טרי. אנחנו אוכלים שם קנולי ריקוטה שהוא פשוט וואו, ומוס שוקולד מענג.
אנחנו חוצים גשר על גדות נהר הטיברה, שנראה רומנטי מאוד בלילה, ומגיעים אל המקום הבא – Trapizzino. בעל המקום לקח את הבצק של הפיצה והכניס אליו מבחר תבשילים מהמטבח הרומאי של סבתא שלו, כמו לשון ברוטב שום, עוף ביין לבן ועוד. התוצאה דומה קצת לפיתות הממציאות את עצמן מחדש במזנון של אייל שני. לצמחונים יש אלטרנטיבות מעולות, כגון ריקוטה וקישואים. ליד זה אכלנו סופלי – כדורי אורז מטוגנים וטעימים, שבהם יש בשר או ירקות.
עוברים בדרך בכנסיית סנטה מריה מהמאה הרביעית לספירה, וממשיכים אל בר יין וגבינות Essenza. מחכה לנו יין וגבינות שמוגשות מהקל אל הקשה - כלומר גבינות יותר קלות לעיכול בהתחלה וכאלו שיותר מסריחות וחריפות בסוף. את הגורגונזולה מומלץ לאכול עם שוקולד מריר מגורר, שמגיע יחד איתה. לצד זאת, אנחנו טועמים לזניה צמחונית מופלאה, ללא רסק עגבניות. הסיור מסתיים איך לא, בטירמיסו משובח (Tiramiso zum).
בוותיקן מכניסים 3 מיליון יורו ביום
הבוקר השני נפתח בהדרכת נתי במוזאוני הוותיקן. "זה המקום שאני הכי אוהב להדריך בו", מתוודה נתי בכניסה. הוא מספר שהוא נמצא שם כמה פעמים בשבוע, והשיא שלו היה 3 פעמים ביום – סיור בוקר, צהרים וערב. הסיור אורך כ-3 וחצי שעות. הוא מספר שהישראלים דווקא מאוד מתעניינים, אולי בגלל שלא לומדים בבתי הספר על ישו והנצרות, ובגלל הקשר ההדוק ליהדות, שהוא מדגיש אותו, למשל, מקפיד לכנות את פטרוס הקדוש בשמו היהודי – שמעון בר יונה.
הכניסה לוותיקן עולה 21 יורו ומבקרים בו כ-50 אלף איש מדי יום, כלומר ההכנסות הן כ-3 מיליון יורו ביום. "כמו שהכסף בא, ככה הוא הולך", מסביר נתי. "הוא הולך לתחזוקת כל הכנסיות, המשכורות ועוד. רק ברומא עצמה יש 430 כנסיות". במדינה הקטנה ביותר בעולם, המשתרעת בסך הכול על 440 דונם (כמו הרובע היהודי והמוסלמי בירושלים) יש בין היתר, בית חולים, בית משפט, בית סוהר, תחנת רכבת, דואר ומשמר שוויצרי קתולי.
הסיור כולל את הבזיליקה של פטרוס הקדוש, שהיא הגדולה ביותר בעולם, והשנייה בחשיבותה לעולם הנוצרי אחרי כנסיית הקבר בירושלים. בבזיליקה המרשימה יכולים להתפלל כ-60 אלף איש ביחד, והגובה שלה הוא 138 מטר. כמובן שאנחנו עומדים גם בתור כדי להיכנס לקפלה הסיסטינית, שבה מתפלל מדי בוקר האפיפיור, ושם נמצאות שתיים מיצירות האומנות המפורסמות בעולם – "בריאת העולם" על תקרתה וציור "יום הדין", שתיהן של מיכאנג'לו.
שתי אטרקציות נוספות הן מוזיאון פינקוטקה (Pinacoteca), שכולל יצירות אמנות מהמאה ה-11 עד המאה ה-19 של אמנים כמו רפאל וליאונרדו דה וינצ'י, בה אנחנו רואים תמונות שונות מחייו של ישו, מהברית הישנה, ולמדים שהצבע הצהוב מסמל באמנות את היהודים, ומשם התגלגל עד לטלאי הצהוב המפורסם בשואה.
מקום מעניין ופחות מתוייר נוסף הוא מוזיאון כלי הרכב, שנמצא מתחת לאדמה, ובו נמצאים כל כלי הרכב המקוריים ששימשו את האפיפיורים – החל בכרכרות עם סוסים וכלה במכוניות חדישות. בין היתר תראו את המכונית שבה נסע האפיפיור יוחנן פאולוס השני, כאשר ניסו להתנקש בו ב-1982.
אחרי הצהרים אנחנו נפגשים לסיור סגווי בווילה בורגזה, פארק שהיה שייך למשפחה עשירה מאוד, עד שהמדינה קנתה אותו ממנה. כיוון שזו פעם ראשונה עבורי, אפשר לומר שאחרי התנסות קצרה התרגלתי ואפילו נהניתי מהרכיבה על הכלי. הוא קל יותר מקורקינט ויותר יציב, והמהירות שלו היא עד 13 קמ"ש. סיורי הסגווי של "הדרכים ברומא" נמשכים שעתיים, יוצאים מהפארק לעבר המדרגות הספרדיות ועוברים בין האתרים המוכרים במרכז העיר. הסיור לא מתאים לילדים מתחת לגיל 16, ומחירו 60 יורו לאדם.
אחרי הסגווי, מגיע הזמן לעוד קצת מטעמים. אחרי הכל אנחנו ברומא, אז לא נספור קלוריות. טעמנו טירמיסו בטעמים שונים במקום שנקרא פומפי (Pompi) ונחשב לאחד המומלצים, וגלידת Venchi, מפעל שוקולד שקיים כבר 140 שנה, והיום גם בעל רישיון לייצר גלידה. ההמלצה היא לקחת טעמים שוקולדים, שבהם הם יותר חזקים. בכלל, עניין הרישיונות מאוד חזק פה – אנחנו לומדים שרק גלידריה אמיתית יכולה לשים בחוץ פסל קרטון של גלידה, ולפיצריות אמיתיות יש עציצים (!) בכניסה.
בערב אנחנו יוצאים לסיור לילי, הפעם ברכב, ב-7 הגבעות של רומא. אנחנו צופים על הקולוסיאום, אותו בנו יהודים שהובאו מירושלים אחרי נפילת בית המקדש. בשער טיטוס יש תבליט של יהודים שמובלים לרומא עם מנורה על הכתפיים, ועד היום ליהודים אסור לעבור מתחת לשער הזה, כזכר להשפלה שעברו. בשנה הראשונה שבה פעל הקולוסיאום מתו 5,000 בעלי חיים ו-2,000 איש במופעי הגלדיאטורים. היום המקום הפך לכנסייה, ויש בו שלט – מצטערים על ההרג והדם שהיו כאן.
בכל תחנה בסיור רואים סרטון חמוד של דקה וחצי, שממחיש את הרקע ההיסטורי של המקום – הקולוסיאום, הפורום, בזיליקת סנטה מריה מג'ורה, צ'ירקו מאסימו, גבעת ג'יאניקולו ועוד. אנחנו דילגנו על חלק מהתחנות ועצרנו לשתות אפרול שפריץ, הקוקטייל האיטלקי המפורסם שבכלל צריך להגות ספריץ, במקום שנקרא Tram Depot, באזור בילוי שרומאים צעירים אוהבים. הסיור הסתיים במתחם אוכל גדול שנקרא Eataly, שבו רכשנו בעיקר פסטות וגבינות להביא ארצה.
עוד קצת אוכל לסיום
היום האחרון נפתח בסדנת בישול עם מאמא איטלקיה בביתם של חני ונתי. השולחן ערוך ומסודר למופת עם בקבוק יין, ברוסקטות, גבינות, ריבות וחצילים תוצרת בית. אנחנו פוגשים את אורייטה, בת 58, עקרת בית וילידת רומא "שנולדה לתוך המטבח". חני מתרגמת את דבריה, ומסבירה שלא רצו לעשות עוד סדנה עם שף, אלא בחרו דווקא באשה רומאית אותנטית. המטבח שלה נחשב לפשוט, וגם המרכיבים.
הסדנה אורכת כ-3 שעות, במהלכה מכינים המשתתפים כמה סוגים של פסטה, ניוקי ורביולי ומסיימים בקינוחים. בכל סדנה משתתפים 2-6 אנשים. אנחנו מכינים רביולי מריקוטה תרד עם חמאת מרווה, אורייטה מראה לנו איך היא מכינה ומרדדת את הבצק, וכולנו מצלמים אותה בווידיאו ומעלים לסטורי. מפעם לפעם אנחנו מניחים את הטלפון בצד, ומתנסים ברידוד הבצק וביצירת הרביולי עם המילוי. התוצאה מדהימה, הרביולי הכי טעימים שאכלתי בימי חיי.
שאר הארוחה הוכנה מראש על ידי אורייטה וכוללת חצילים מדהימים עם פרמזן ברוטב עגבניות. לקינוח מוצע כמובן טירמיסו, עוגיות רומאיות ביין שנקראות צ'מבלינה אל וינו ועוגת ריקוטה ודובדבנים כהים, שהיא במקור מתכון יהודי מהגטו, שנגנב על ידי הרומאים.
באתר של "הדרכים ברומא" נכתב כי לטייל עם מדריך ישראלי, שחייו ברומא, יהיה בדיוק כמו לטייל עם חבר טוב שיודע בדיוק לאן לקחת אתכם. אני לא יכולה שלא להסכים.
* הכתבת היתה אורחת של "הדרכים ברומא"