תמיד חשבתי שצריך להרוג אנשים שחוזרים ממקומות אקזוטיים ומקשקשים על איזה גן עדן היה להם. ובכן, לא נעים להודות, אבל בשובי אחרי חודשיים מאוסטרליה הפכתי להיות האדם הזה בדיוק. אי אפשר שלא. משהו באווירת האין דאגות, הבלונד בשיער והכיס של הקנגורו, שאב אותי לעולם שכולו טוב. אז אם אתם עדיין לא רוצים להרוג אותי, תנו לי להציע טעימה על חושית שתיגע בכל עצב ושריר ותגרום לכם לחשוב פעמיים על היעד הבא לטיול (רמז: לא טורקיה).
חוש הראייה, או: שונית זה לא שם של מתנחלת?
שונית המחסום הגדולה באוסטרליה היא שונית האלמוגים הגדולה בעולם. היא משתרעת לאורך 2,000 ק"מ וכוללת יותר מ-900 איים מרהיבים ביופיים. המסע לשם אמנם ארוך – לוקח כמה שעות טובות להגיע לאחד האיים - אבל אחרי שעות רבות על ספינת תענוגות עם הרבה אלכוהול, סי פוד ומספר שנירקולים בים הטרופי, מתגלה גן העדן: חוף מבטחים לבן (Whitehaven beach). מיזוג המים הכחולים עם החול יוצרים הרמוניה של פסיפס צבעים עוצר נשימה.
אין חנויות או בתי קפה. אין מוכר ארטיקים או שמשיות בעשרה שקלים. שם מתחברים לטבע בצורה שלא ידעתם שאפשר וחוש הראייה עובד שעות נוספות. עוד מבט על הים הכחול, החול הלבן והעין מתמכרת.
ציוד נדרש: בגד ים, מגבת, חליפת צלילה, משקפת + שנורקל, משקפי שמש וכדור נגד בחילה.
המדריך לנוסע המתחיל: אוסטרליה (בעיקר המזרחית) מלאה בחברות נסיעות וטיולים מאורגנות עד כדי כך שיתכננו לכם גם את מקום העצירה לפיפי בין השחייה עם הדולפינים לטיפוס צוקים במדבר. תוכלו לבחור בין טיול של יום אחד לשלושה ימים של שהייה על הספינה (כולל לינה, אוכל, שיעורי צלילה, משחקי חברה והרבה אלכוהול). היציאה לשונית היא מ-cairns שבצפון ו-Airlie beach שבמרכז.
מחיר החבילה: נע בין 100 – 500 דולר.
חוש השמיעה, או: מה זה הכלי הזה?
הדיג'רידו הוא כלי נשיפה שהומצא על ידי האבוריג'ינים - התושבים המקוריים של אוסטרליה. הדיג'רידו עשוי מענף עבה של עץ אקליפטוס ושיטת הנשיפה בו מיוחדת ודורשת אימון רב: נושפים תוך כדי רעידת השפתיים ויוצרים מעין נשימה מעגלית בלתי פוסקת. מעטים האנשים שהצליחו להביא אותה במכה הראשונה ולכן העדפתי להקשיב לאבוריג'נים המקומיים והמיומנים לנגן. השפעתו של הדיג'רידו היא בעלת יכולת ריפוי והרגעה. הכלי עצמו מסוגל להפיק תו אחד בלבד, אבל היכולת לשחק עם גוון הצליל הופך את חוויית השמיעה להרבה יותר קסומה וממכרת. לא לעיוורים בלבד.
ציוד נדרש: הרבה מאוד אוויר.
המדריך למתחיל: זה נכון שלפעמים קשה לנו, הישראלים, להקשיב לאחר. אבל כל עוד נשאר לנו ממי ללמוד, למה לא לשתוק קצת. ובכל זאת, אם אתם ממש רוצים לנסות להפיק את הצליל הרגשי מסורתי תעשו לעצמכם טובה ותכינו איזה בקבוק מים ליד למקרה של עילפון.
חוש המישוש, או: בואנה, אתה שעיר
מי לא היה רוצה להחזיק חיית מחמד העונה לשם דב קואלה? האף והעיניים הגדולות, הפרווה הפלומתית והרכה, ציציות השיער באוזניים. שקלתי את האפשרות להבריח אחד לארץ, אך הרעיון נפל כשהבנתי שהחיה החצופה מבלה את רוב זמנה בשינה. אז רק אם אתם ברי מזל, ייצא לכם להגיע בשעה שבטנה של הקואלה מקרקרת ואין לה ממש ברירה אלא לרדת אל העם. אז גם אפשר לנסות למשש. מדובר בסוג פרווה שלא תרצו לעזוב לעולם: רכה, צפופה ומזכירה כרית נוחה במיוחד. לחבק ולא לעזוב לעולם.
ציוד נדרש: מצלמה, מברשת שיער, משקפת, שק של סבלנות.
המדריך למתחיל: אחד המקומות הידועים ביותר באוסטרליה למציאת דובים מסטולים הוא ב-magnetic island. הליכה קצרה על האי ותמצאו חברים שעירים חדשים. הם מתגוררים על המוני עצי איקליפטוס וגם על עצי דקל, ולכן נדרשת סבלנות ומשקפת. אם אין לכם כאלה קיפצו לגן חיות המפורסם Australia zoo שבקווינסלנד, שם יש פינות ליטוף ואף יונקים אחרים , ציפורים, זוחלים ועוד חיות חמודות להפליא.
חוש הטעם, או: רוצה לטעום בולבול של קנגורו?
חיית הכיס הנודעת היא הנפוצה ביותר ביבשת. קופצנית, לא עוצרת באדום ומגיעה למהירות של עד 50 קמ"ש בקפיצות ודילוגים. בשר קנגורו הפך עם השנים למעדן עסיסי ברחבי העולם למעט מדינה אחת - אוסטרליה. האוסטרלים אינם מחשיבים את סטייק הקנגורו לגורמה, אלא לעלבון מוחלט לאור העובדה שסמלם הלאומי הופך לעוד מנה בתפריט. אבל הייתי חייבת לנסות: נכנסתי למסעדת ההוסטל השכנה והזמנתי את החיה החמודה. נגיסה, לעיסה ועוד לעיסה, ועוד אחת לסיום. בליעה. ידעתי! מדובר בסטייק רע. אז תעשו לעצמכם טובה ואל תתפתו לשמות של מנות כמו "סטייק אוסטרלוס עסיסי בנגיעת יין" ותנו לחיות לחיות.
ציוד נדרש: שקית הקאה.
המדריך למתחיל: עצוב לומר, אבל אפשר למצוא סטייק קנגורו כמעט בכל מסעדה ביבשת (אפילו במסעדת ההוסטל). בכל שנה נהרגים מאות קנגורואים מתאונות בלתי צפויות. האוסטרלים נמנעים מלספר על סיבת המוות ופשוט מכנים את המנה שלכם "קנגורו ישן".
חוש הריח, או: מי שחרר?
לא רבים יודו בזה, אבל לחופש יש ריח. הריח הזה שמסמן לנו שהגיע הזמן להתרחק מכולם ומהכול. זמן ללא דאגות. ובאוסטרליה – מדינה שהמוטו שלה הוא "No Worries" (אל דאגה), הריחות מתעצמים.
הנונשלנטיות שבזריקת צמד המילים לאוויר, לא הייתה תופסת בארץ וכנראה גם לא באף מקום אחר בעולם. אבל אחרי האוסטרלי העשירי בערך שפגשתי, הצלחתי סוף סוף להבין: האוסטרלי לא אומר שאין מה לדאוג. הוא פשוט לא דואג. נראה אתכם לא משחררים לחץ עם אנשים כאלה.
ציוד נדרש: בקבוק בושם ריק.
המדריך למתחיל: כל אחת מחברות הנסיעות מציעה טיסות לאוסטרליה. הגדולות גם מכריזות על דילים מטורפים מפעם לפעם אז שווה לנסות. מצאו סוכן טוב, כזה שיסדר שתעצרו בהונג קונג ולא בבגנקוק (כי הסיכוי שתגיעו להונג קונג הרבה יותר קטן מהסיכוי שתגיעו לתאילנד). אחר כך תדאגו לוויזה. האוסטרלים הרבה פחות לחוצים מהאמריקאים אז אפשר לקבל אותה תוך שבוע. זה לא באמת חשוב באיזו עיר או מדינה תתחילו את הטיול - תמיד לא תרצו לעזוב, תמיד תגלו שהמקום הבא טוב יותר ותמיד, אבל תמיד יישאר לכם טעם של עוד.
החוש השישי, או: יש מספיק אוזי'ס לכולם
כמו עם הרבה דברים שאין להם הסבר, תחושת בטן אמרה לי שכשאגיע לאוסטרליה, משהו טוב יקרה. אתם יכולים גם לקרוא לזה "אמביציה ברורה להכיר בחור אוזי מקומי שיעשה לי טוב", אבל לא נתקטנן. אז הגעתי לשם והתרשמתי מהשונית ומהקנגורו וכל אלה, אבל בוא נודה על האמת: הבחורים האוסטרלים שווים מאוד. בלונדינים, שרירים, חטובים וזורמים. מה שכן, הם סליזיים, ערמומיים ובטוחים שהמבטא המשונה שלהם ישיג כל אחת. האמת שהם צודקים. אז מה הקשר לחוש, אתם שואלים? ובכן,עד שלא תדעו מה זה לחוש אוסטרלי, לא תדעו מהו חוש אמיתי. וחוש שישי? אז כן - היו לי בדיוק שישה.
ציוד נדרש: קונדומים. הרבה קונדומים.
המדריך למתחילה: מבט, קריצה, דרינק ושיחה קצרה על השרות שלך בצבא הגנה לישראל.