כשאתם חושבים על היעד הבא שלכם לחופשה, כנראה שאלבניה היא לא המדינה הראשונה שעולה בראשכם. היא כנראה גם לא המדינה העשירית שעולה בראשכם, אבל ארשה לעצמי להצהיר כבר בשלב הזה, שזה לחלוטין הולך להשתנות בקרוב.
לעוד עדכונים היכנסו לעמוד הפייסבוק של mako חופש
לאלבניה יש מעט מאוד יחסי ציבור (אם בכלל), לכן הגיוני שמרבית הישראלים לא יודעים הרבה עליה. פיסת המידע היחידה שיש לרוב האנשים על אלבניה היא שמדובר במדינה עם הרוב המוסלמי הכי גדול מבין מדינות אירופה, לא בדיוק מידע שמושך ישראלים. מודה שגם אני חששתי לפני ההגעה לשם מסיבה זו, אבל כשהגעתי לאלבניה גיליתי שטעיתי ובגדול. ביקרתי במדינה בזמן הרמדאן ואם לא הייתי יודעת על כך מבעוד מועד, אין שום סיכוי בעולם שהייתי שמה לב לכך. אבל זאת לא הייתה ההפתעה היחידה שחיכתה לי שם. למעשה, אלבניה הפתיעה אותי מכל בחינה אפשרית והתגלתה בתור מקום בעל פוטנציאל עצום להפוך לאחד היעדים החמים בקרב ישראלים. הנוף הייחודי הופך אותה ליעד מגוון שיספק תיירים מסוגים שונים; ממשפחות שמחפשות בטן-גב בחוף הים, חובבי טבע וטיולי ג'יפים ועד לאוהבי השופינג.
קצת רקע
הרשו לי לצאת שוב מנקודת הנחה שאינכם מכירים את אלבניה מקרוב, אז הנה כמה פרטים בסיסיים. אלבניה היא מדינה בדרום מזרח אירופה, הממוקמת על חבל הבלקן וגובלת בקוסובו, מונטנגרו, מקדוניה, יוון והים האדריאטי. שכנותיה הופכות אותה גם ליעד קולינרי מן המעלה הראשונה, אבל על כך אפרט בהמשך. באלבניה כשלושה מיליון תושבים, רובם מוסלמים חילונים ששותים אלכוהול, אוכלים חזיר ולא בדיוק מבקרים במסגדים. אז היו בטוחים שלא תרגישו את הרוב המוסלמי כשתטיילו שם. מעבר לכך, נראה שלאלבנים יש זיקה יותר חזקה לזהות האלבנית ולקשר שלהם לשבט האילירים הקדום, יותר מכל דבר אחר.
מצפון קוריאה של אירופה לריוויירה האלבנית
משהותי באלבניה דבר אחד הבנתי קודם כל: ההיסטוריה של אלבניה מרתקת וכדי להכיר את המדינה המסתורית הזו מקרוב– כדאי ללמוד קודם על העבר שלה. כשהגעתי לשם הופתעתי לגלות שאלבניה נחשבה עד לפני כ-30 שנה לצפון קוריאה של אירופה. במשך 40 שנה (מתום מלחמת העולם השנייה ועד ל-1985) שלט בה אנוור הוג'ה, דיקטטור קומוניסטי ופרנואיד, שסגר אותה הרמטית וניהל בה משטר נוקשה והוציא את הדת מחוץ לחוק (כנראה שזו הסיבה שרבים מהם אתאיסטים עד היום). הוג'ה היה פרנואיד שחשב כי מדינות העולם רק רוצות לתקוף את אלבניה.
הפרנויות של הוג'ה היו רחוקות מהמציאות, אבל זה לא מנע ממנו לצוות על בניית בונקרים בכל רחבי אלבניה, כאשר עד מותו נבנו לא פחות מ-700 אלף בונקרים ברחבי אלבניה, כבונקר לכל 4 אנשים. המיני בונקרים (שרבים מכנים אותם פטריות, אבל בעיניי הם יותר נראים כמו ארטו דיטואים) פזורים לכל אורך אלבניה והפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף שלה. עם מותו של הוג'ה ונפילת המשטר הקומוניסטי שוחררה אלבניה מכבלי הקומוניזם ומרגע זה החלה בצעדים קטנים אך בטוחים לעבר המערב. וזה לחלוטין מכתיב את הנוף שלה – בנייה קומוניסטית לצד בנייה מודרנית ורצון עז לצבוע את המדינה בשלל צבעים, לאחר שנים שנצבעה באפור על ידי משטר קומוניסטי דכאני.
דבר נוסף שראוי לציין על אלבניה היא "קוד הבסה" שלהם. מדובר בקוד כבוד מוסרי ותרבותי שמהווה חלק בלתי נפרד מהזהות האלבנית. לפי הקוד, על כל אזרח אלבני לסייע לכל אדם שנמצא בסכנה, ללא הבדל של דת, גזע ומין. קוד הבסה הוא שהוביל לכך שכל יהדות אלבניה ניצלה בשואה (למרות שאלבניה נכבשה על ידי הנאצים) והוא שהפך את אלבניה לאחת המדינות היחידות באירופה שמספר היהודים בה גדל במהלך המלחמה. מהתרשמותי, מדובר באנשים נחמדים, רובם דוברי אנגלית בסיסית ואלו שמתקשים לא נרתעים ממחסום השפה ומצליחים להיות נחמדים מאוד ומזמינים (כן, גם כשהם יודעים שאתם ישראלים).
מה עושים?
כאמור, אלבניה מציעה אופציות שונות לתיירים שמחפשים דברים שונים. משופינג בעיר הבירה, טיולי ג'יפים בכפרים שמחוץ לעיר ועד לבטן-גב בריוויירה האלבנית.
שופינג וחיי לילה תוססים בטיראנה
טיראנה, עיר הבירה של אלבניה הולכת והופכת ליעד תוסס ומסקרן, בייחוד לצעירים. מי שמחפש בילויים ליליים, כמו מועדונים, פאבים ואפילו בתי קזינו – תמצאו שם הכל. לחובבי הקפה, תשמחו לדעת שיש בית קפה בערך כל 100 מטר ושמחיר הקפה (גם במקומות תיירותיים) עומד לרוב על חצי יורו (2-3 שקלים). למעשה כל אלבניה זולה במיוחד ותמצאו גם במסעדות יוקרתיות מנות עיקריות בשריות שעולות כ-35 שקלים בלבד. כיוון שמדובר במדינה שעדיין לא מערבית לחלוטין, לא תראו מק'דונלדס בכל פינה ותמצאו בעיקר מותגים מקומיים. אך יש באזור כחמישה מרכזי קניות גדולים וטובים, הבולט שבהם נקרא TEG, שמציע גם מותגים בינלאומיים, כמו אדידס וזארה. אם אתם בטיראנה עם הילדים אז כדאי לדעת ש-15 דקות נסיעה מהעיר ישנו פארק מים לכל המשפחה.
בטיראנה יש גם לא מעט להציע לחובבי התרבות. מומלץ במיוחד לבקר במוזיאון Bunkart, שהוא למעשה הבונקר העצום והאימתני שבנה הוג'ה לעצמו ולבכירים בממשל. כמו כן, ישנם בונקרים קטנים הפזורים בטיראנה שניתן לבקר גם בהם. כדאי גם לקפוץ לבקר במרכז העולמי של הזרם הבקטשי. מדובר בזרם איסלמי חילוני וליברלי, עם היסטוריה מעניינת ומרכז תפילה מרהיב ביופיו.
מחוץ לעיר: טיולי ג'יפים ונופים מרהיבים
היופי האמתי של אלבניה טמון מחוץ לעיר. כשהגעתי לאזורים הכפריים התגלה בפניי מקום שהזמן בו עמד מלכת. הרים ירוקים ונופים שלא הותירו לי ברירה אלא להשאיר את המצלמה על ON ולא להפסיק לצלם. תושבי הכפרים מתפרנסים מחקלאות מקומית, "אולדסקול", שבה כל המשפחה נרתמת ל"עסק" המשפחתי. בין הכפרים תראו פרות, חזירים, כבשים ועזים שחוצים את הכביש, נשים אוספות חציר וגם לא מעט כרמים בחצר האחורית של בתים רבים. כדאי לבקר בעיר שקודרה, הנמצאת באזור הכפרי ובה מבצר רוזפה ("מבצר השושנים"), המעניק תצפית ייחודית במינה על כל האזור. חשוב לציין שהאזורים הכפריים הם מושלמים לטיולי ג'יפים חווייתיים שונים שמתאימים גם למשפחות וגם לאנשים שמחפשים קצת יותר אקסטרים.
מומלץ לעבור גם בקרויה, עיר שנמצאת גם היא באזור הכפרי ושוכנת למרגלות מבצר בעל חשיבות היסטורית משמעותית. במבצר זה התבצר הגיבור הלאומי של אלבניה, סקנדרבג, שנלחם במשך לא פחות מ-25 שנה בכובשים העותומאניים. בסמוך למבצר ישנו שוק מקומי אותנטי המוכר מזכרות ועתיקות. ניתן למצוא שם מזכרות כמו תיקים בעבודת יד ומאפרה בצורת בונקר, בהחלט מתנות ייחודיות להחזיר הביתה.
הריוויירה האלבנית
כן, גם אני הופתעתי לגלות שיש דבר כזה שנקרא "הריוויירה האלבנית". אך מתברר שבאלבניה לא מעט חופים יפים ומזג אוויר שמזכיר מאוד את החום הישראלי (לפחות כשהייתי שם בתחילת יוני). זה הופך את אלבניה ליעד בעל פוטנציאל אדיר לחופשות בטן-גב לכל המשפחה, בייחוד מאחר שיש שם גם מלונות הכול כלול במחירים זולים. ביקרתי בעיירת חוף שנקראת "גולם", עיירת נופש בסגנון אילת שנמצאת במרחק של כ-20 דקות נסיעה משדה התעופה. היא אמנם נמצאת עוד בשלבי פיתוח (מלונות שנבנים), אבל כבר ניתן לראות שהיא הצליחה בקרב מקומיים ותיירים שבאים מעיקר מסקנדינביה.
מה אוכלים?
יותר מדויק לשאול מה לא אוכלים באלבניה? בהיותה מדינה על חבל הבלקן שקרובה ליוון וגם לאיטליה, המטבח האלבני עשיר ומאוד מגוון. אם אתם פודיז (כמו כותבת שורות אלו), אתם הולכים ליהנות ובגדול. דגים, גבינות, בשרים, פסטה משובחת והמון פירות – לכל מקום שלא תלכו תיהנו מהמגוון הזה, שהוא גם ברובו מורכב מתוצרת מקומית, מאחר שמדובר במדינה שמתקיימת במידה רבה מחקלאות. כמעט בכל מסעדה שתבקרו בה תמצאו מנות שונות, חלקן מושפעות יותר מאזור הבלקן, אחרות יותר מושפעות מאיטליה – שזה בדיוק מה שידביק חיוך על פניו של כל חובב אוכל שאוהב לחוות טעמים חדשים ומגוונים.
מקום שהוא לא פחות ממאסט לחובבי האוכל והטבע – הוא החווה האורגנית Mrizi Zanave, או כמו שאני אוהבת לכנות אותה: "החוו(י)ה האורגנית". מדובר במסעדה שמציעה לא רק אוכל, אלא גם חוויה ייחודית שבאופן אישי גרמה לי להשתוקק לשוב אליה בשנייה שעזבתי. החווה ממוקמת בין כפרים והכניסה אליה מוקפת עצים, לולי תרנגולות והמון ברווזים שמשוטטים בחופשיות. בעלי המסעדה הם אחים איכרים שהחליטו להקים מסעדה שלא רק תסייע לכלכל את החקלאות המקומית באזור, אלא גם תעשה זאת במחיר הוגן לכל סועד. בכל ביקור במסעדה תתקלו בתפריט מעט שונה, מאחר שהתפריט מורכב לפי מוצרים הגדלים בחווה ובסביבה, בהתאם לעונה. מיותר לציין שהאוכל טרי במיוחד והמנות מאוד ייחודיות. מגלידת מי ורדים ושמנת שמוחבאת בתוך בלון ורוד עשוי קרח (שיש לשבור אותו כדי ליהנות מהגלידה) ועד לפסטה מפטריות שנקטפו זה עתה ובשרים איכותיים. גם היין המקומי איכותי ביותר ומזכיר את היינות האדומים המשובחים שיש באיטליה.
* הכותבת הייתה אורחת של ישראייר באלבניה