קווים ישירים לירוואן, בירת ארמניה, היא תופעה חדשה יחסית, הודות לרפורמת "שמיים פתוחים" שהפכה אינספור יעדים ברחבי העולם לזמינים יותר עבור התייר הישראלי. כך קרה שבתוך קצת יותר משעתיים, מצאתי את עצמי בארץ ציורית בגבולה הדרומי של בריה"מ לשעבר. ארמניה היא מדינה שנמצאת בדיוק על קו התפר שבין אירופה ואסיה, בדרום הרי הקווקז. אם זה לא אומר לכם כלום, אז היא שוכנת צפונית לאיראן, דרומית לגיאורגיה, מזרחית לטורקיה ומערבית מאזרבייג'ן. עיר הבירה שלה היא ירוואן, שם מתרכזים כמעט חצי מתושבי המדינה והשאר מפוזרים בכפרים. השפה המקומית היא ארמנית ושאר השפות המדוברות תלויות בגיל של האדם שאתם מדברים איתו, כאשר תושבים מבוגרים דוברים רוסית והצעירים יותר כנראה יוכלו לתקשר אתכם באנגלית.
הכסף המקומי הוא הדוראם הארמני, שבערך 480 ממנו שווה ערך לדולר אחד (או 130 לשקל אחד). אם כבר נכנסתי למטבע המקומי, אז אני כבר אציין שטווחי המחירים בארמניה זולים ביחס לישראל ואירופה. לצורך העניין, בקבוק חצי ליטר של שתייה קלה יעלה בממוצע כ-400 דוראם – או קצת יותר מ-3 שקלים. המחיר כמובן ישתנה ממקום למקום (כאשר השיא שאני ראיתי היה 800 לבקבוק של חצי ליטר), אבל זה עדיין יהיה זול משמעותית לעומת המחירים בישראל. במילים אחרות, ארמניה היא בראש ובראשונה יעד פוטנציאלי לעוף על קניות, בין אם זה מותגים כאלו ואחרים או מזכרות למיניהן.
להתפזר עם הדולרים
במהלך הביקור שלי במדינה זכיתי לבקר בשני שווקים בירוואן ובקניון. היעד הראשון היה שוק האוכל גוּמי שוּקה (Gumi Shuka) במרכז העיר, שם תוכלו למצוא פחות או יותר את כל מה שמותאם לחיך המקומי. אם אתם מסוג האנשים שגדלו בקארמה טובה עם קרובי משפחה על הסקלה המזרח אירופאית, אז סביר להניח שאתם תהיו מאוד מרוצים ממה שלשוק יש להציע. מעבר לכמויות אדירות של לאבאש, חצ'פורי ועוד לחמים ארמניים מסורתיים, ניתן למצוא במקום פירות יבשים, דגים מלוחים, גבינות, מאכלים משומרים, בשר טרי ואפילו אלכוהול מקומי. אני באופן אישי קניתי שם קילו של פולי קפה איכותיים מ-100% ערביקה במשהו כמו 65 שקל – מה שבארץ היה עולה לי כפול מזה במקרה הטוב.
השוק השני היה הוורניסאג' מרקט (Vernissage Market), שהוא שוק הפשפשים של ירוואן – וכיאה לאחד כזה, המציאות בו מגוונות מאוד. במקום תוכלו למצוא אמנים מקומיים (ציירים, נגרים, בובנאים ואפילו כדרים), סוחרי מזכרות למיניהן (ממגנטים למקרר, אל פותחני בקבוקים ועד גבישים שנחצבו בהרים באזור. אתם יודעים, מסוג הדברים שאתם מביאים להורים אחרי ביקור בחו"ל) ועד לסוחרי מזכרות מעט יותר קשוחות. עוד לא החלטתי אם הייתי המום יותר מהסוחר שמכר ציוד צבאי ישן או מהדוכן של הכלים הכירורגיים יד שנייה (הייתה שם מפסקת של ניתוחי חזה – והיא לא הייתה סטרילית). כך או כך, אם בקניות עסקינן, אז אתם חייבים להגיע לוורניסאג' מרקט.
אם חווית הקניות שלי בארמניה לימדה אותי משהו זה שבהחלט מדובר ביעד פוטנציאלי להתפזר מעט עם הדולרים. למרות זאת, אף אחד לא יטוס לשום מקום רק בשביל הקניות ואז נשאלת השאלה: מהן האטרקציות התיירותיות? ובכן, עושה רושם שכאן עדיין יש פער. ראשית כל, חשוב לי להדגיש שנסעתי בנובמבר, בתקופת האוף-סיזן המקומית ומעבר לעובדה שהיה קר, לא היו הרבה אטרקציות שפועלות.
האם מדובר בבוקרשט החדשה?
ומה בכל זאת? יש במדינה אתר סקי ואתרים אחרים בהם ניתן לעשות ספורט אקסטרים (סנפלינג, אומגה וכו'), אבל המקומיים בעצמם אומרים שהתחום לא ממש מפותח. שמעתי גם על כל מיני טיולי ג'יפים וטיולים רגליים, אבל השתמע מהמקומיים שזה גם לא מפותח במיוחד (לפחות ביחס לשכנותיה מצפון וממזרח). במרחק של חצי שעה נסיעה מירוואן שוכן אגם סוואן, שגדול פי 8 מהכינרת. מקום באמת מרשים ויפהפה, שניתן לתצפת ממנו על האזור. זה אגם ענקי ומלא פוטנציאל, אבל לצערי לא שמעתי על הפלגות ולא על סקי מים. יש באזור תשתית דיג מפותחת למדי, מעט מסעדות, כמה כנסיות ומנזרים (במרחק של כ-50 ק"מ דרום-מזרחית מהאגם נמצא גם מקדש גרני המהמם) שנבנו על גבעות באזור ואגם שמצטלם יפה.
לעומת זאת, חיי הלילה בירוואן יכולים לעורר עניין בקרב התייר הישראלי הצעיר יותר. אחד הדברים הראשונים שהתרשמתי מהם בתחילת המסע הקצרצר שלי בארמניה זה עד כמה האלכוהול במדינה זול. כלומר, בקבוק ברנדי מקומי ואיכותי יעלה לך בארמניה בסביבות ה-10 אלף דוראם, שזה פחות מ-80 שקלים. באופן כללי, לצאת לבלות בירוואן עולה גרושים. מנה עיקרית במסעדה מפולפלת (מהסוג ששואלים אותך בכניסה אם אתה רוצה שישמרו לך על המעיל) תעלה חצי ממנה שהיא עולה בישראל ובאותה איכות. ישנם מועדוני ריקודים בעיר, מסעדות עם מוזיקה חיה וגם מספר מתחמי קזינו – כך שזה בכלל לא יפתיע אותי אם אני אשמע יום אחד על כך שירוואן "הפכה לבוקרשט החדשה" או לכל הפחות, בירת מסיבות הרווקים של הקווקז.
חזרתי מהביקור בארמניה בתחושות מעורבות. מצד אחד קשה שלא לחבב את התושבים המקומיים בגלל אדיבותם וקווי הדמיון שיש להם עמנו הישראלים (מדינה שלא ממש מסתדרת עם השכנות שלה, הייתה להם שואה, דברים בסגנון הזה) ואת המחירים הנוחים של הכל, אבל מצד שני אני לא יכול להתכחש לעובדה שחסר לה עדיין "טעם של עוד".
אם הייתי צריך לרכז את כל החוויה שלי למעין "שורה תחתונה", אז אני מניח שהיא הייתה כזו: ארמניה היא מדינה מקסימה עם תושבים אדיבים, מחירים נמוכים, ונוף יפהפה, אבל היא עדיין לא התאפסה על עצמה עד הסוף מבחינה תיירותית. על פניו, כל מה שמעניין את התייר הממוצע נמצא שם, אבל מרגיש לי שחסר לה כמה שנים לפני שהיא תהיה היעד התיירותי המזרח-אירופאי המושלם, ואז עוד כמה שנים לפני שהיא תהיה מוצפת בתיירים ישראלים. ובעצם, יכול להיות שיש אנשים שזה בדיוק מה שעושה להם את זה.
* הכותב היה אורח של חברת איסתא