היום (8.11) אמריקה פותחת שעריה ומזמינה את התיירים מרחבי העולם לחזור ולבקר בה, תחת כללי כניסה חדשים שהציב הממשל הפדרלי (רק מחוסנים וילדיהם - יש לעשות בדיקת קורונה בארץ 24 שעות לפני הטיסה). כך, מי שאינם אזרחי ארה"ב יוכלו להיכנס בשעריה רק עם תעודת מתחסן על פי כללי ה-CDC. המדיניות החדשה אמנם מאפשרת כניסה ממדינות שעד היום לא יכלו לעשות זאת (בעיקר מאירופה), אך מחריפה את תנאי הכניסה בניסיון לצאת מהמשבר ולהניע את גלגלי החיים והתיירות.
ניו יורק היא העיר הרעה של הקורונה ונפגעה קשה מכולן עם 1.1 מיליון חולים ולמעלה מ-50,000 מתים. במאי השנה הודיע ראש העיר ביל דה בלאסיו, על פתיחה מדורגת של העסקים תוך חובת עטית מסיכות. בעיר היו כבר עשרות תחנות לבדיקות PCR שתוצאותיהן בתוקף גם לקראת טיסות לחו"ל וזאת ללא תשלום, בניגוד למחוזותינו. באוגוסט, למרות עלייה קלה בתחלואה, הוכרז התו הירוק שדה בלאסיו מכנה 'המפתח לניו יורק' והכניסה למסעדות, חדרי כושר ואירועי תרבות חויבה בתעודת מתחסן. האכיפה החלה ב-13 בספטמבר וכמה ימים אחר כך נחתנו בתפוח הגדול.
ליבי במזרח: ניו יורק עשתה התאמות וחזרה לגדולתה
חגי תשרי הביאו לניו יורק גל של ישראלים (שכניסתם לארה"ב אפשרית כבר תקופה ארוכה), שניצלו את החופש ואת שובה למפת התיירות של אחת הערים האהובות בעולם, ואיזה כיף היה לחזור אל העיר שמגדליה נוסקים אל על, אל הכיכרות עם אורות הניאון המרצדים, אל השדרות וחנויות הראווה, ובעיקר למקום שבו כל אחד יכול להיות מי שהוא, גם אם בא לו להסתובב עם כתר וגלימה. הביקור הוכיח שהעיר חזקה דיה, צמאה לשגרה ומתאוששת בדרכה. עם הירידה בתחלואה והעלייה בהתחסנות חזרו לפעול המסעדות, חדרי הכושר, המוזיאונים ואפילו ההופעות בפארקים ובאולמות. המטרה להשיב את השפיות ולאפסן את המשבר בעבר, על אף שחלק מהעסקים לא שרדו אותו.
המסעדות למשל, שינו קונספט והקימו סככות לישיבה באוויר הפתוח במקום חניות בכביש, פתרון שהגדיל גם את נפח הסועדים. בתי המלון הציעו מחירים אטרקטיביים וחופשה בת שבוע ימים הייתה זולה בכמחצית מאילת בתקופת החגים. עורק התנועה העיקרי, הרכבת התחתית, פעלה, ועדיין פועלת כסדרה בנוחות, ללא עומסים חריגים כבעבר ובפיקוח משטרתי. בכלל, כוחות השיטור נפרסו ברחבי העיר ובכמויות, מה שתרם לרוגע כללי.
מהצד השני, גם תופעת ההומלסים לא נעלמה ואלפים מהם חיים בקרנות רחוב, בפארקים וברכבת התחתית, בנוסף למקלטים שמלינים כ-50,000 איש בלילה. בחודש מאי ניסו 'לנקות' אותם מהרחובות, ללא הצלחה, ועד שלא תהיה תכנית לאומית למיגור התופעה, הומלסים ימשיכו להיות חלק מהנוף האורבני.
אחד היתרונות הבולטים הוא ברחובות הריקים יחסית. ההמון המוכר במדרכות איננו ואפשר לטייל בנחת ולחוות עיר שלווה יותר. גם התורים הארוכים שהשתרכו בפתחי חנויות ואתרי תיירות התקצרו או נעלמו ורק בסופי שבוע חשים בהמולה קלה בה מתערבבים תיירים ומקומיים.
בעיר שאין לה סוף, תרבות היא חלק מהד.נ.א, וברודוויי הייתה החתיכה האחרונה בפאזל. אחרי שנה וחצי נפתחו במהלך ספטמבר התיאטראות, והמופעים שבו לבמות. המבחר הולך וגדל והביקוש גבוה והצלחנו למצוא כרטיסים למחזמר אלאדין. המופע לווה בהתרגשות עצומה של השחקנים והקהל שהריע בקול גדול עוד לפני שהמופע התחיל. זה היה שואו כמו שברודוויי יודעת ואישור סמלי שאפשר להמשיך הלאה.
למרות מחול השדים, אבל עם אופטימיות רבה, נחנכה במאי אטרקציית תיירות חדשה. 'האי הקטן' (Little Island), שעל נהר ההדסון במידטאון מנהטן, הוא אי מלאכותי שנבנה על 'ניצנים' מבטון בגדלים שונים, שהם המצע לפארק קסום. בשטח הקטן יש גינות נוי, נקודות תצפית, עגלות מזון ובית קפה, מדשאות ואפילו אמפיתיאטרון למופעים וביניהם שבילי טיול. מהאי יש נקודת מבט מרתקת אל העיר, הכניסה ללא תשלום אבל בסופי שבוע צריך להזמין מקום מראש.
עוד אתר שעבודתו הסתיימה לפני פרוץ הקורונה הוא פארק High Line שמתחיל ליד רחוב 14 (Gansevoort st.). הפארק הוקם על חורבותיה של מסילת הרכבת העילית שהוקמה בשנות ה-30, וחזרה לחיים בפרויקט שאפתני שנמשך כעשור וחצי. אותה מסילה עליונה הפכה לפארק מיוחד שנמשך עד רחוב 34, 2.33 קילומטרים של גן יפהפה עם נקודות מבט חדשות ומרהיבות על העיר המציצה מבין הבניינים בשילוב עבודות אמנות. יש כמה נקודות כניסה בהן סורקים ברקוד ונרשמים לצורך בקרת מספר המבקרים, הכניסה ללא תשלום.
המערב הפרוע: סן פרנסיסקו עמוק בתוך השגרה
לעומת ניו יורק, בקליפורניה החוויה הפוכה אם כי יש נקודות דמיון. בעוד שרמת התחלואה נשמרה נמוכה לאורך המגפה, ויש שזוקפים זאת לסגנון הניהול, יש עדיין חובת עטית מסיכות במקומות סגורים ופחות הקפדה על תו ירוק, אולי הודות לאמון ההדדי בין תושבים לרשויות. סן פרנסיסקו למשל דורגה לאחרונה ע"י מגזין טיים אאוט העולמי, כעיר הטובה ביותר בעולם לשנת 2021, ויש לכך המון סיבות. זוהי עיר צבעונית, מגוונת, עם טופוגרפיה משגעת, אדריכלות יוצאת דופן, המון ירוק ואינספור פעילויות. גם התיירות מתעוררת, אם כי בהיקפים קטנים והעיר כבר עמוק בתוך השגרה של עצמה. גם כאן יצאו חלק מהמסעדות לרחוב והציבו סככות הסעדה ארעיות, עד יעבור זעם.
עקב אכילס של העיר נעוץ בפער החברתי האדיר והיא מחזיקה בשיא של מספר המיליארדרים שחיים בה, אך גם בשיא של מספר ההומלסים. כשהגענו למלון במרכז העיר, דאגה נציגת הקבלה לסמן לנו על מפה את אזור MID MARKET כלא מומלץ לשיטוט. באחד הימים נקלענו לאחד הרחובות בשוגג, והמחזה של עשרות דרי רחוב על חפציהם ואוהליהם היה מכמיר לב. רבים מהם צעירים, חיילים משוחררים או עם בעיות מנטליות ואמריקה הגדולה טרם מצאה דרך לטפל בהם.
בתקופת הסגרים נהנו תושבי קליפורניה מהאפשרות לצאת אל הטבע והפארקים ללא הגבלה. הגנים והגינות משמשים לנופש, פנאי וספורט ואי אפשר שלא להתקנא במרחבים, במתקנים, בתחזוקה וביופי. גם בעמק הסיליקון המוקף שרשרת הרים עמוסה בשמורות, שגרת החיים כללה יציאה לחיק הטבע, גם אם הוא רחוק מהבית. כמדי שנה סבלו הפארקים הגדולים והמוכרים בקליפורניה משריפות ואת הטיול שלנו ביוסמיטי, ליוו עננת אובך וריח עשן דק שנשאה הרוח משריפה שבערה מאה מייל משם. לקראת סוף הסתיו השריפות שוכחות ובחורף הטבע מתאושש מחדש, אבל זוכר את החורבן. כמעט בכל פארק ושמורה שביקרנו, נותרו שרידי עצים שרופים משנים קודמות, ועם ההתחממות הגלובלית, קשה לראות את הסוף. אבל במרחבים האדירים הללו הטבע פראי ושופע, הפארקים מסודרים ונהדרים ולנופים המופלאים אין תחליף.