לכל שבת יש מוצאי שבת. ולכל ביוקר יש את הביוקר של הביוקר. אחרי שסיימנו לצלם סרט קולנוע חדש, ורגע לפני שהוא נקבר בחדר עריכה, הרגשתי שמגיעה לבעלי חופשת בטן גב חלומית בתאילנד. אז הרמתי טלפון לדב קלמן, שהוא נציג לשכת התיירות של תאילנד TAT בישראל, ושאלתי אם הוא מכיר מקום שאין כמותו. וכמובן שהוא מכיר. ויותר מזה, הוא שלח אותנו להתארח במה שהוא כנראה אחד מאתרי הנופש הכי יוקרתיים בתאילנד, שלא לומר הכי יקרים, שלא לומר אחד כזה שישראלים בכלל לא מכירים ורק עשירי תבל מעבירים בינהם את שמו בחשאי.
מחפשים לאן לטוס? הכנסו למדריך היעדים של mako חופש
תמורת השהייה של ארבעה ימים במקום החלומי שנקרא Soneva Kiri כל מה שעלי לעשות, זה להוציא לכם את העינים. מה יותר כיף מזה? ועדין, לא באמת הבנתי מראש לאיזה רמה גבוהה של פינוק אני עומד להחשף. איזה כיף, אני בן 60, נדמה לי שראיתי הכל בחיים, ובכל זאת אפשר להפתיע אותי. למשל עם מטוס פרטי שיקח אותנו ועוד 4 נוסעים בלבד לאי שעליו נמצא כל האושר הזה. אבל בואו נתחיל מהתחלה.
אל על, מחלקת עסקים לבנגקוק, זה תמיד נעים. במיוחד אם אתה מצליח (כמוני) פשוט לישון 8 שעות כמו תינוק ולקום רענן. הבעייה היא שהמטוס לקו קוט, האי המסתורי, יוצא בצהרים, אז צריך לישון לילה בבנגקוק, למשל במלון Sukhothai, שהוא מפואר וידידותי ויש בו בריכה שנעים לרבוץ בה כאילו אתה כבר באיים. חווית הטיסה לסונבה קירי מתחילה כבר בשדה התעופה. לאונג׳ קטן ומפונפן ואז אתה צועד ברגל למטוס.
כבר הרבה שנים לא טסתי במטוס כזה קטן וחמוד. בעלי מיד עשה את הפרצוף של ״תיכף נתרסק, תזכור שאהבתי אותך״. אני דווקא נהניתי. טסים לא גבוה, מתחת נפרשים הים והאיים הקטנים, עד שאחרי שעה אתה נוחת בשדה תעופה פרטי, שהוא בעצם אי קטן של 150 מטר, שכולו שדה התעופה והצוות שמחכה להוביל אותך לריזורט.
Koh Kood או Koh Kut , תלוי את מי שואלים הוא אחד האיים הגדולים של תאילנד, ואחד הפחות מתוירים. אורכו 30 ק״מ והוא קרוב מאוד לגבול קמבודיה, יענו דרום מזרח מבנגקוק. עד לפני עשור וחצי היו בו בסך הכל שני כפרים שבהם גרו דייגים עניים. אלא שאז החליטו סונו שיוודאסני ואשתו אווה להקים שם את הריזורט המושלם. וגם לקרוא לה על שמם במשותף Son-Eva.
שיוודאסני הוא בן למשפחת אצולה הודית שגדל בבריטניה. ביחד עם אשתו הקים סדרת מלונות בשם ״ Six Senses Spa“ ובהמשך את ריזורט הסונבה הראשון במלדיביים. ב-2009 הוא החליט לפתוח אחד גם בתאילנד ומאז הפך קו קוט לאתר נופש מבוקש. היום יש שם כמעט 50 מקומות אירוח (בכל רמות המחיר - מגסטהאוסים פשוטים עד מלונות פאר). אחת הדרכים לתאר אותו היא לומר שהוא נראה כמו פוקט בשנות השבעים, לפני שהעולם וסלבז מישראל השתלטו עליו.
לא לעזוב לעולם
משדה התעופה הקטן לוקחת אותך סירת מוטור יעילה למזח של סונבה קירי, ושם אתה פוגש את ה״מיס פריידי״ שלך, יענו העוזרת האישית שתטפל בכל מה שתצטרך. לשלנו קראו ״מילק״. היא היתה חמודה רצח, והיא מיד העמיסה אותנו על קלנועית זריזה שתהיה הרכב הצמוד שלנו לימים הקרובים ולקחה אותנו לוילה. וילה מס 15.
כדי לא לבלבל את המח אני פשוט אתאר: הוילה היא בגודל 440 מטר רבוע, והיא שוכנת על שטח של עוד חצי דונם (!) שכולל בריכה פרטית שמגיעה עד חדר השינה, שני מרבצים ענקיים ומדרגות עץ שמובילות לחוף ים פרטי. מול החוף יש אזור שיזוף פרטי קטן, עם שתי מיטות ושמשיה. בוילה עצמה יש חדר שינה ענק עם נוף לים, כולל מיטה עם אפיריון ומעליו רשת נגד יתושים. יש גם חדר ארונות גדול לא פחות, ואז בחוץ מאחור שתי מקלחות, אזור מנוחה נוסף, כיורים גדולים ובאופן כללי תחושה של שפע מקום לכל דבר שמתחשק לך לעשות. מה שברור תוך דקה זה שאין לך רצון לצאת מהוילה הזאת אף פעם.
אם יוצאים בכל זאת, מתישהו הרי חייבים, יש מרכז חמוד במרכז האתר ובו מסעדה שמגישה ארוחות כל היום, חנות קטנה אם חייבים שופינג וההפתעות: חדר שוקולד מקורר שבו אתה יכול בכל שעה ביום לאכול כמה שוקולד שבא לך (חינם), נניח משטחי שוקולד לבן שבהם משובצים פירות טרופיים מיובשים. זה אפילו יותר טעים ממה שזה נשמע. וההפתעה השנייה - דוכן גלידה עם 30 טעמים, חציים סורבטים טרופיים, גם זה פתוח כל היום ובחינם. בואו נגיד, אם בא לכם להרזות, זה לא המקום.
ארוחת בוקר אוכלים במרכז. והיא כוללת מרקים ואטריות מכל סוג, לצד כל דבר מערבי שבא לכם. זה די מבלבל. כי ישראלי גרגרן כמוני יכול למצוא את עצמו עם אומלט ביצים לצד מרק תאי טעים. וזה רק 9:30 בבוקר. אם בא לכם לאכול בערב עוד יותר מפואר ומיוחד, יש שתי מסעדות מדהימות. אחת שנקראת ״the view” והיא באמת משקיפה לשקיעה באופן מושלם. השנייה נקראת Khun Benz והיא נמצאת על בית עץ על אגם קטן. זו מסעדה תאית, ומכל הארוחות שאכלתי בתאילנד זו היתה בינתים היחידה שהיתה מדהימה ואפילו טעימה יותר מ״בית תאילנדי״ שלנו.
ואם כל זה לא מספיק יש עוד טריק שנקרא tree pod dining, שזה משהו שנראה כמו קו של ציפור, ונמצא בתוך צמרת של עץ גבוה. הקן מכיל שולחן ומקום לעד 4 סועדים. גלגלת מעלה אותך מהרצפה, כך שאתה אוכל תלוי בין שמים וארץ. את האוכל מביא לך מלצר ספורטיבי שנוסע מהמטבח וחזרה קשור לאומגה!
קשה לתאר את התענוג והשקט במקום הזה. מרגע שאתה מגיע לשם ותוך שעה, אתה בעולם אחר לגמרי. לבד. אם בכל זאת בא לכם חברה, אז מידי כמה ימים יש על הרציף המרכזי קוקטייל שמפגיש בין האורחים. בשיא התפוסה יש בסונבה 150 איש. נראה לי שעכשיו היו בערך חצי. בקוקטייל שכמובן מתקיים לקראת השקיעה, וכולם מגיעים עליו לבושים במיטב אופנת הבדים החצי שקופים, הכרנו חלק מהאורחים האחרים.
רואה חשבון ומתווכת דירות אנגלים ממוצא הודי עם שני ילדים, שני זוגות מעורבים של אמריקאי ויפנית, עם ילדים יפיפיים, אחד הזוגות גם הביא את ההורים היישר מטוקיו. משפחה איטלקית של בעלי מפעלי פלסטיק ממילנו שטענו בגאווה שהם עושים מלא עסקים עם ישראל. האישה, קצת מרירה, טענה שטמפרטורת מי הים גבוהה מידי וזה מרגיש כמו אמבטיה. ״הרבה יותר נהנינו בריזורט של סונבה המלדיביים. אתם חייבים לנסוע״. זוג גרמני בירח דבש. וכמובן, איך לא, גבר אוסטרלי בן 70 עם אהובתו התאילנדית בת ה-30.
אחרונים חביבים היו זוג הומואים נחמדים בגילנו. הוא צלם שוויצרי מפורסם בשם רטו גונטלי, שמתמחה בצילומי ארכיטקטורה, נוף ומה לא. הוציא עד היום עשרות ספרים ויש לו צילום מאוד מפורסם של מרינה אברמוביץ׳ שהיא כמובן ידידה קרובה שלו. בן זוגו הברזילאי גודוי וסקונסלוס, היה במשך שנים מהמפיקים של פסטיבל הג׳ז האגדי במונטריי.
כך יצא שלפחות ארוחת ערב אחת אכלנו ברביעיה, כשהאירופאים מספרים לנו סיפורי אגדות נהדרים על רוזנות אירופאיות ועל כוכבות עבר שאנחנו מעריצים כמו אורסולה אנדרס (מישהו זכר שהיא שוויצרית?), כוכבת הקולנוע ג׳ינה לולובריג׳ידה (היא בת 88 והחבר שלה בן 28, וכן הלאה סיפורים שאין טוב מהם לשמש רקע לשקיעה המפוארת של ים תאילנד כאשר הומואים שזופים ועתיקים שותים דקירי אננס.
אני לא רוצה להלאות אתכם בכל הזוהר והתענוגות. רק תדעו שיש בסונבה עוד חוף צפוני יותר, שאליו מגיעים בסירה. אפשר לבלות בו כמה שעות מדהימות, במיוחד בשעת הגאות כשהים מאיים לכסות אותך. יש גם חדר כושר ומרכז עיסוי עם רופא הודי שישמח לבדוק את מצב בריאותך. בשביל זה יש לו מכונה מיוחדת שלא צריכה דגימת דם בשביל להגיד מה שלומך. אלקטרודות יספיקו. וכמובן עיסויים מכל סוג שיש. באופן לא מפתיע, אחרי 24 שעות בסונבה, אתה שוכח בכלל שיש עולם בחוץ, וזה למרות שהווי-פיי שם מספיק חזק כדי לראות פרק של משחקי הכס בזמן אמת (תודה לרון וינברג מהוט על הלינק).
אחרי ארבעה ימים, כשאתה מבין שמגיע רגע הגירוש, אתה כבר ממש רוצה לבכות. אבל אחרי ארבעה ימים בגן עדן, קשה להתמרמר. אפילו שבטעות קצת נשרפתי ברגל, כי לא שמתי לב שהשארתי שם אזור ללא קרם הגנה.
בדקתי בשבילכם בבוקינג, אם בא לכם לסוע לשם בראש השנה, זה יעלה בסביבות 5,000 שקל ללילה. לא כולל טיסות לאי, אוכל ומיני בר (שהוא כמובן יקר מאוד). אבל כן כולל ארוחת בוקר. המטוס הפרטי לאי וחזרה עולה 400 דולר לאדם (ילד ישלם חצי). אגב ,בתקופת הכריסמס כל לילה שם יעלה בסביבות 5,000 דולר (!). אנחנו כנראה לא נוכל להרשות לעצמנו לחזור לשם בגלגול הזה. אבל אולי אתם כן. אם יש לכם, אל תתבישו, זה באמת לא דומה לשום דבר. ואם תרצו ליהנות במלון אחר על האי הפראי הזה, אפשר להגיע גם בטיסה רגילה של בנגקוק איירווייז לעיר טראט ומשם במעבורת שעולה רק 60 שקל. ולמצוא מלון זול בקלות.
גל אוחובסקי היה אורח של אל על, נציג התיירות של תאילנד בישראל, ו Soneva Kiri