המטוס מעמאן לקולומבו מלא בחלקו בנשים סרי לנקיות צעירות שחוזרות הביתה לאחר כמה שנות עבודה בישראל ובירדן. החלק האחר מלא בגולשים ישראלים צעירים בחיפושם אחר הגל המושלם באוקיינוס ההודי. בשנים האחרונות הפכה סרי לנקה לאחד מיעדי הגלישה החמים לישראלים. טיסה יחסית קצרה ולא יקרה, עונת גלישה ארוכה, ואפשרות לחיות טוב עם 10־20 דולרים ליום. עכשיו, משהסתיימה המלחמה באופן רשמי, הופכת סרי לנקה לאי שיכול להגשים את הפנטזיה המושלמת של חוף לבן ושל דקלי קוקוס. במיוחד אם עושים את זה נכון.

הפנטזיה המושלמת (צילום: דודו בן צור, ויז'ואל)
הפנטזיה המושלמת. אי עם חופים מופלאים שבהם דקלי קוקוס | צילום: דודו בן צור, ויז'ואל

יורדי הים הערבים, סינבאד המלח וחבריו, כינו את המקום "סרנדיב". סופר אנגלי מהמאה ה18- השתמש במילה הערבית על מנת ליצור מילה חדשה באנגלית - serendibity - המתארת גילוי של משהו מוצלח במקרה. הפורטוגזים קראו לו בטעות ציילון, ולבסוף הסכימו כולם על סרי לנקה - האי המבורך. בעצם לא כולם. המיעוט הטמילי באי דרש לעצמו נתח מחלקת האלוהים הזאת, מה שהוביל לסכסוך מתמשך ולעשרות אלפי הרוגים ופליטים. חבילת ערוצים בסיסית של סכסוך אתני-דתי פוסט קולוניאלי. לא משהו שאנחנו לא מכירים מהבית.

אבל עכשיו נראה שיש שלום, מכוניות תופת לא מתפוצצות בקולומבו הבירה, ומספר התיירים הולך וגדל. בבתי הספר של סרי לנקה אפילו מלמדים את השפה הטמילית. יחד עם זאת, הסרי לנקים מצליחים לשמור על המקום ועל אופיו בחכמה רבה, ולא להיכנע למסחור ולמירוץ אחר הדולר. לא תמצאו בחופי האי טיילות מוארות באור ניאון, ברים עם חשפניות או מסעדות שבהן אוכל מערבי. לא הצלחתי למצוא בית קפה אחד ראוי בכל האי, מלבד בקולומבו. אולי בגלל האופי הבודהיסטי הדתי והמחמיר של תושבי האי, ואולי בגלל המלחמה המלח הארוכה שהייתה כאן - סרי לנקה היא עדיין עדיין מקום שמחכה שיגלו אותו.

ככל שמתעמקים מגלים יותר

חוף ארוגם (צילום: דודו בן צור, ויז'ואל)
חוף ארוגם ביי. אחד החביבים על גולשים ישראלים | צילום: דודו בן צור, ויז'ואל

הגולשים הגו מתמקדים בשני אתרי גלישה עיקריים. האחד האחד הוא ארוגם ביי (Arugam Bay) בדרום מזרח האי, המתאים לגלישה בעיקר בין החודשים מאי ואוקטובר; רוב הגולשים הישראלים מתנקזים אליו בעיקר מפני ששם הם יכולים למצוא אוכל שמזכיר את האוכל של אימא, ובעיקר משום שבאתר השני לא כל כך סובלים ישראלים. לא בגלל אסלאם ולא בשל המשט הטורקי או מדיניות ישראל בשטחים, אלא משהו הקשור לסכסוך בין הישראלים לגולשים המקומיים, ועניינו סדר הגלישה וקוד התנהגות בין גולשים שעדיין לא למדנו (וכדאי ללמוד, לפני שגם האתר האחר ייסגר בפנינו). האתר השני נמצא בדרום מערב האי, ונקרא היקדוואה (Hikkaduwa). עונת הגלישה בו היא דצמבר עד אפריל. גולשים רבים מנצלים את סרי לנקה גם כיעד המשך לגלישה באיים המלדיביים.

רוב התיירים לסרי לנקה מגיעים בטיסות שכר זולות ממזרח אירופה וממערבה. רובם רוכשים חבילת תיור של הכול כלול במלון חוף זול, שנראה כאילו עדיין נמצא בסוף שנות ה-80 או תחילת שנות ה-90. רובם לא יעזבו כלל את אזור החוף, ויצטלמו עם נחש או כשהם עומדים ליד פיל. אירו-טראש אמיתי, וחבל, כי לאי הזה יש הרבה מה להציע.

דגובה מבנה מקודש  (צילום: דודו בן צור, ויז'ואל)
דגובה, מבנה מקודש. רבות כאלה פזורות באי | צילום: דודו בן צור, ויז'ואל

הוא יפה כמו ציור של אנרי רוסו. ככל שתתעמק בתמונה, תגלה יותר ויותר. הבודהיזם אמנם נולד בהודו, אבל גדל וחי בסרי לנקה, המשמשת מרכז תיאולוגי לבודהיזם התרוואדי (ענף של הבודהיזם שנמצא בעיקר בסרי לנקה, בתאילנד ובבורמה; התפלג מהזרם המרכזי במאה השלישית לפני הספירה עקב ויכוח לגבי המסורת הנזירית). ברחבי האי מאות מקדשים בודהיסטיים ודגובות (מבנים מקודשים) לבנות, חלקן שוכנות בלב שדות אורז. הדגובה היא למעשה המקבילה הסרי לנקית לסטופה הטיבטית או לצ'די התאילנדי. זהו מבנה אבן דמוי פעמון, צבוע לבן ומכיל בתוכו פריט קדוש כלשהו. בדרך כלל בצמוד אליו נמצא עץ פיקוס קדוש. במרכז האי שרידים ארכיאולוגיים של ערים ושל מקדשים בודהיסטיים מרתקים. למשל פולונרואה (Polonnaruwa), שנבנתה במאה ה-11, או מערות מנזר בודהיסטי שנחצבו בדמבולה (Dambulla) ובתוכן ציורי פרסקו מרתקים של בודהה ושל סצנות מחייו.

סדרי העיר העתיקה פולונרואה (צילום: דודו בן צור, ויז'ואל)
שרידי העיר העתיקה פולונרואה. בסלעים נחצבו דמויות ענקיות של בודהה שוכב, עומד או יושב | צילום: דודו בן צור, ויז'ואל
דמבולה (צילום: דודו בן צור, ויז'ואל)
דמבולה. מערות מנזר חצובות ובהן ציורי פרסקו נהדרים | צילום: דודו בן צור, ויז'ואל

חלק מהיופי של המקומות האלה הוא שגם המקומיים מגיעים אליהם. כך אפשר לחזות בשיירת נזירים הלובשים גלימות כתומות מניחים מנחות לרגלי פסלי בודהה ענקיים החצובים בסלע הגרניט בפולונרואה, או במשפחה מקומית המבקשת ברכה מכוהן דת (ברהמין) במקדש הינדי קטן הצמוד למערות בדמבולה. בין האתרים המוכרים ישנם עוד עשרות אתרים קטנים שהיער כיסה אותם. זו חוויה נפלאה למצוא אותם, משום שכמעט אף תייר לא מגיע אליהם, מה שמעניק תחושה מרחיבת אגו של אינדיאנה ג'ונס למתחילים.

מקדש השן (צילום: דודו בן צור, ויז'ואל)
מקדש השן. לפי המסורת, לכאן הובאה אחת משיניו של בודהה | צילום: דודו בן צור, ויז'ואל

השן של בודהה בקופסת זהב

העיר קנדי (Kandy) היא לב-לבה של התרבות הסינהלית הבודהיסטית (הסינהלים הם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בסרי לנקה). יש בה כמה מנזרים, ובעיקר חשוב מקדש השן, שבו לפי המסורת אחת משיניו של בודהה, שהובאה לכאן במאה ה.16- מדי שנה באוגוסט נערכת כאן ה"פרהרה" - (Perahera) תהלוכה מרשימה של פילים, רקדנים, נזירים ושל אקרובטים, המובילים אחר כבוד את השן של בודהה בתוך קופסת זהב מיוחדת. הפסטיבל נמשך כשבוע ומושך אליו עשרות אלפי מאמינים. מעבר למקדשים, לשדות התה, לשדות האורז ולמטעי הגומי, יש מקומות שכמעט שאינם נכללים בשום טיול מאורגן או חבילת נופש זולה; מקומות שרוב סוכני הנסיעות אפילו לא מכירים.

יער סינהרג'ה (Sinharaja) הוא אחד מהם. מדובר למעשה ביער הגשם האמיתי היחיד שנשאר באי. הוא נמצא בדרום האי, באזור הררי קרוב לעיר רטנפורה (Ratnapura), ודרכי הגישה אליו לא פשוטות. חייבים לשכור ג'יפ מקומי שייקח אתכם אל תחנת המחקר ואל הפקחים של השמורה. מכאן תוכלו לשכור מדריך פרטי שיוביל אתכם אל תוך היער. יש להתגבר על הלחות, על החום, על החרקים, ובעיקר על העלוקות. בתוך היער תגלו מבחר אדיר של צמחים, כמו סחלבים וצמחים טורפים, דקלים המיתמרים לגובה של כמה עשרות מטרים, שרכים ענקיים, מינים רבים של ציפורים, יונקים כמו פילי בר ונמרים. חלק מהציפורים, מהיונקים ומהדו-חיים כאן הם אנדמיים (ייחודיים) למקום.

חויות טבע (צילום: דודו בן צור, ויז'ואל)
חוויות טבע. יערות, פילים וחיות אחרות | צילום: דודו בן צור, ויז'ואל

שמורה אחרת היא Yala, בפינה הדרום מזרחית של האי. היתרון כאן הוא שהעצים לא מסתירים את הנוף. מלודג'ים מקומיים אפשר לצאת לספארי רכוב בשמורה ולראות פילי בר, נמרים, טווסים, צבאים ועוד. השמורה גובלת בחוף האוקיינוס ההודי.

עוד שמורת טבע לא מוכרזת היא זו של שבט הוודה. מדובר בקבוצה אתנו-לשונית מיוחדת. למעשה אלה הם הילידים המקוריים של האי, שחיו בו עוד לפני שחדרו לאי התרבות הסינהלית והבודהיזם. הם מרוכזים בשבטים (קלאנים) אחדים של כמה מאות אנשים. בסך הכול נותרו כ-2,500 מבני הוודה. הם חיים כציידים לקטים בנוף ה"בוש" של מרכז האי ומזרחו. ניתן להגיע אליהם ביום נסיעה מהעיר קנדי לכיוון מזרח. אין באזור שירותי לינה סבירים.

יש גם מלונות בוטיק: בין 200 ל־400 דולרים ללילה

מי שיכולים ומוכנים לשלם קצת יותר ולא להתפשר, יוכלו למצוא בסרי לנקה מלונות בוטיק אמיתיים, המקפידים על מספר חדרים קטן יחסית, ועל עיצוב המשלב נוחות עם חומרי בנייה ועם תרבות חומרים מקומית. ברבים מהם ניתן לזהות את הנגיעות של הארכיטקט המקומי, ג'פרי בואה. הדגש הוא על מינימליזם ועל השתלבות עם הטבע.

מלון Lighthouse נמצא על צוק לא הרחק מהעיר גול (Galle) בדרום האי. הוא נבנה כמבצר פורטוגזי ומשקיף על הים. למלון חוף פרטי המתאים גם לגלישה. מחיר ממוצע לחדר זוגי הוא 200 דולרים ללילה, תלוי בעונה. מלון אחר, שאף הוא תוכנן על-ידי בואה, הוא Villas Saman בחוף המערבי באזור בנטוטה. הכניסה למלון היא מגיל 14 ומעלה, על מנת שצווחות זאטוטים לא יפרו את האווירה הרומנטית ואת השקט של המקום. לחלק גדול מהחדרים בריכה וגן פרטי, הצופים אל הים.

מלון לייטהאוס (צילום: דודו בן צור, ויז'ואל)
מלון לייטהאוס. נבנה כמבצר פורטוגזי | צילום: דודו בן צור, ויז'ואל

במרכז האי תמצאו את מלון Heritance Kandalama, לא רחוק מהעיר העתיקה פולונרואה. גם מלון זה פרי יצירתו של בואה, והוא משתלב נפלא ביער שסביבו ובאגם שמולו. לאחרונה נפתח לא רחוק ממנו מלון נוסף, בסמוך למאגר מים נפלא - מלון and spa Sorowwa resort. עוד מלון באזור זה הוא ה-Elephant Corridor, אחד המלונות היקרים והמעוצבים ביותר באי. מחיר ממוצע לחדר זוגי הוא 400 דולרים ללילה, אבל יש גם מבצעים שבהם אפשר להשיג חדרים בהנחות של 50% ויותר.

* גילוי נאות: הכותב מדריך טיולים בסרי לנקה

>> טיול אופנועים בדרכים המסוכנות ביותר בהימלאיה