ספרד הביאה לנו את הטאפאס והפאייה, כדורגל משובח ולא מעט מותגי אופנה שמכניסים אותנו מדי פעם למינוס בבנק. אחרי שמדריד וברצלונה הפכו ליעדים פופולריים בקרב הקהל הישראלי, הגיע הזמן לפתוח את הראש והדרכון ולהכיר את היעד הלוהט הבא – ולנסיה.
עם מזג אוויר חמים שמזכיר את ישראל, רצועת חוף יפיפייה ומינוס צפיפות תיירים, ולנסיה מסתמנת כיעד שווה במיוחד לאורך כל השנה. אם תשאלו את המקומיים מתי הפעם האחרונה ששלג כיסה את רחובות ולנסיה, הם ימהרו לספר על התקופה הנדירה ההיא, אי שם בשנות ה-80. כך, בדיוק כשבישראל החורף הגיע עם סופות ברקים ורעמים (וברח שוב), בוולנסיה זכיתי לכמה ימים של שמש ולילה גשום אחד בלבד.
בטן-גב עם פאייה וכוס יין
אזור המרינה של ולנסיה שוכן במרחק של כ-20 דקות נסיעה ממרכז העיר. לצד היאכטות וספינות הפאר שמגיעות לעגון בנמל, נמצאת גם רצועת חוף ארוכה ובה שדרת מסעדות וברים, והנוף אל המים הכחולים כבר כלול במחיר. אם אתם באזור, שווה לקפוץ לארוחת צהריים במסעדת El Coso del Mar, הממוקמת על קו החוף ומציעה מגוון פאייות – פירות ים, בשר וכמובן גם אופציה צמחונית שטעימה לא פחות.
האטרקציה שפשוט אסור לכם לפספס
ואם כבר אנחנו מדברים על פאייה, אז למה לא פשוט ללמוד איך להכין אחת? אני מודה שאטרקציות תיירותיות נשמעות לי רוב הזמן כמו קלישאה שכדאי לדלג עליה, אבל במקרה הזה שמחתי לגלות כמה שאני טועה. כמו שבטח כבר הבנתם, המאכל הלאומי של ולנסיה ושל ספרד כולה היא הפאייה, תבשיל אורז שנעשה במחבת. בגרסה הוולנסיאנית עוף וארנבת הן התוספות המקובלות, ויש גם גרסה עם פירות ים או האופציה הצמחונית שעשירה בירקות.
את הסדנה להכנת פאייה שעברנו ב"אסקואלה", התחלנו עם קצת שופינג של מצרכים טריים בשוק המרכזי של ולנסיה (Mercado Central). סיירנו עם המדריכה בין דוכני השוק, קנינו את כל מה שצריך ומשם המשכנו למקום בו הקסם קורה – המטבח. את השיעור עצמו מעביר שף חביב שלא מדבר מילה באנגלית אבל עדיין מצליח לשלב בין בישול לסטנדאפ, ועוזרת שמתרגמת אותו ודואגת שהפאנצ'ים בספרדית לא ילכו לאיבוד בתרגום.
עד שהמנה העיקרית שהכנו במו ידינו תהיה מוכנה, התפנקנו עם מנות ראשונות שהוגשו לשולחן ובקבוקי יין שהותאמו לכל אחד משלבי הארוחה. פייר, יצא לנו טעים ובסוף אפילו קיבלנו תעודת הצטיינות.
קצת תרבות ועוד קצת אוכל
הסמטאות הפסטורליות בעיר העתיקה של ולנסיה כוללות מספר אתרים שהכניסו קצת תרבות, למה שעד עכשיו הרגיש לי כמו טיול קולינרי (ושלא תחשבו שיש לי תלונות). בעיר העתיקה ממוקמים שוק המשי, קתדרלת ולנסיה שמתהדרת בעיצוב גותי ומפואר, מוזיאון הקרמיקה של ולנסיה שמכיל אוסף של פריטים פרהיסטוריים לצד יצירות עכשוויות, חלקן של האמן הספרדי המפורסם פיקאסו.
במהלך השיטוט בסמטאות הצבעוניות של העיר העתיקה, אפשר ואפילו מומלץ לעצור במסעדת Palace Fesol. מיד עם הכניסה למסעדה שמים לב להיסטוריה שתלויה על הקירות. מסתבר שגם הסלבס של ספרד אכלו כאן, הצטלמו והשאירו חתימה למזכרת. והאוכל? אוי כמה שהוא טעים. אפילו הסלט הירוק והבנאלי שמגישים בדרך כלל כמנת פתיחה גרם לחגיגה בבלוטות הטעם, וכמעט שביקשנו את המתכון.
אחרי כל האוכל, טיול אופניים ברחבי ולנסיה נשמע כמו אופציה לא רעה בכלל. בעלות של כ-25 יורו לאדם אפשר לצאת לטיול מודרך, שעובר בין הפארקים הירוקים שחוצים את ולנסיה, דרך עיר האומנויות והמדע והמבנים המרהיבים של בניין האופרה והאקווריום הכי גדול ביבשת.
ולסיום: כמובן שאי אפשר בלי קצת שופינג לנשמה
לא באמת חשבתם שאפשר לכתוב על העיר השלישית בגודלה בספרד מבלי להתייחס לחנויות האופנה שאפשר למצוא בה. אחרי ביקור בעיר העתיקה וכמויות הפאייה שאכלנו בדרך, שווה לקפוץ לרחוב קולון בו נמצאות רוב רשתות האופנה הבינלאומיות והספרדיות – זארה, מנגו, H&M, פול אנד בר ועוד שלל מותגים.
וכדי לסיים עם טעם של עוד תמיד אפשר לקפוץ לדרינק ב-Café Madrid, ושלא תעזו לדלג על ה- Agua de Valencia הוולנסיאני, קוקטייל מיץ תפוזים בתוספת קאווה או שמפניה, וודקה וג'ין.
לוולנסיה אין כרגע טיסות ישרות, אך ניתן להגיע אליה בקלות עם חניית בניים דרך מדריד. נסיעה ברכב מעיר הבירה תיקח לכם כשלוש וחצי שעות. זמן נסיעה זהה ייקח לכם מברצלונה.
*הכותבת הייתה אורחת של לשכת התיירות הספרדית