"מאיפה אתם"? על פניו מדובר בשאלה די פשוטה עם תשובה די פשוטה, אבל היא הפכה להיות הרבה יותר מסובכת לישראלים שטסו לחו"ל בחודשים האחרונים. מאז ה-7 באוקטובר ישראלים רבים בעולם מוצאים את עצמם ממציאים סיפורים כדי לא לחשוף שהם מישראל, מה שמוליד לא מעט סיטואציות מלחיצות או מצחיקות במקרה הטוב.
אם עד שפרצה המלחמה היו כאלה שסיפרו בגאווה שהם מישראל, כעת על רקע האיומים הגוברים בחו"ל וההפגנות יש מי שמרגישים פחות בנוח לספר על כך. לא מעט החלו לחפש אחר "המדינה המושלמת" לאזכר בשיחה – כזו שהרוב לא באמת מכירים, עם שפה לא מוכרת, ושלא תעניין יותר מדי את הפרטנר לשיחה. מדינה אותה אפשר לציין ויעזבו אותנו לנפשנו ללא ויכוח פוליטי. חלק למשל בוחרים לציין מדינות שבהן התגוררו או גדלו בילדות, כאלה שהם דוברים את השפה שלהן או בעלי אזרחות שנייה. אך האם זה באמת עובד?
>> כמו בסרטים: הגענו לנתב"ג וביקשנו את הכרטיס הכי זול לא משנה לאן
>> "אנשים שאומרים 'הפעם באמת לא אחזור לטורקיה', הם כמו אלה שאומרים 'הפעם באמת אפסיק לעשן'"
"כששואלים אותי אני מנסה להרגיש את הבן אדם"
"לפני שהגעתי לפורטוגל קראתי ושאלתי הרבה אנשים על מאיפה כל אחד אומר שהוא, בהתאמה למבטא ולנראות", מספרת ניצן אבירם (22) שגרה בפורטוגל מזה חצי שנה ובמקור מקריית טבעון. "אחד הישראלים סיפר שתמיד כשהוא טייל הוא אמר שהוא מיוון. יום אחד כשהוא אמר את זה ענו לו 'גם אני!' והתחילו לדבר איתו ביוונית. מיותר לציין שהוא לא דיבר יוונית והרגיש מבוכה גדולה. מאז בחרתי לעצמי את ארץ 'העילמת' ואם מי ששאל אותי מרגיש לי לא נעים, אני אעדיף לשחק את עצמי טיפשה ולא מבינה.
"כששואלים אותי מאיפה אני, אני קודם כל מנסה להרגיש את הבן אדם לפי הנחמדות והחייכנות שחוויתי ממנו. אם הרגשתי שהוא מתעניין מסיבות של התעניינות בשפה או בנראות אני מספרת שאני מישראל וכנראה שהוא יזרוק מילות הבנה ונחמה על המלחמה. במצב הפוך שלא זיהיתי במדויק את האדם שמולי, תהיה שתיקה מוחלטת. אם אני מרגישה שהסיבה היא אחרת אני אשחק את עצמי שאני לא מבינה את השאלה או את השפה", מסבירה ניצן.
"היה לי מקרה אחד שנציג שירות בפורטוגל שאל אותי מאיפה אני והרגשתי לא נוח להגיד לו. נלחצתי מאוד ואמרתי לו 'אני מכאן'", אומרת ניצן וממשיכה, "הבעיה היא שאני לא דוברת פורטוגזית והוא שמע אותי כבר מדברת עברית אז הוא התעקש, ושאל כמה פעמים 'מה זה מכאן, מאיזה ארץ את?'", היא נזכרת. "ניסיתי את שיטת ה'לא שמעתי ומקווה שגם לא יהיה לך נעים לחזור על עצמך עוד 3 פעמים' אז רק המשכתי לשאול 'מה? אני לא שומעת, אני לא מבינה'. אבל הבחור התעקש ובשלב הזה ניסיתי את מזלי ואמרתי שאני מישראל. ברגע הזה הוא אמר לי 'אין לך בכלל במה להתבייש! פה את לא צריכה לפחד להגיד שאת מישראל! אף אחד לא יעשה לך כאן שום דבר'. אחרי הפעם הזו הבנתי שאני צריכה להגיד יותר בביטחון שאני מישראל או לחילופין לא לדבר עברית".
בפורטוגל היא מספרת שישראלים מרגישים קצת יותר בנוח. "אחת הסיבות שעברתי לפורטוגל היא שחיצונית אנחנו נראים מאוד דומים להם. לכן אני לא מרגישה בחוויה זרה מחוץ כלפי פנים וזה עניין של זמן עד שאבין את השפה בצורה שתאפשר לי להיטמע עוד יותר ולהרגיש יותר שייכת", היא אומרת ומוסיפה, "כשהגעתי לפורטוגל פגשתי הרבה ישראלים ובהתחלה הרבה דיברו על מאיפה כל אחד אומר שהוא. היה את הרוב שאמר בגאווה שהם מישראל וחוו אמירות נעימות והיה את הקומץ שהתאים את הנראות שלו או את ארץ המולדת שממנה הוא הגיע לשאלה".
"אני אחפש מדינה פחות מוכרת כמו אלבניה"
גם גל פרימק נג'רי (36), במאי פרסומות ובעלים של סטודיו לפוסט פרודקשן בתל אביב, נתקל בלא מעט סיטואציות משעשעות ואף מפחידות כשהוא נאלץ לשקר על כך. "כשגרתי בברצלונה נפגשתי עם בחור ספרדי לדייט. כל כך חששתי כי זה היה ממש אחרי ה-7 באוקטובר, שאמרתי לו שאני מיוון. הוא התחיל לדבר איתי ביוונית אז התחלתי לשקר שההורים מיוון ואני גדלתי בניו יורק, ואז הוא אמר 'איזה קטע אני מורה לאנגלית'. מפה לשם זה הפך לדייט הכי מפחיד בעולם. הייתי שעתיים בסטרס מטורף שיעלה עליי שאני מישראל, התחלתי לשקר על מלא דברים כי אין לי מבטא מניו יורק. זה כל כך מצחיק", מספר פרימק נג'רי, "המשפטים האחרונים לפני שנפרדנו זה שהוא פתאום אמר לי 'וואי אגב אני מזה אוהב ישראלים'. ואמרתי לו 'נחמד, אני לא מכיר ישראלים, אבל היה נחמד להכיר אותך'".
אז מתי תספר שאתה מישראל ומתי לא?
"זה נורא תלוי בסיטואציה. אם אני רואה בן אדם שלא מכיר את המזרח התיכון אני יכול להגיד יוון. אם אני רואה שמישהו בחזות שלו קצת יותר מהאזור אחפש מדינה פחות מוכרת כמו אלבניה. יש לי חזות מאוד מזרח-תיכונית ומאוד ישראלית, כשאני הולך ברחוב אנשים יודעים לזהות. בגלל שאני דובר ספרדית לפעמים אני אומר שאני מספרד אבל גר בארה"ב, כדי שלא יבינו מאיפה המבטא שלי. אני מנסה לבלבל אותם", הוא אומר ומוסיף, "אני אגיד שאני מישראל כשאני מרגיש במקום יותר בטוח. זה גם תלוי בבן אדם ואם הוא מחפש לריב. זה הפך להיות חוש מאוד חד מאז ה-7 באוקטובר".
"אין לי דרך לזייף את זה – לא מרגיש צורך לשקר"
עומרי חיות (27), בעל חברת שיווק שמתגורר בברצלונה מזה חצי שנה, דווקא לא מנסה להסתיר כלום. "כשאנשים שואלים מאיפה אני, אני אף פעם לא אומר שאני ממקום אחר שהוא לא ישראל. ספציפית מה שכן עשיתי זה להימנע מאינטראקציות ופחות או יותר מאוקטובר עד דצמבר לא ניסיתי לייצר חברויות חדשות", הוא משתף, "יש לי אזרחות פורטוגלית אבל לא השתמשתי בזה. אין לי דרך לזייף את זה, אני לא דובר ספרדית אלא רק אנגלית וגם לא מרגיש צורך לשקר. אני לא מפחד להגיד שאני ישראלי".
זה לפעמים אף פוגע בו: "פעם אחת הלכתי לפגישה של נוודים דיגיטליים ושם סיפרתי שאני ישראלי. היה שם בחור פרואני שנראה שהמלחמה בישראל מאוד משנה לו. הוא אמר לי שהוא יצא לדייט עם בחור ישראלי והם הגיעו למצב שממש היה ביניהם פיצוץ והוא לא יכול לתמוך במעשים שישראל עושה בעזה והוא לא רוצה לדבר על זה. ישר ניסיתי להפוך את זה ולהגיד לו 'שנייה בוא נכיר כבני אדם, לא נדבר על זה', אבל כל הערב הוא התעקש למסגר אותי כישראלי בלי ממש לשמוע את הדעה שלי. הבנתי שזה סוגר דלתות להגיד שאתה ישראלי אבל לי ברמה האישית זה לא כזה משנה".
יש לא מעט מקרים בהם הוא מתקבל גם בזרועות פתוחות. "יצא לי להגיד לא מעט שאני מישראל, והרבה אמרו לי שזה בסדר שאדבר על זה כי אין להם דעה פוליטית או שמעניין לשמוע איך אני בעיניים סקרניות. עוד אנשים אמרו 'תדע שאנחנו איתכם, עם ישראל, ויודעים שאתם בסדר'", אומר חיות. פרימק נג'רי מסכים ומוסיף: "אני חושב שהפחד שלנו בראש לספר שאנחנו ישראלים הוא הרבה יותר חזק מאשר במציאות. בכל פעם שאני כן מספר שאני ישראלי באים ונותנים לי חיבוק, אומרים לי כמה הם עצובים ומצטערים לשמוע על כל מה שקורה ומקווים שהכל יהיה בסדר. האנרגיה הטובה שנשלחת אלינו היא גדולה יותר מהשלילית".