לא כמו כולם: סיציליה מציעה תרבות, נופים מטורפים והרבה נשמה

בשבוע האחרון, חברות התעופהWizz Airואל על הודיעוהודיעו על פתיחת קווים ישירים לפאלרמו שבצפון מערב סיציליה ולקטניה שבמזרח האי. מדובר בבשורה לתייר הישראלי שמקבל כעת, יותר מאי פעם, הזמנה למפגש עם אי ואנשים שחיים בקצב אחר לגמרי מזה שהוא רגיל אליו.

>המדריך למטייל בסיציליה

לסיציליאניים אמנם יש זהות מקומית חזקה בדומה לזו הישראלית, אבל עם יחס שונה לזמן וגישה לחיים שאינה ממהרת להרשים אף אחד, גם לא את התיירים הרבים שפוקדים את האי. מי שמצפה לאיטליה הקלאסית של פסטה ונוף יגלה דווקא יעד מחוספס ולא צפוי, אבל בדיוק בשל כך מדובר באחד המקומות המרתקים והעמוקים באירופה.

"בשנים האחרונות אנו מזהים את הרצון של ישראלים לגלות עוד ועוד יעדים מעניינים ושוברי שגרה", אומרת רויטל בן נתן, מנכ"לית חברת אופקים תיירות. "סיציליה עונה בדיוק על הצורך הזה, והרחבת היצע הטיסות לאחרונה מצד חברות התעופה השונות מצביעה על הביקוש הגובר לאי, שהופך ליעד חם לקראת חופשות הקיץ והחגים. בסיציליה תגלו היסטוריה ותרבות לצד חום אנושי, קולינריה איטלקית אותנטית וחופי טורקיז מרהיבים. ניתן לטייל לאורכה ולרוחבה, בעזרת טיולי כוכב, נסיעה בין יעדים או לחוות יעד אחד. היא מתאימה גם לזוגות וגם לבילוי משפחי עם ילדים”.

בין מיתוס לנשמה

סיציליה מתקיימת כבר אלפי שנים כצומת של מסחר, הגירה ושלטון, כשלאורך ההיסטוריה האי עבר מיד ליד - מהיוונים והרומאים, דרך הביזנטים והשליטים המוסלמים מצפון אפריקה ועד הנורמנים והספרדים. כל אחת מהתרבויות הללו הותירה בה שכבה משלה. לא מחיקה של זו הקודמת אלא פסיפס ייחודי של אדריכלות, דת ותרבות.

למרות הכיבושים השונים לאורך ההיסטוריה, הזהות המקומית של תושבי האי חזקה בהרבה מהזהות הלאומית. סיציליאנים רבים יאמרו לכם קודם כל שהם סיציליאנים ורק אחר כך איטלקים. זה ניכר בשפה, במנטליות, ביחס לזמן ובעיקר בגישה הייחודית לחיים.

הדימוי הקולנועי המזוהה ביותר עם סיציליה נטוע עמוק בתודעה הגלובלית דרך הסרט "הסנדק". גם אם חלקים נרחבים מהסרט צולמו בארצות הברית, הסצנות הסיציליאניות יצרו מיתולוגיה שלמה: כפרים שקטים, גברים שמעטים במילים, נשים חזקות בשתיקה וקודים חברתיים שעוברים מדור לדור. זהו דימוי של כוח, של היררכיה ושל עולם סגור בפני זרים.

מול המיתוס הזה ניצב "סינמה פרדיסו" שמספר סיפור אחר לגמרי. זהו מכתב אהבה לא רק לקולנוע, אלא לסיציליה עצמה. לכפרים הקטנים, לכיכרות, לריח האבק בקיץ ולתחושת הזמן שעובר לאט ואז בורח בבת אחת. סיציליה של סינמה פרדיסו אינה אלימה או דרמטית אלא היא עדינה, אנושית, כואבת. היא מדברת על זיכרון קולקטיבי, על קהילה, על ילדות שאינה חוזרת. הסרט הפך את האי לסמל אוניברסלי של געגוע לא למקום, אלא לתקופה בחיים.שני הסרטים הללו מציבים את סיציליה בין שני קטבים תרבותיים, ומלמדים על העוצמה שלה: אי שמסוגל להכיל בו זמנית מיתוס של כוח ונשמה של רגש.

בסיציליה נולד הפתגם האיטלקי: Dolce Far Niente - "המתיקות שבחוסר המעש". זו היא לא קלישאה, אלא תפיסה קיומית של המקומיים. זו בחירה מודעת לא למהר ולא למדוד חוויה בכמות. הזמן עבור הסיציליאנים אינו משאב שיש לנהל אלא מרחב שיש לשהות בו.מי שמגיע עם לו"ז צפוף להספיק הכול עתיד להתאכזב. מקומות ייסגרו מוקדם, אנשים יאחרו, תוכניות ישתנו, אבל זה הקסם, ומי שירשה לעצמו לשחרר, מגלה שהאי נפתח דווקא בין הדברים: בשיחה מקרית, בארוחה שמתארכת, ברחוב צדדי שלא חיפש.

פלרמו: ללכת בה לאיבוד

פלרמו אינה עיר של רושם ראשוני מתאמץ אלא של עומק שמתגלה בהדרגה. היא משלבת עבר מפואר, חיי רחוב עשירים וקצב ים תיכוני חי ובועט ומציעה חוויה עירונית שמרגישה אמיתית ולא מבוימת. זו עיר שבה התייר אינו רק צופה, אלא משתתף.

קתדרלת פאלרמו, הארמון הנורמני והכנסיות העתיקות אינם אתרי תיירות מבודדים, אלא חלק מהעיר החיה. סביבם מתקיימים חיי יומיום מלאים: מרפסות עם כביסה, ילדים בכיכרות קטנות וברים שכונתיים שמתמלאים לקראת ערב המהווים תזכורת לכך שבפלרמו ההיסטוריה אינה מונחת מאחורי זכוכית במוזיאון, אלא מתרחשת בכל יום מחדש.

שווקי הרחוב Ballarò ,Vucciria ו-Capo הם חוויה תיירותית אבל כזו שלא מרגישה תיירותית מדיי. הם מציעים אוכל רחוב סיציליאני במיטבו, צבעים, קולות ואינטראקציה ישירה עם המקומיים. זה המקום לטעום, לשוחח, לעצור לרגע ולהרגיש חלק מהעיר, גם בלי להכיר את השפה.

לצד האתרים המוכרים, פלרמו מציעה גם חוויות רכות יותר, שמתאימות למי שמחפש עומק ולא רק צילומים. שכונת Kalsa משלבת אמנות עכשווית, גלריות קטנות וברים אינטימיים, במרחק צעדים מהים. Foro Italico היא רצועת החוף העירונית, הוא מקום מושלם לשקיעה, להליכה רגועה או לפיקניק ספונטני - בדיוק כמו שעושים התושבים.

ומי שמחפש גם רגע של נופש קלאסי, ימצא אותו במרחק קצר: חוף מונדלו העשיר בחול בהיר ומים צלולים, מספק הפוגה מושלמת בין יום עירוני לערב של אוכל ותרבות. מנגד, נסיעה קצרה לגבעות שמעל העיר מובילה לקתדרלת מונריאלה (Cattedrale di Santa Maria Nuova) - אחת מיצירות המופת המרשימות של הפסיפס הביזנטי באירופה, אתר תיירותי מובהק שמצליח עדיין לרגש.

הבילוי בפלרמו אינו נשען על אטרקציית אחת מוכרת ובולטת, אלא על רצף של רגעים בדיוק כמו ארוחה איטלקית שנעה על פני זמן רב: מאפריטיף פשוט בכיכר, ועד הקינוח בדמות טיול לילי "ללכת לאיבוד" בין הרחובות המוארים. יש בה תנועה, רעש וחיים אבל כלו אלו הם חלק מהקסם, לא מהמעמסה.

קטניה: לחיות על אדמה זזה

אם פלרמו נושאת את הזיכרון, קטניה חיה את הרגע. ממוקמת בחוף המזרחי של האי, למרגלות הר אתנה - הר הגעש הפעיל והגבוה באירופה.האדמה געשית תרתי משמע והאדריכלות מגיבה אליה: אבן לבה שחורה כחומר בנייה דומיננטי, רחובות רחבים ואור חד שמעניקים לקטניה את הכינוי “העיר השחורה"(The Black City). הר אתנה נוכח תמיד ברקע - לעיתים מושלג, לעיתים מעשן - והוא מזכיר למקומיים ולמבקרים כאחד שהכול בחיים זמני. אולי בגלל זה החיים כאן נחווים בעוצמה גדולה יותר.

לאחר רעידת האדמה של 1693 נבנתה קטניה מחדש בסגנון בארוק סיציליאני, בניגוד חד בין בזלת שחורה לאבן גיר לבנה. ויה אתנאה, קתדרלת סנטה אגטה וטירת אורסינו שנעטפה בלבה ממחישים עיר שחיה מתוכו של הר געש. אבן הלבה, שנבחרה גם בזכות עמידותה, מגיעה לשיאה ב-Fontana dell'Elefanteשבכיכר הדואומו - פסל פיל מאבן לבה שחורה שהפך לסמלה של העיר.

קטניה מתאימה למי שמחפש חופשה עירונית עם טוויסט: עיר חיה, אוכל מצוין ונגישות מיידית לטבע הדרמטי ביותר באירופה.זו עיר סטודנטיאלית, צעירה ותוססת, עם חיי לילה פעילים וסצנת אוכל לא מתנצלת. שוק הדגיםLa Pescheriaהוא חוויה תרבותית לא פחות מקולינרית.

מעבר לאתרים הבולטים, קטניה מציעה גם רגעים שקטים יותר למי שמוכן לסטות מהציר המרכזי. Monastero dei Benedettini אחד המנזרים הגדולים באירופה ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו, הוא מרחב מרשים שבו אדריכלות, היסטוריה וחיי יומיום משתלבים זה בזה. התיאטרון הרומי Teatro Romano di Catania והאמפיתיאטרון הסמוך נטמעים ממש בתוך המרקם העירוני, עדות לכך שהעבר כאן אינו תחום במוזיאון אלא נוכח בין הרחובות. לאורך קו החוף, אזור San Giovanni Li Cutiמציע חוף לבה שחור ושחייה עירונית לא שגרתית, ובשעות הערב הכיכרות והברים סביב הדואומו מתמלאים בקהל מקומי, כזה שמדגיש שקטניה אינה משחקת לתיירים היא פשוט חיה.

אוכל, תרבות ואטרקציות מחוץ למסלול

בסיציליה האוכל אינו עוד מרכיב בחופשה, אלא חלק מהחיים עצמם. זהו מטבח מקומי, פשוט, ישיר ועממי שנאכל לרוב ברחוב, בעמידה ובידיים, בלי טקסים ובלי התנצלות. לצד אוכל הרחוב והמסעדות האותנטיות, ישנו גם רובד שקט ועמוק יותר שנחשף דרך היין והחקלאות.אזור היין של אתנה, למשל, מציע יקבים משפחתיים ויין שמבטא אדמה געשית, בעוד חוות פרטיות כמו ה-Agriturismoמחברות בין אוכל מקומי, נוף פתוח וקצב חיים איטי. סביב קטניה תמצאו גם בריכות טבעיות וכפרי דייגים כדוגמתAci Trezza ו-Aci Castelloהמציעים מפגש מרגש ודרמטי עם הים.

העוצמה של סיציליה אינה נמצאת רק בערים הגדולות. ערי הבארוק (סגנון אדריכלי אירופי שהתפתח במאות ה-17) של דרום מזרח האי:נוטו, מודיקה ורגוזהמציעות אסתטיקה דרמטית שעוצבה מתוך רעידות אדמה ושיקום.

במזרח האי,סירקוזה, ביתו של ארכימדס, מציע חוויה עירונית רגועה ונוחה לשילוב בטיול. אורטיג'יה, האי ההיסטורי הסמוך, מתאימה לשיטוט רגלי בין סמטאות, חופים קטנים ובתי קפה על קו המים. זהו יעד אידיאלי לחצי יום או ליום רגוע, שמאזן בין עתיקות, ים וקצב נינוח בלי צורך בתכנון מורכב.

שמורת זינגרובצפון מערב האי מציעה חופים פראיים ללא מלונות וללא כבישים. עמק המקדשים באגריג'נטו מרשים דווקא בשעות הערב, כשההמון נעלם והאור משתנה. בפנים האי, כפרים הרריים מציעים מפגש עם סיציליה שאינה מתויירת, מקומות שבהם הזמן באמת עצר.

מעבר לאי עצמו, סיציליה פועלת גם כבסיס אידיאלי ליציאה לאיים קטנים, כדוגמתסטרומבולי, ליפארי ו-וולקאנושמציעים חוויה אחרת: טבע געשי דרמטי, שקט, וקצב חיים שמתרחק מהיבשת.

סטרומבולי, למשל, מאפשר לצפות בהתפרצויות ליליות לא כאטרקציה מתוזמנת, אלא כחלק מהשגרה המקומית. במערב, האי פביגננה, הנגיש מפלרמו, מציע מים במבע טורקיז, התניידות באופניים במקום ברכב ואורח חיים שממחיש יותר מכל את תרבות ה- Dolce Far Niente הלכה למעשה. החיבור הזה בין אי מרכזי לאיים קטנים ממקם את סיציליה כשער להמון אפשרויות.