ורשה, יעדים 2013
פייר? הפתיעה אותנו. ורשה | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

"תוודא רק שאתה ישן במלון ושלא שולחים אותך ללודג'", אמרה אחת הבנות בחבר'ה כשסיפרתי לה שהיעד הבא שלי בחו"ל הוא ורשה. חבר אחר הוסיף עוד בדיחת קרש כמו "תוודא רק שבמלון אתה לא מקבל את חדר מספר ששה מיליון". אחרי עוד כמה בדיחות הדיון כבר הפך להיות הרבה יותר עקרוני – האם ורשה בכלל יכולה להיות יעד תיירותי אטרקטיבי לתייר הישראלי? ואז תהיתי לעצמי – אם הצליחו בתוך שני עשורים להפיל בברלין חומה של בטון, להרים שם גורדי שחקים ולהפוך אותה לאחד מיעדי התיירות והבילויים במבוקשים בעולם ומהמועדפים על ישראלים, מה הסיבה שבוורשה זה לא יקרה? כשסיימתי לבהות באוויר, אמרתי לחברים שיש רק דרך אחת לבדוק, לנסוע לשם.

פולין נתפסה ולמען האמת עדיין נתפסת בעיני רב הישראלים כיעד לביקורים בסימן זיכרון השואה כאשר מוקדי המשיכה בה הם האנדרטאות, הגטאות ומחנות ההשמדה, מה שמכונה – מסע החיים. אבל בשנים האחרונות העיר צומחת, יש בה תרבות של וודקה ובירות פולניות מקוריות, המסעדות בה לא היו מביישות גם את המסעדות של ברצלונה ושל פריז, ניתן ללון בה במלונות יוקרה במחירים מצחיקים, מתנהלים בה מספר בתי קזינו ואת הרחובות ממלאים פולניות – שהן ממש לא מה שחשבנו. עד תחילת שנות ה-90, המשטר במדינה היה קומוניסטי  - מה שהשפיע על דרך החיים של המקומיים ועל הכלכלה המקומית שכמו כל הגוש המזרחי, דעכה, אבל אז עלה לשלטון המנהיג הליברלי הראשון בפולין לך ולנסה, שבתקופתו התחילה מהפכה שנמשכת עד היום.

ביוזמת סוכנות הנסיעות איסתא, התקיים בעיר סיור עיתונאים שבא להתחקות אחרי ורשה האחרת שהישראלים עדיין לא גילו – עיר של הימורים, בתי קפה, מוזיאונים ומסיבות. כדי לוודא את כל זה, יצאתי לדרך.

שליש בירה ב-11 שקל

לאחר נחיתה של בשדה התעופה על שם פרדריך שופן, העיר מקדמת את פנינו בבוקר מעט אפרורי, בדומה לזה שאנחנו מכירים מלונדון, בניחוח אירופאי נעים של קפה טוב ובתפאורה של הכל חדש: מבני עסקים ומרכזי קניות גדולים שמשלבים בנייה מודרנית בזכוכית, בבטון ובאלומיניום יחד איתם ארמונות פאר בסגנון פריזאי עם מוטיבים רומאים, גנים רחבי ידיים וכנסיות פזורות בכל מקום. נראה שאותה העיר שהייתה המרכז היהודי הגדול בעולם, שעברה חורבן מאסיבי בידי כובש אלים ושמזוהה עם היסטוריה של כל כך הרבה מלחמות, קמה על הרגלים אחרי שבעה עשורים עם הפנים קדימה בתנופת התפתחות מרשימה. המבנים ששרדו את המלחמה (15 אחוז בסך הכל ממה שהיה), נהרסים אחד אחרי השני ועל חורבותיהם נבנים המבנים שמרכיבים את ורשה החדשה. באשר לשרידים של העולם מלפני המלחמה - בנוסף לאתרים המוכרים כמו כיכר השילוחים, כיכר רפפורט כנסיית המומרים ואנדרטאות נוספות שפזורות ברחבי העיר, נבנה בימים אלו מוזיאון היהודים החדש שאליו נגיע בהמשך. 

טיול בוורשה, מראה פנורמי וארמון התרבות והמדע
לא שואה. הימורים ומסיבות | צילום: אבי אליהו

בערב הראשון בוורשה, כשאני עדיין מנסה להתרגל לרעיון שהעיר עם גורדי השחקים, מלונות הפאר במחירי הרצפה, ארכיטקטורה המפוארת והאנגלית בכל פינה היא בעצם ורשה, אנחנו נקרים למועדון ג'ז קטן בסמוך לבית הכנסת ותיאטרון היידיש במרכז העיר. על הבמה מופיע הרכב של זמר אפריקאי ויחד איתו זמר וזמרת פולנים, נותנים מופע מושקע של מוזיקת עולם כשהנוכחים, כולם פולנים, יושבים בדממה ומאזינים לקולות הקסומים שמרחפים בחדר.

האווירה במקום נעימה, העישון הוא רק במקומות הישיבה בחוץ. על הקיר מפורסמים מחירי המשקאות שהם זולים בהרבה מהמחירים הנהוגים בארץ (לא יותר מ-15 זלוטי ולא פחות מ-9 זלוטי, שהם 11-18 שקל לשליש בירה), וברחבי המועדון מוצעים ספרים ותקליטים למכירה. מגניב. מאוחר יותר, בתחנות האוטובוס וברחובות העיר נבין שמכירות יד שניה די מקובלות פה עד כדי כך שכשלמישהו אין כסף לאוטובוס, הוא פשוט ימכור את החולצה שלו.

אני ניגש להזמין לי בירה, בין בקבוקי המשקה לפיצה שמונחים על הבר, מונח לו גם הספר – "תלמוד" מאת אברהם כהן, משהו מרגיש כאן קצת מוזר. אני מפנה את המבט מסביב ולמרות הצלילים הזרים, אני מתחיל להרגיש כאן הרבה יותר בבית – על הקיר מופיעה רשימת אומני ג'ז מרחבי העולם, מופיעים שם שמות של אומנים יהודיים מוכרים יותר כמו אבישי כהן, אבל גם כאלו מוכרים פחות בשמות עבריים כמו ארי ואורי. כשההופעה מסתיימת, אנחנו מדברים עם בעלת המקום, נוצרייה למען הסר ספק, שמספרת שהרב של בית הכנסת הסמוך הוא לקוח קבוע בפאב ומג'והנה, צעירה מקומית שאחד הטרנדים הצומחים בעיר בשנים האחרונות הוא טיפוח וקידום יצירה יהודית.

טיול בוורשה, כיכר השוק
כיכר השוק. ציורית משהו | צילום: אבי אליהו

"נולדתי בוורשה ואני מאוד מחוברת לעיר הזו. אבל כמו שאתם רואים אותה היום, היא שונה מאוד מאיך שהיא נראתה לפני שנתיים", היא אומרת ומוסיפה מידע באשר למקומות הבילוי בעיר – "אני ממליצה לכם להגיע לפאבים של רובע פראגה". מסתבר שרובע פראגה הוא פלורנטין של העיר וורשה: מבני תעשייה גדולים שהוסבו על ידי הצעירים להיות חללי בילוי למביני דבר. 

בשיחה עם ג'והנה אנחנו מבינים שהתייר הישראלי שמגיע לוורשה כדי לבלות, אבל ירצה גם לספוג מהעבר היהודי של העיר, ישמח לגלות שיש כאן לא מעט אלטרנטיבות ערכיות שיכולות ליצוק ערך מוסף לטיול. בעיר פזורות גלריות שונות שנותנות במה ליוצרים יהודים וכן ישראלים. "יש באוגוסט פסטיבל יצירה יהודית, עם הופעות ותערוכות", היא אומרת ומוסיפה, "חלק מהחברים שלי עכשיו חוקרים בזמן האחרון האם יש להם שורשים יהודיים". באותו הערב, על השולחן עם הבירה בתוך מועדון הג'ז המגניב הזה, אני מבין שהפולנים גם עדיין לא רואים בוורשה פוטנציאל תיירותי ושאם יש כזה, צריך לחפש. אין מה לעשות, יש דברים שצריך לבדוק ברגלים.

"לא שונה מאף בירה אירופאית"

במהלך היום השני, בכיכר השוק, מתחילה להתבאר התמונה של העיר והביטוי "חופשה בוורשה" נשמע ביזארי הרבה פחות. כיכר השוק שממוקמת במרכז בעיר העתיקה, מוקפת בבניינים צבעוניים צמודים זה לזה, ביניהם בתי קפה, מסעדות, חנויות מזכרות, מוכרי ציורים, ציירי קריקטורות ועוד.

לצלילי אקורדיון צולעים של נגן מקומי שמנסה לעשות קצת כסף, צועדות להן הנשים הפולניות הגבוהות והשופעות לבושות במיטב האופנה האירופאית עם גביעי הגלידה וכמובן שעם שקיות עמוסות כל טוב. יחד איתן התיירים שמברכים על השמש שהפציעה ולא הולכת לעזוב בשלושת הימים הקרובים. הציירים ממהרים להציג את יצירתם ומציעים יצירות בסגנונות שונים – עתיקים, חדשים, ריאלים ואבסטרקטיים ומארחים בבתי הקפה ממהרים להזמין את האורחים בעיר החדשה לבקר בבית הקפה, לשתות משהו או לאכול את מנת היום.

טיול בוורשה, הצייר בכיכר השוק
30 שנה באותו כיכר. זיכרונותיי מהקומוניזם | צילום: אבי אליהו

בשיחה עם צייר מקומי שמוכר את היצירות שלו בכיכר מדי יום קרוב לשלושים שנה, הוא מספר לי בערגה על הימים של הקומוניזם, אז היו צובאים את העיר מטיילים מכל העולם שביקשו לדעת איך הדברים נראים מאחורי למסך הברזל. "פולין הייתה היעד הקומוניסטי היחיד בעולם", הוא אומר לי. "היום, היא לא שונה מאף בירה אירופאית" הוא מפטיר בזלזול, מה שלי לא נראה כעניין של מה בכך כשמדובר בעיר ששוקמה לחלוטין מהרס מוחלט בתוך שישה עשורים בלבד.

את ארוחת הצהרים אנחנו סועדים במסעדת יוקרה פולנית, אחרי שהחלטנו לעשות את טבילת האש הזאת ולנסות את המטבח שבארץ ידוע לשמצה. על השולחן מוגשות מנות מסורתיות שמדיפות ריחות מעוררי תיאבון: פירוגי – כיסוני בצק מבושלים במים עם מילויים שונים, פנקייק תפוחי אדמה (מעין לביבות לטקס גדולות) עם רוטב של שמנת ופטריות, מרק פטריות ומרק בשר מונחים בתוך כיכרות לחם קימל שאי אפשר להפסיק לאכול, חזה אווז בגריל ומרק גולש. המנות מותירות את כולם שבעים ובעיקר מופתעים מכמה אוכל פולני יכול להיות טעים. אני עומד מאחורי המילה הזו - טעים. בסיכום החשבון, המחיר הממוצע לאדם היה בערך 110 זלוטי (132 שקל). את רב המנות האלה, אגב, אפשר לאכול במחיר הרבה יותר זול בפירוגניות שפזורות בעיר כולה – מעין מסעדות פועלים עם אוכל פולני במחיר שווה לכל נפש (15-25 זלוטי לארוחה לאדם).

טיול בוורשה, פירוגי
טעים! פירוגי | צילום: אבי אליהו

טיול בוורשה, אווז צלוי
אווז צלוי מוכיח סופית כי האוכל הפולני משובח | צילום: אבי אליהו

ורשה של היום היא עיר של ארכיטקטורה, בתי קפה ומוזיאונים. הרבה מאתרי התיירות שהיא מציעה פזורים על ציר שנקרא "דרך המלכים", שמתחילה באתר הראשון שאנחנו מבקרים בו – פארק וילאנוב. ארמון וילאנוב – המקום שכל פולני שישמע שביקרת שם יגיד, "גני ורסאי, הא?" ותכל'ס, הפולנים צודקים. הארמונות שבנויים בטאץ' פאריזאי מסוגנן עם מוטיבים חוזרים מרומא העתיקה כמו פנתיאונים מסותתים ודמויות מרומא העתיקה נבנו על ידי משפחת האצולה פוטוצקי (ליוצאי יהדות פולין השם הזה אמור לצלצל היטב) בכל טוב וכיד המלך. מסביב אליהם, ניתן לסייר בגנים המסודרים והיפים שמכילים סוגים שונים של צמחים ועצים בממדים שלא ניתן למצוא בארץ, ביניהם עץ המגנוליה, שבין מאי ליוני הוא פורח ומפיץ ריח מתקתק באוויר. הארמונות ששימשו את המלך יאן סובייסקי, הם בין המבנים היחידים ששרדו את מלחמת העולם השנייה ושניתן לראות אותם בדיוק כפי שנראו לפני המלחמה – לפחות מבחוץ.

עוד על דרך המלכים פזורות כנסיות וקתדרלות מפוארות, רחובות העיר העתיקה, מוזיאונים שהוקמו עליה והיא מסתיימת במרחצאות המלך. מרחצאות המלך ממוקמות בפארק רחב ידיים עם עצים עבותים, ומרחבי דשא שמתרוצצים עליהם אינספור סנאים, כשבאמצע זורם לו נחל שמשכיח במעט את המיקום במרכזה של העיר הסואנת. הפארק יכול לשמש יעד נהדר לטיול של חצי יום בין המזרקות לבין המבנים המרשימים. גולת הכותרת של הפארק הוא הארמון ששימש את המלך האחרון של פולין לרחצה. הארמון, בנוי כולו על גבי המים ובתוכו ניתן למצוא פסלים מסותתים ביד אומן, רצפות שיש מפוארות, עמודים מעוטרים, ציורים יפיפיים ותקרות מרשימות. גם המרחצאות שרדו את ידיו ההרסניות של הפולש הנאצי, למרות שחלקים מהם נהרסו ושוחזרו מיד לאחר המלחמה. בימי ראשון, ניתן להאזין בפארק פעמיים ביום לקונצרט מיצירותיו של פרידריך שופן בשעות 12:00 ו-16:00.

בנוסף לאלו, ורשה מציעה מגוון רחב של מוזיאונים הפתוחים לקהל הרחב ויכולים לעניין כל נפש. בין המוזיאונים הבולטים בעיר: מוזיאון פרידריך שופן על שם המלחין הידוע, המוזיאון לאומנות מודרנית שמציג תערוכות בינלאומיות מתחלפות, מוזיאון המדע על שם קופרניקוס שמציע בילוי ואטרקציה של כמה שעות לאלו שיבחרו לבקר בעיר עם ילדים. בימים אלו נבנה בעיר גם מוזיאון היהודים שממוקם בכיכר רפפורט. המוזיאון צפוי להציג לקהל הרחב את העולם היהודי שהיה קיים בעיר לפני מלחמת העולם השנייה ואמור להיות אחד המוזיאונים הכי מפותחים שעוסקים בנושא. נכון להיום, רק תערוכה אחת מוצגת במוזיאון ובה סרטונים שצולמו בעיר על ידי יהודים אמריקאים שביקרו את קרוביהם בעיר לפני פרוץ המלחמה ובכך למעשה הנציחו את העולם שחרב. כרגע המוזיאון עדיין בהתהוות, אך כאשר בנייתו תושלם, הביקור בו יהיה ללא ספק חוויה ייחודית – למבקרים בעיר מומלץ לברר את מצב המוזיאון לפני הביקור בו.

טיול בוורשה, גני וילאנוב
כמעט כמו גני ורסאי. גני וילאנוב | צילום: אבי אליהו
טיול בוורשה, ארמון וילאנוב
שרד את מלחמת העולם השנייה. ארמון וילאנוב | צילום: אבי אליהו

את החוויה התרבותית בעיר, מומלץ לחתום בארמון התרבות והמדע – ארמון שניתן לראות אותו מכל נקודה בעיר. בארמון תיאטראות, מוזיאון מדע ומקומות בילוי. שניים מקומות הבילוי המומלצים בעיר ממוקמים בארמון המדע: האחד הוא מועדון המיראז' שהוא דיסקוטק שנבנה במקלט גרעיני היסטורי. לטעמי הוא היה מעט סליזי, אבל יכול להיות אחלה מקום לאוהבי הז'אנר ובסמוך אליו האלטרנטיבה הסולידית יותר – קפה קולטורה המומלץ שבו ניתן ללגום משקאות אלכוהוליים פולנים ולא פולנים, לאכול במחירי רצפה פלטות נקניקים טעימות, פלטות גבינות מתוצרת פולנית ואת גולת הכותרת - חומוס הום מייד שהמלצר ממליץ עליו בחום לכל מי שמבקר במקום.

סצנת פיק אפ מטורפת

יום שישי בערב, אני מוצא את עצמי בזרם האנושי ששוטף את רחובות מרכז העיר כאשר קבוצות-קבוצות עושות את דרכן אל עבר נהר הויסלה ופארק המזרקות המרקדות, שם נערך בסופי שבוע מיד לאחר השקיעה מופע אור קולי שמשלב את המזרקות המרקדות כאשר מוקרנות עליהן הולוגרמות יפיפיות. מדריכי התיירים בעיר לא ממליצים על המופע, אבל הקהל מצביע ברגלים בדמות עשרות בני אדם שמגיעים לצפות במופע שאורך כעשרים וחמש דקות. המופע, נערך במקום שבו העיר העתיקה  מסתיימת ומתחיל רובע פראגה – הרובע של העיר החדשה. מכאן אפשר לראות את האצטדיון החדש של העיר, את הבלון הפורח שמוצע כאטרקציה למבקרים בעיר, את בניין התרבות והמדע ואת האוטוסטרדה שחוצה את העיר.

מכאן, הנוכחים מתפזרים וכמויות האנשים עוברים למוקד הבילויים המרכזי הערבי שישי ושבת – רחוב נובי שוויאט, בעברית – רחוב העולם החדש. וואלק, עולם חדש –מוקד בילויים אירופאי לכל דבר, שמושך אליו צעירים פולנים כאשר בתי הקפה, המסעדות והמועדונים מספקים תענוג לחך והפולניות ששוטפות את הרחובות עם מיטב האופנה האירופאית, אין מה להגיד, מספקות חגיגה לעיניים. סביר להניח שבין שלל המועדונים כאן, יש לא מעט מועדוני פיק אפ ואין ספק שזוהי זירת ההיכרויות של ורשה, כשהבנות כולן מתלבשות מבלי להתחשב בתנאי מזג האוויר והגברים הפולנים נראים פתאום כמו אנשי עסקים.

טיול בוורשה, המזרקות המרקדות
מופע אור קולי. המזרקות המרקדות | צילום: אבי אליהו

ברחוב שסביבו אזור שוקק חיים שמשלב מבנים חדשים לצד מבנים ישנים שמעוטרים בציורי גרפיטי, מרוכזים לא מעט מקומות בילוי – החל ממועדונים נוצצים לחובבי הסליז, דרך דיסקוטקים ענקיים, עבור בבתי קפה שיקיים, בתי מרזח שמציעים אלכוהול במחירים זולים (כמו שאני כיניתי אותן – תחנות תדלוק בתעריף 3-4 זלוטי, שהם 3.6-4.8 שקלים לצ'ייסר), פאבים עם אופי להיפסטרים ועוד. וכשאפשר לשתות בירה ב-9 זלוטי לחצי ליטר, האלכוהול זורם כמו מים והאווירה שמחה מתמיד. מרגיש שזהו מרכז הבילויים של הפולנים ואנחנו, התיירים עם המצלמות, משמשים פריט בולט בזירה. אבל זה לא משנה, פשוט כיף כאן – מוזיקה טובה, אוכל מעולה (ממליץ בחום על הפיצה בסוציאל), בנות יפיפיות ואלכוהול משובח כיד המלך. מה צריך יותר?

האווירה ברחוב נובי שוויאט נותנת תחושה של עיר אירופאית לכל דבר. כזו שלא היינו חושבים פעמיים האם לבקר בה ושאת כרטיס הטיסה אליה היינו מזמינים ללא היסוס. אני כבר מרגיש בנוח להגיד שנהניתי בפולין.

טיול בוורשה, בר-פאב-פיצריה בנובי שוויאט
רחוב העולם החדש. בר-פאב-פיצריה בנובי שוויאט | צילום: אבי אליהו
טיול בוורשה, רחוב נובי שוויאט
זירת ההיכרויות של ורשה. נובי שוויאט | צילום: אבי אליהו
היום האחרון של הטיול מסתיים ושלושת הימים האחרונים נראית כמו ערבוביה של מעט שעות שינה, הרבה אלכוהול ואוכל טוב. את הביקור בוורשה החדשה, אנחנו מחליטים דווקא לחתום עם הענתיקות של שוק הפשפשים, המציע סחורה ישנה שלא ניתן למצוא בהרבה מקומות אחרים. בין הדברים שמוצעים למכירה ניתן למצוא סרוויסים קלאסים, שנדלירים יפיפיים, תמונות ישנות, בובות, רהיטים גושניים ועוד שפע אלטע זאכן. בדוכנים מציצים פה ושם חנוכיות ופריטי יודאיקה וגם פריטי צבא עם סממנים שמזכירים שהיה כאן פעם עולם יהודי ושהייתה כאן פעם מלחמת עולם שנייה – מה שגורם למעט צביטה בלב. כנראה שהזיכרון הלאומי שלנו על מה שקרה באדמת פולין לא ישכח לעולם (וברור שגם אסור שזה יקרה).

בחזרה לדיון עם החברים בארץ על חופשה ביעד כל כך לא צפוי, ובחזרה למסע החיים. הביקור בוורשה הפתיע אותי לטובה, בעיקר בגלל הבילויים הבלתי נגמרים בעיר המופלאה הזו וחוויית הקניות שמזמנת מוצרים איכותיים במחירים זולים. יחד אם זאת, חוויית הביקור איננה שלמה בלי להתייחס לעבר היהודי של העיר שבסופו של דבר היא השורשים של הרבה מאתנו. כן, מסתבר שוורשה יודעת להתיר למבקר בה טעם טוב, גם מבלי להתעלם מההיסטוריה, ונראה שהיא יכולה להפוך ליעד הבא שהישראלים יתאהבו בו - בדיוק כמו פרנקפורט, מינכן או ברלין, שעל משקעי העבר בהן, נראה שכבר הספקנו להתגבר.  

אז כמה זה עולה לכם?

איסתא מציעה לתייר הישראלי חבילות נופש של ארבעה לילות, במחירים שנעים בין 600 ל-700 דולר לאדם בחזר זוגי (בהתאם למספר הכוכבים במלון), ע"ב לינה וארוחת בוקר, כשיש גם חבילות של שלושה לילות ב-500 דולר לאדם . בקו תל אביב-ורשה יש מידי יום שתי טיסות לפחות של חברות השכר של אל על ולוט, וטיסות של חברות צ'רטר מזרח אירופאיות. כרטיס חופשי יומי לתחבורה ציבורית בעיר עולה 15 זלוטי ותקציב טיול יומי של 70 זלוטי יכול להיות מספק בהחלט.

* הכתב היה אורח חברת איסתא

 >> אנטליה: בחזרה לארץ לעולם לא