כשאני חוצה את הגשר בסוף אבן גבירול בדרך לעבודה, מעל פארק הירקון, ורואה את נצנוצי השמש על מימי הנחל, מדלגים ומפזזים בכל זוהרם, אני נזרקת בדמיוני למראה שהיה כה שגור רק לפני ימים ספורים וכעת הוא רק זיכרון. להיות מוקפת ים. כחול עמוק מכל עבר, שמש מלחכת את המים, קו האופק משכך את כל הדאגות. על הגשר הזה, דקות מספר לפני שאבלע שוב בתוך בניין רמת חיילי לעוד יום שגרתי, אני מבינה עד כמה ממכרת התחושה המימית הזאת, ולמה כל מי שפגשנו בשיט הים תיכוני שעליו אספר לכם כאן היה כבר למוד הפלגות עבר.

"לפני שתפליגו איתנו במסע הגילוי שלכם, הרשו לנו לחלוק איתכם סיפור, סיפור שמתחיל לפני 300 שנה בסורנטו ובו משפחה והרפתקת השיט הראשונה שלה", ביקש אדון פיירפרנססקו ואגו, מנכ"ל הפלגות MSC בדפי המידע של חברת הספנות העולמית. אז הרשיתי. "המשפחה הזאת למדה דברים רבים מהים, ואז, לאט אך בביטחון, הניסיון שלה הפך למומחיות. כמה ספינות הפכו להרבה ספינות, והיא הפכה לאחת מחברות הספנות הגדולות בעולם. עם זאת, מעולם לא שכחנו מאיפה באנו, ואנחנו גאים להישאר חברה משפחתית. נולדנו במזרח התיכון, והשורשים האלה המשיכו לשמש לנו השראה בכל מסע שאליו אנחנו יוצאים.

עוד ב-mako חופש:

להיות כדי להאמין: החופים היפים של זנזיבר
עדיין לא מאוחר: צימרים שפנויים באוגוסט
ירושלים בעשירייה הפותחת: הערים הטובות בעולם

"ברגע שתעלו על סיפון הספינות שלנו תחכה לכם קבלת פנים ים תיכונית. נחגוג את ערכי האזור – אותנטיות, חום ואנושיות, ונחוש את הרוח הים תיכונית שמזכירה לנו שאוכל טוב הוא דרך חיים ושללכת בעקבות הלב זה חשוב לא פחות מאשר ללכת בעקבות הראש. בזמן שתבקרו בכמה מהמקומות היפים ביותר בעולם, אני בטוח שתהיו שותפים לפילוסופיה הייחודית שלנו: שהחיים צריכים להימדד ברגעים, לא בדקות, ושצריך להתענג על כל אחד מהרגעים האלה". אין מה לומר, קניתם אותי.

עכשיו דמיינו לכם צופר חזק שמכריז על היציאה לדרך על ספינת האהבה שלנו - MSC MUSICA - רגע מרגש כל כך שהתחשק לנו לנופף במטפחות צחורות מבעד למעקה מרפסת התא החינני שלנו לאהובינו הנותרים מאחור במזח פיראוס, בדרכנו אל הנצח ומעבר לו.

שיט ים תיכוני, הספינה  (צילום: קליה מור)
מלון צף עצום | צילום: קליה מור
שיט ים תיכוני, גובה, סיפון הספינה  (צילום: קליה מור)
על הסיפון. ממשחק הכיסאות ועד חוגי פיסול בפירות וירקות | צילום: קליה מור
שיט ים תיכוני, החדר (צילום: קליה מור)
החדר. קטן ונעים | צילום: קליה מור
שיט ים תיכוני, שקיעה במרפסת  (צילום: קליה מור)
שקיעה במרפסת התא | צילום: קליה מור

שיט ים תיכוני, אייזיק  (צילום: קליה מור)
אחד מ-1,300 אנשי צוות. אייזיק, זה אתה? | צילום: קליה מור

להתעורר כל בוקר במקום אחר

ההפלגה יצאה אחרי יממה שלמה באתונה, עיר לא מוערכת מספיק שהתאהבתי בה מהרגע הראשון. ביממה הזאת הספקנו להכיר את חברינו הישראלים בשיט, חלק קטן מאוד מ-3,000 מפליגי האונייה, רובם איטלקים וספרדים. הערבוב הים תיכוני הזה יוצר תמהיל מעניין ומשרה תחושה קוסמופוליטית נעימה. האוכלוסייה מבוגרת ברובה, אם כי נצפו לא מעט משפחות אירופיות מנומסות ילדים וגם קצת זוגות צעירים. לא בדיוק המקום האידיאלי לאישה הפנויה למצוא את בחיר לבה, אם כי לא התהלכתי מספיק במרכז הרפואי שבקומה החמישית בשל עודף בריאות, וכך נמנע ממני מלהגשים את התכנון להתאהב נואשות ברופא מלח נאה ועז תושייה. בפעם הבאה.

סדר היום המהנה קבוע למדי: בכל בוקר מתעוררים במקום אחר – קורפו, יוון (אי שנעים לטייל בו); קוטור, מונטנגרו (השווייץ של הים התיכון); ונציה, איטליה (חובה לשתות שפריץ אפרול ליד אחת התעלות); בארי, איטליה (היעד הפחות מוצלח בטיול); קתקולון, יוון (חופים בתוליים שמזכירים את סיני); סנטוריני, יוון (תיירותי אבל יפה כמו גלויה, ומלא בכלות וחתנים יפנים מצטלמים; ובחזרה לפיראוס (ואתונה התוססת). אלה שנרשמו לסיורים מאורגנים יוצאים איתם, אלה שלא – כמונו – חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם עד לשעה הנקובה שבה מפליגים שוב. הזמן הצפוף בעולם שבחוץ מחייב תכנון וערנות. להספיק לראות את מה שצריך, לטבול בחוף המושלם ביותר בהישג יד, לאכול משהו מוצלח (גירוס, מוסקה ועלי גפן ממולאים בחלקים היווניים, פיצות וגלידות בחלקים האיטלקיים) ולשתות לשוכרה. במונטנגרו עוצרת הנשימה, למשל, בילינו שעות מועטות כל כך, שבקושי הספקתי להשתכר. אבל אל חשש, הספקתי. ככה זה כשמתחילים לשתות בעשר בבוקר. כל אחד ופילוסופיית הטיול שלו.

שיט ים תיכוני, מגיעים לקורפו  (צילום: קליה מור)
מגיעים לקורפו. אי שנעים לטייל בו | צילום: קליה מור
שיט ים תיכוני, מונטנגרו  (צילום: קליה מור)
מונטנגרו. שווייץ ים תיכונית | צילום: קליה מור
שיט ים תיכוני, ונציה  (צילום: קליה מור)
מגיעים לוונציה | צילום: קליה מור
שיט ים תיכוני, סנטוריני  (צילום: קליה מור)
סנטוריני. כמו גלויה | צילום: קליה מור
שיט ים תיכוני, גובה, יפנים בסנטוריני  (צילום: קליה מור)
סנטוריני. עוד יום, עוד כלה יפנית | צילום: קליה מור

שיט ים תיכוני, קתקולון  (צילום: קליה מור)
קתקולון. געגועים לסיני | צילום: קליה מור

מספא ודיוטי פרי ועד אולם תיאטרון 

בשעת אחר צהריים חוזרים לספינה, שומעים את הצפירה האהובה וממשיכים עד למחרת בבוקר. הספינה עצמה היא מלון צף עצום ממש, בן 13 קומות, ויש בה את כל השירותים והמתקנים שאפשר לדמיין – בריכה, ג'קוזי, ספא, מספרה, חנויות דיוטי פרי, קזינו, חדרי אוכל, ברים, תיאטרון, בופה חופשי בכל עת המלא בפירות טריים, דברי מאפה, פיצות ומאכלים שמשתנים לפי שעות היום. לא אתפלא אם הסתתר באחת מקומות הספינה גם מרכז לחקר פיזיקת חלקיקים ואולם החלקה על הקרח שפספסתי. מה שעוד יש זה המוני אנשי צוות, 1,300 ליתר דיוק, עמלים וטורחים ומפנים ומנקים ומבדרים. טיפה יותר מדי, לטעמי. היה עלינו לשמור בקנאות על המזלגות שלנו שלא יפונו ברגע שיונחו על השולחן. מאחר שנמנענו מההפעלות המרובות שבקומת הבריכה – משיעורי מתיחות בוקר וזומבה ועד משחקי כיסאות וחוגי פיסול בפירות וירקות (נשבעת!), הקדשנו את הזמן לקריאת ספרים במרפסת התא שלנו שבקומה 12, בהייה בים הפתוח (ראינו אפילו זנבות כרישים) תוך כדי הרהורים אקזיסטנציאליסטיים וקריאות "היי, הנה זנב כריש!" ואכילה ושתייה מוגזמות לכל הדעות.

קצת אחרי ארוחת הערב נשמעה נקישה חרישית בדלת ואחריה נדחפה חוברת דקה ובה הלו"ז של מחר. פירוט שעות ההגעה והחזרה, מזג האוויר הצפוי, ההופעות שיתרחשו בחללי הספינה השונים (נכחנו בערב מחווה לפרנק סינטרה), ההפעלות, המשחקים והפעילויות הצפויות. ואחר כך – שינה טובה ומתוקה עד הפנקייקים של ארוחת הבוקר. ומשום שכולם שואלים וגם אני חששתי ולקחתי בתיק כדורים נגד בחילה – לא, לא מיטלטלים ומתערבלים בשום צורה, בקושי מרגישים שנעים על פני המים.

שיט ים תיכוני חדר אוכל (צילום: קליה מור)
חדר אוכל על הספינה. בלי להפסיק לראות את הים | צילום: קליה מור
שיט ים תיכוני, בופה  (צילום: קליה מור)
למעלה בבופה. פירות טריים בכל עת | צילום: קליה מור
שיט ים תיכוני, בוקר  (צילום: קליה מור)
מאפי ארוחת הבוקר | צילום: קליה מור
שיט ים תיכוני, תיאטרון לה סקאלה (צילום: ליאת יעקב)
תיאטרון לה סקאלה שבספינה. מחווה לפרנק סינטרה | צילום: ליאת יעקב
שיט ים תיכוני, תיאטרון לה סקאלה (צילום: ליאת יעקב)
לא נתפלא אם מתחבא בספינה גם אולם החלקה על הקרח | צילום: ליאת יעקב

_OBJ

כמה טיפים לסיום:

  • במונטנגרו כדאי להימנע מהמתווכים שרוצים לסדר לכם מונית ולעצור אחת כזו בעצמכם. המחיר יהיה נמוך בהרבה ויגיע לנהג במקום למתווך.
  • מחיר ה-Wi-Fi על הספינה גבוה מדי, חבילת גלישה שתקנו מבעוד מועד מחברת הטלפון שלכם תהיה יעילה בסביבות החופים אך לא בלב ים.
  • אם מתכננים לצאת מהעיר, לבדוק ישר כשמגיעים את זמני הרכבות והאוטובסים ולא להתעכב. בבארי למשל יש פחות מה לראות, ואנחנו התמהמהנו והפסדנו. בכל מקרה, לא לפחד מהתחבורה הציבורית, היא זולה ונוחה ומותאמת לתיירים, גם מהספינה אל תוך מרכז העיר (לרוב בנמל יש שאטלים חינם).
  • גם בקיץ קחו אתכם מטרייה. גם כפכפי גומי יאפשרו לכם לצלוח את הגשם הקיצי בלי להתבאס.
  • בסוף ההפלגה תתבקשו לשלם דמי שירות לצוות, הביאו את זה בחשבון.
  • ואל תשכחו: החיים צריכים להימדד ברגעים, לא בדקות, וצריך להתענג על כל אחד מהרגעים האלה.

* הכתבת היתה אורחת של MSC