או-טו-טו נפסיק להתלהב מהרכבת הקלה ופשוט נעלה בהמונינו לקו האדום – מי לעבודה, מי ללימודים ומי סתם בגלל יצר הסקרנות. ואנחנו כאן כדי להציע כיוון נוסף, כזה באווירה של חו"ל: טיול ברכבת הקלה. לאורך 24 ק"מ, המשובצים 34 תחנות (מתוכן 24 עיליות) מפתח תקווה ועד בת ים (או להפך), מצאנו את התחנות הכי אטרקטיביות לרדת, לטייל, לראות, לבלות, לאכול – ולחזור ולהמשיך הלאה לתחנה הבאה.
בחרנו בשבע תחנות, אחת בכל עיר ושלוש בתל אביב – יפו, שהן הכי אטרקטיביות לטיול וסמוכות לאתרי תיירות, תרבות, בילוי ופנאי. תוכלו לקנות כרטיס לנסיעה של 90 דקות, או לחלופין לקנות כרטיס חופשי יומי ולעלות ולרדת בכמה תחנות שתרצו, וכן לעלות בקורקינט ובאופניים בתנאי שיהיו מקופלים, ועם כלבלב הבית, בתנאי שהוא קטן, חגור ויכול לשבת לכם על הברכיים.
כמה עולה כרטיס? 5.5 שקלים ל-90 דקות (לנסיעה בטווח 15 ק"מ), 12 שקל לנסיעה חד-פעמית מקצה לקצה, 13.5 שקל לחופשי יומי. לעוד פרטים
> כמה זה עולה ומה התדירות: כל מה שצריך לדעת על הרכבת הקלה
7 תחנות ששווה לעצור בהן עם הרכבת הקלה:
"אם אתם לא גרים בפתח תקווה, לא עובדים בה ולא קופצים לבקר אצל הדודה והדוד, לא בטוח שיצא לכם להכיר את העיר ואת המקומות השווים שלה", אומרים חלק מהמקומיים. הגעתי "בבוקר לח בשנת תשפ"ג" לתחנת בילינסון, שלמרגלות גשר המיתרים המרשים, וגיליתי שנחמד פה, ואפילו מאוד.
1. פארק יצחק אוחיון (הפארק הגדול)
הפארק, המרוחק כ-300 מטר מהתחנה, משתרע על 100 דונם – ולמרות היותו עירוני ומוקף מגדלים, הוא משדר אווירה של טבע, אולי בשל האגם האקולוגי, שהוא אומנם מלאכותי אך מזכיר ביצה טבעית. האגם מתאפיין בצמחיית גדות, בנוּפרים, בברווזים, בדגי קוֹי שמנמנים המשייטים במים ובמגוון ציפורים – ובהן שלדג גמדי, חרטומית הביצות ועיט צפרדעים, שאפשר לראותם בהליכה על שבילי העץ שהוצבו מעל המים. האגם הוא חלק מהפארק היפה שמזמין להתנחל בצל העצים ומתחמי הצללה ולפרוס פיקניק על המדשאות. בשטח מוצגים פסלים רבים ולטובת הילדים יש מתקני שעשועים וחבלים, משטח גלגיליות, מגרשי ספורט, שבילי אופניים ושולחנות פינג פונג (טניס שולחן).
איפה? רחוב בזל 10.
עוד בסמוך: הבאולינג סנטר והקניון הגדול.
2. נונו מימי
אם אתם לא בעניין של פיקניק, חצו את הכביש לנונו ומימי – שילוב נהדר בין מסעדה איטלקית לבית קפה-קונדיטוריה-מעדנייה באווירה נינוחה ולא פורמלית. כאן מאמינים בתוצרת בית ומכינים הכל לבד, החל מהפסטות, הניוקי, הפיצות, המאפים, הלחמים, המטבלים, העוגות והקינוחים, וכלה ביינות ובגלידות שהם רוקחים בעצמם.
במומלצות שלנו: רוטולו – גלילי פסטה במילוי תרד, בטטה, דלעת וגבינות; סטלה – מאפה גבינות ועגבניות תמר; והפיצות, כמובן (הכמהין לוקחת בגדול). וזה עוד לפני שדיברנו על העוגות והגלידות.
איפה? בזל 16.
3. גן החי
זה לא הספארי ואין כאן פילים, נמרים ואריות, אבל זה הרבה יותר מעוד פינת חי. הגן מרוחק כק"מ מהתחנה, ובסיור בין האגמים והמפלים תוכלו לראות קופים, יענים, טווסים, איילים, נחשים, כבשים, תוכיים ועופות מים, וכן חיות בר שנפגעו בטבע והובאו לריפוי ושיקום. ההליכה בין החצרות לכלובים היא במסלול מעגלי, בין שבילים מוצלים ופינות ישיבה.
עוד בסמוך: גינת תחושות וצלילים, מוזיאון טבע ובו אוסף פוחלצים מרשים, ומוזיאון האומנות, הנחשב למוביל בתחומו.
4. קרקס, גיימינג וביליארד
גם כאן אין פילים ואריות, כי מדובר בקרקס ישראלי-מודרני המתבסס על ליצנים, לוליינים, להטוטנים ומג'נגלים שמרחפים על גלגל ענק, הולכים על חבל גבוה, מבצעים תרגילי אקרובטיקה מדהימים ויורקים אש. על כל אלה מצטרפות סדנאות התנסות קרקסיות וקיבלתם סיבה להגיע במיוחד.
ואם אתם כבר שם, חצו את הכביש לאצטדיון המושבה, עלו לקומה הראשונה ותגלו את Goold & ball – אולם ענק עם 32 שולחנות ביליארד וסנוקר מקצועיים, ומצדו השני ה-Q בר – מועדון גיימינג גדול עם עמדות פלייסטשיין ומסכי ענק שמקרינים משחקים ותחרויות ספורט.
חשוב לציין, הקרקס ומועדוני המשחקים מרוחקים כ-1.2 ק"מ מתחנת בילינסון, אבל תוכלו להגיע אליהם בדרך קצרה יותר (עניין של 100 ו-200 מטר) אם תרדו בתחנת קריית אריה.
לעוד פרטים על קרקס פלורנטין | לעוד פרטים על Goold & ball
יום חמישי הוא ה-יום של בני ברק, אבל לא בשעות היום, אלא בלילה, אז העיר מתעוררת לחיים והיא הומה ומלאה כמו כיכר דיזנגוף בסופ"ש שמשי. השוטטות הלילית בעיר היא חוויה אנתרופולוגית ומסע בקפסולת זמן: מכל עבר שומעים יידיש כמו בשטעטל המנותק משכנותיו תל אביב ורמת גן. בחסות החשיכה הורים דוחפים עגלות תינוק, ילדים מתרוצצים כאילו שעת צהריים, והרבנים ותלמידיהם יוצאים מהישיבות וגודשים את הרחובות והמסעדות. בערב כבר מריחים את השבת באוויר, ואז אפשר לחגוג על קיגל מפולפל, על צ'ולנט ועל חלת ויז'ניץ שחומה.
האמת, אין אטרקציות גדולות בעיר ועיקר הבילוי הוא בבתי הכנסת, בחתונות, בבריתות ובטישים הליליים, שבהם משתתפים רק הגברים, וזו חוויה אדירה לצפייה.
1. רחוב רבי עקיבא
את הטיול הלילי התחלנו ברבי עקיבא – הרחוב הסואן שנחשב לשאנז אליזה המקומי למרות היותו מיושן, אפור וקצת מטונף, ולא יזיק להעביר עליו ניקיון פסח כל השנה. החנויות ברחוב פתוחות עד 21:00 ובלילות חמישי הן פועלות עד חצות, כי אין שעות טובות מאלה לקנות תכשיטים, קוסמטיקה, כלים חד-פעמיים, תשמישי קדושה, חולצה לבנה לשבת קודש, ופאה ושמלה תואמת לדגמן לחברות בבית הכנסת. שלא לדבר על נעלי לק וציצית חדשה לילדים. והמחירים? כמעט חצי מבעיר השכנה.
בחנות בשם דיוטי פרי (רבי עקיבא 118), למשל, תוכלו לקנות אביזרי אופנה, קוסמטיקה ובשמים בזיל הזול, וחליפה מחויטת אצל ג'יבני ופרלוב בשליש המחיר. אבל יש גם בוטיקים עם מותגים ובגדי מעצבים, ושיא האטרקציה האלגנטית היא חנות הצורפים היוקרתית והיקרה (רבי עקיבא 82), שגם אם אתם לא בעניין של קנייה כדאי שתיכנסו רק כדי להתפעל מכלי הכסף והזהב המהודרים, מהיודאיקה ומתשמישי הקדושה – ובהם כיסויים מרהיבים לספרי תורה שנעשו במלאכת מחשבת.
2. מאפיית ויז'ניץ
יש הנשבעים בחלות של הצבי ויש בשל ויז'ניץ. אנחנו בוויז'ניץ בגלל השרוף מלמעלה, שמוסיף לחלה ארומה וטעם מעט מעושן. המאפייה מרוחקת כשני ק"מ מהתחנה אבל בהנחה שאתם מטיילים עד סוף רבי עקיבא משם, זה כבר פיס אוף חלה, אז תמשיכו בעקבות הריח וההמונים. המונים אמרנו? מאות שסוגרים על הרחוב, מצטופפים בתוך המאפייה וחוטפים את החלות היישר מהמגשים הלוהטים שנשלפים מתנורי הענק, כי אין כמו חלה ויז'ניצית לנגב את המטבוחה וסלט הביצים בארוחת שישי. מול המאפייה, כדאי שתדעו, יש "מוטיס" – מסעדה ואוכל טוב לקחת הביתה.
איפה? שמשון הגיבור 7.
3. הסצנה הקולינרית
הסיורים הקולינריים בלילות חמישי הם כבר מעבר לטרנד, ומי שקישקע, צ'ולנט, רגל קרושה, גפילטע, קרפלך, קיגל וכבד קצוץ עושים לו את זה, חוזר שוב ושוב.
המלכה האם היא זהבה (ירושלים 20) – מעדנייה ובה מקרר עמוס עשרות סוגי סלטים, ומנגד מקרר ובו מבחר בשרים ודגים מלוחים ומעושנים, סירי חמין ענקיים ומבחר סוגי קיגל בגובה מגדל אייפל. לקינוח בלינצ'ס גבינה וקרם תותים, בשבילם שווה להגיע במיוחד. ויש גם מסעדת "שטיסל" ומסעדת "מוכן ומזומן", ואת "חמישי בלילה על הגג" (אהרונסון 16) – מסעדה ביתית שנפתחת רק בחמישי ושמה נלחש מפה לאוזן. הגג רוחש ומבעבע כמו סיר חמין ריחני, אבל גולת הכותרת היא יפצ'וק – קציצת קיגל תפוח אדמה מגורד ממולאת בשר, שתזמינו מיד שתיים ותיקחו גם הביתה.
ביאליק הוא הדיזנגוף של רמת גן, והרחוב לראות, להראות ולפגוש בו את הפרלמנט. טיול ברחוב נותן לחוצנים תחושה שהזמן עמד מלכת, וזה סוד קסמו – חנויות כמו פעם ומוכרים שמכירים את השושלת המשפחתית של כל קונה. אין התייפייפות ואין שואו אוף, אבל יש שעטנז של מבוגרים מאוד, הרבה פנסיונרים, מעט צעירים, הרבה עיראקים ומעט אמהות בחופשת לידה.
1. כיכר רמב"ם
השיפוצים בכיכר הסתיימו ועכשיו היא מתהדרת בריצוף חדש ובבריכת נוי, פסלו של ביאליק יושב לבטח על כיסאו ועדיין משקיף אל על. הכיכר ממוקמת במרכז הרחוב ומתחברת לשדרות הילד שופעת עצי הפיקוס הגדולים ובתי הבאוהאוס ההיסטוריים, ובהם בית המאפייה, שבו נולד הילד הראשון של העיר. בהמשך לכיכר, ברחבה הגדולה שמול העירייה, מבנה עגול שעבר שימור, שמאכלס את בר הסווינג ושהיה בשנות ה-30 ביתן הכרטיסן של התחנה המרכזית. גם הגינה היפה של העירייה, עם פרחי הצבעונים, השעון "הירוק", הספסלים בצל העצים, הפסלים והפסנתר, ראויה לעצירה.
2. האחים והספסל
חומוס האחים (ביאליק 14) – עזבו אתכם מלפלפל, לחצל ולבייץ, ותכירו את החומוסייה של אדיר עדור, שהיא האמא'לה והאבא'לה של החומוס שלאחריו. "חומוס. שנ"ץ. חומוס", הוא אומר. אז לפני שהלכנו לשנו"ץ טעמנו גם את הסביח עם החצילים הממכרים, וארזנו חומוס קומפלט, קובה פטטה עיראקית, קובה סורית, אמפנדס ארגנטינאי וסיגרים מרוקאיים.
הספסל (ביאליק 26) – כבר תשע שנים שצעירי רמת גן יושבים ב"הספסל" – הבר הכי נחשב בעיר, שקיבל את שמו בשל הספסל שמולו, שעליו ישב הבעלים וגלגל רעיונות. אז הרעיון היה בר ובו 11 ברזי בירות, בהן בירה שיגי שהם מייצרים במבשלה הפרטית, ומקום מפגש לחבר'ה עם משחקי שש-בש, הקרנות ספורט והופעות חיות. ויש גם קוקטיילים, ארוחות בוקר, סלופי ג'ו והמבורגר עם טופ של גבינות, שחייבים לנסות.
יודעי דבר אומרים ש"יהודית" צפויה להיות התחנה הכי הומה ועמוסה על הקו, ולא בכדי. התחנה ממוקמת בצנטרום של העיר, מתחת לדרך בגין – העורק הראשי של התחבורה הציבורית, צמוד למחנה הקריה, למגדלי משרדים, לקניונים גדולים, לפארקים, למתחם שרונה ולמרכזי תרבות ובילוי ובהם הסינמטק, בית האופרה, התיאטרון הקאמרי ומוזיאון תל אביב.
1. כיכר גבעון
שוק העתיקות פועל בפיאצה של גבעון, שסביבה התפתחה סצנה מעניינת. הרחבה הפנימית הפכה לאזור בילוי תוסס ובו דוכני אוכל, מסעדות וברים, שיעורי יוגה, פילאטיס לילה, ירידים, הופעות, הפעלות וסדנאות לכל המשפחה.
בשישי בבוקר פותחים את השוק, האספנים והמוכרים פורסים את מרכולתם והאווירה שמחה וססגונית. כאן תוכלו להחליף, לסחור, למכור ולקנות רהיטים, תכשיטים, תקליטים, צעצועים, בולים, מטבעות, מצלמות, פריטי אומנות, כלי אוכל, בגדי יד שנייה, ומיני פיצ'יפקס המאפיינים שוקי פשפשים.
איפה? רחוב הארבעה 10.
2. וויסקי בר-מוזיאון, מנהרות שרונה
המנהרה, הממוקמת במעמקי האדמה, אכלסה בראשית המאה ה-19 יקב טמפלרי, בהמשך את משרדי המוסד ובשו-שו שיפצו שם את המטוסים הראשונים של חיל האוויר.
המנהרה הטמפלרית, מהגדולות מסוגה בעולם, מאכלסת היום שילוב ייחודי של בר-מוזיאון המציג 1,000 סוגי וויסקי מ-13 מדינות, ובהן סקוטלנד, אירלנד, הודו והונג קונג, ואתם מוזמנים לטעום מכל בקבוק שתחשקו בו מתוך התצוגה. לכוסות הגלנקירין, המדגישות את הארומה והטעם של הוויסקי, ימזגו מנות במחיר של עד 2,400 שקל, לא לבקבוק, לכוסית! אוסף הוויסקי הנדיר מדורג חמישי בעולם ועד לאחרונה החזיקו בבקבוק מ-1940. הוא נמכר לאספן ב-330 אלף שקל.
הקומפלקס מתפרס על פני שלוש קומות – הראשונה מאכלסת בר סיגרים אקסקלוסיבי, קומה מינוס 1 גלריות אירוח וסדנאות וויסקי, ומינוס 2 – מוזיאון, בר-מסעדה, בר לילה וחדר עישון שהתמקם בבאר העתיקה. בתיאום מראש יערכו לכם סיור במנהרות ששמרו בהן את החביות ואת בקבוקי היין, והמעבר בהן מפעים ומרתק.
3. Cappella, תל אביב
הקפלה ממוקמת בקומה ה-14, ממש מעל התחנה, והמרפסת הסודית שלה היא הכי סקסית בעיר, בשל התאורה הסגלגלה, המוזיקה המצוינת והפנורמה האורבנית, החולשת על העיר המנצנצת בחשכת הלילה. המרפסת היא חלק מקומפלקס ברים במרומי מגדלי חג'ג', שהם פרי שיתוף פעולה בין קבוצת נוקס, ממובילות סצנת חיי הלילה בעיר, לבין השף שחף שבתאי, המנצח על מסעדת POP&POP הצמודה, ועל תפריט הברים. ולמה סודית? כי רק מעטים יודעים שמאחורי הקיר מסתתר סיקרט לאונג' – בר-מועדון נחשק שמציע חוויית בילוי בווייב של לופט ניו-יורקי.
ומה אוכלים? התפריט ששבתאי רקח לברים הוא שעטנז אסייתי-איטלקי-יווני-ישראלי, שהולך טוב עם האלכוהול. תוכלו לזלול דים סאם לצד סשימי טונה, רביולי לצד סופלאקי, ושרימפס מול שווארמה מפורקת, ולהתענג על הנוף ועל אוויר הפסגות.
איפה? רחוב הארבעה.
הרצועה הכי ירוקה בדרום העיר התמקמה על המסילה של הרכבת העות'מאנית, שב-1848–1892 חיברה בין יפו לירושלים, והיום, עמוק מתחתיה, עוברת המסילה החדשה. אליפלט היא התחנה המערבית ביותר שהרכבת בה עולה, או יורדת, מבטן האדמה אל התחנה שבמרכז פארק המסילה, והיא סמוכה לתחנת הרכבת ההיסטורית, שהפכה למתחם תיירות ובילוי. התחנה העילית פתוחה ושונה מאחיותיה – הגג שלה מורכב מעמוד פלדה ויריעות בד דמויי תורן ומפרשים של סירה, המשקיפים אל הים הסמוך.
1. פארק המסילה
החפירות ופיתוח הקו הפכו את החניון הגדול ואת האזור האפור והמוזנח לפארק ירוק, פורח ומלא אנשים. אורכו 1.3 ק"מ, המחברים בין נחלת בנימין לרחוב קויפמן, בואכה הטיילת וגן צ'רלס קלור. הפארק חוצץ בין השכונות הכי מעניינות ומתוירות בעיר – מצד אחד נווה צדק היפהפייה, הנחשקת, ההיפית, היוקרתית והיקרה, והמצד האחר פלורנטין – שכונת הגרפיטי הכי צבעונית בארץ, שעוברת ההתחדשות והופכת ליקרה לא פחות. לאורך הפארק גשרים, שבילי הליכה ואופניים, מתקני שעשועים, מדשאות, פינות ישיבה, קיוסק צבעוני ובית רומנו – מרכז מסחרי נושן עם רחבה גדולה שהפכה למתחם הופעות, מסיבות וירידים, ובו גם חנויות ומתחמי סטודיו של מעצבים, אולפני מוזיקה, מסעדות וברים, ובהם "פיצה תדר" המפורסמת של השף אייל שני. בחזית המבנה, צמוד למסילה, פתחו גם גלידרייה ובתי קפה.
2. בית חנה הרבי
קבלו את הסנונית החדשה הממוקמת באזור התעשייתי של פלורנטין, סמוך למסילה ולא הרחק מהים. הסנונית היא בית חדש שהתמקם בבניין ישן שעד לאחרונה אכלס מפעל תפירה, והוא השלוחה הדרומית של בית חנה משדרות בן-גוריון. הבניין, המתפרש על פני ארבע קומות, עבר שימור ושיפוץ, כולל בחלונות הגדולים המשקיפים לשכונה, והפך למולטי-טסקינג של תרבות, פנאי ועבודה. הקומות והחללים מאכלסים חדרי יצירה ומלאכה עם סדנאות קליעה וקרמיקה; סטודיו ליוגה ופילאטיס; חדר כושר; לאונג' לקריאה, עבודה וישיבות; חללים לתערוכות והרצאות וגג פורח למנוחה מול הנוף האורבני. בפן הקולינרי יש קפטריה עם ארוחות בוקר וצהריים, כריכים, מאפים וקפה של WayCup, בערב הקפטריה הופכת לבר חברתי עם יין ומנות קלות.
איפה: רחוב הרבי מבכרך 6.
3. לילינבלום פלוס
לילינבלום הוא מראשוני הרחובות בעיר, שעובר רנסנס ומסתמן כרחוב תיירות ובילויים תוסס. ראשיתו בנווה צדק, סופו באלנבי, והוא מרוחק כ-200 מטר מהתחנה. טיול לאורכו הוא כמו סיור אומנות ואדריכלות במוזיאון פתוח למראה הבניינים האקלקטיים היפים, שעברו שחזור ושימור והם חלק מההיסטוריה העירונית – ועל כך מעידים השלטים שנתלו עליהם.
בתחילת הרחוב ראינוע עדן המיתולוגי – מבנה מרשים שהיה הקולנוע הראשון בתל אביב – ומולו הקיוסק השני בעיר ששוקם והפך לקפה שכונתי מקסים. בלילינבלום 5 בית מורשת יהודי עדן, שמנציח את הקהילה המפוארת בתימן ובו צילומים ומסמכים נדירים, ספרי תורה עתיקים, חפצים ובגדים אתניים. בפינת הרצל ניצב הרצלילנבלום – מוזיאון לבנקאות ונוסטלגיה, שבגלגוליו הקודמים אכלס מפעל נקניק, בית מלון ובנק. בפינת נחלת בנימין מרכז המבקרים של בנק ישראל, שמציג את תולדות המטבע והפקת הכסף באמצעות תערוכות, סרטים ומיצגים אינטראקטיביים.
גם מלונות יש ברחוב – לילי&בלום, בכר, דה ורה ואלקונין-צנטרל – המלון הראשון שהוקם ב-1913 ואירח מנהיגים ואישים חשובים, שהושק לפני כחודשיים והפך למלון יוקרתי עם מסעדת שף. באגף הקולינרי תמצאו את צפון אברקסס הלוהטת הנצחית, את אמש עם הבר-מסעדה והחצר הנהדרת, את מטבח לילה ואת קפה אסיף – מיזם קולינרי שאוצר את תרבות האוכל בארץ עם תערוכות, ספרי בישול, גן ירק על הגג, קפה-מסעדה, מעדנייה וסיורים מודרכים בקומפלקס.
אחרי שנים של עבודות וסיוט מתמשך, שדרות ירושלים סיימו להשתפץ לכבוד הרכבת, ואם עד לפני עשור הן היו מוזנחות ומטונפות למות, ודרי רחוב ומסוממים היו חלק מתפאורה שלהן, הרי שהיום הן מחזירות לעצמן את ימי הזוהר של ראשית המאה ושל שנות ה-70–80 עם ימי אלהמברה העליזים – התיאטרון והמסעדה שאירחה ראשי ממשלה, שגרירים, גנרלים ונערות זוהר, ונחשבה למסעדת הגורמה הכי יוקרתית בארץ.
סלמה היא אחת משש התחנות שחוצות את השדרה, והיא האטרקטיבית שבהן. התחנה ממוקמת על התפר שבין יפו לתל אביב ומסביבה הרבה אקשן תרבותי, אומנותי וקולינרי. די אם נזכיר שבמרחק 200 מטר תגיעו לכיכר השעון, ועוד 30 מטר מערבה – לטיילת ולכניסה הצפונית לנמל ולסמטאות העיר העתיקה. ויש שוק הפשפשים הסמוך, ומתחם נגה המדליק, מאחורי תיאטרון גשר, עם המזרקה, בתי הקפה, הברים, המסעדות, הגלריות, סדנאות האומנים וחנויות המעצבים. עוד תמצאו שם את המושבה האמריקאית עם בתי הטמפלרים, מלון דריסקו וכנסיית עמנואל עם העוגב הנדיר.
1. אלהמברה
אל-חמרה (אדום, בערבית), או "הארמון" בפי המקומיים, היה אולם מופעים חשוב שאירח בראשית המאה הקודמת מופעים של גדולי הזמר הערבי. לאחר קום המדינה הוסב לקולנוע יפאור, וב-1963 הפך לתיאטרון אלהמברה (אדום, בספרדית), שהציג להיטים תיאטראליים ובהם "גברתי הנאווה", "כנר על הגג", "שיער" ו"קזבלן". שנים עמד נטוש עד שנרכש בידי המרכז לסיינטולוגיה, ששיפץ, שחזר ושימר את המבנה המרשים ביופיו. מבלי להיכנס לאידיאולוגיה שלהם, המרכז פתוח לכל ומומלץ לסיור בין הקומות ובגג המשקיף על העיר והים. שיאו של המקום הוא התערוכה המרגשת האוצרת את ההיסטוריה והזיכרונות של השדרה, ושל אולם המופעים עם קטעים ותמונות מההצגות, המסמכים, הכרזות והכרטיסים המקוריים.
בסמוך: אצטדיון בלומפילד ומילק&האני – מבשלת וויסקי מעולה.
איפה? שדרות ירושלים 39.
2. בית הבאר
אחרי שפינו את המוסכים והוסרו הגדרות התגלו שרידי בית אבן שנחבא בין הגרוטאות. הבית היה חלק משטח הפרדסים של יפו ובתוכו נחשפו בייארה (באר, בערבית) מהתקופה הארמנית ובית האריזה המקורי של תפוזי ג'אפה. הבית פתוח למבקרים, מציג את ההיסטוריה והשימור ומשמש גם בית תרבות ואומנות לתערוכות, סדנאות ומפגשי יוצרים. בגינת השעשועים הצמודה שתלו עצי תפוז, בין הבתים החדשים הקימו בריכה אקולוגית ובה נופרים ודגי זהב, ובבית האריזה פתחו בית קפה ומרכז הוליסטי.
בסמוך: חצרות יפו עם היכלי הכלות והחתנים ועם הגלריה החדשה של איגוד יונטי ארט, המציגה תערוכות מתחלפות של אומנות ישראלית, מודרנית ודיגיטלית.
איפה? רחוב סלמה 6.
3. רעבים?
הבחירה היכן לאכול בשדרה וברחובות הנושקים לה אינה פשוטה כי המבחר גדול ומגוון, אז קבלו מקבץ המלצות.
בשכונת נוגה, צמוד לתאטרון גשר, יש גואטה הטריפוליטאית, ג'מה האיטלקית, פר דרייר הצרפתית, מנסורה הים-תיכונית, קזינו דה פריז האקלקטית, שפתחה גם קיוסק יין צמוד למזרקה, OCD המהוללת, ואורבן בייקרי – הקפה השכונתי עם המאפים ההורסים.
חובבי הבשר, סמנו את האימפריה של איציק הגדול – שווארמה וואגיו ונתח קצבים, שמתגלגלים על הגריל מול הפנורמה של הרכבת (שדרות ירושלים 2). ו-20 מטר מהשווארמייה נמצאים הקצבייה והמסעדה שלו, שפורסת שטיח של סלטים לצד צלעות טלה, שקדי עגל ופורטרהאוס משובח (רזיאל 3).
אל תשכחו גם את בורקס ז'ק ואת הקונדיטוריה המצוינת של עמיתה, הבר המחתרתי של Kozel, והדלי של אלהמברה – מעדנייה-בית קפה-חנות יין, שהתמקם בבניין של מסעדת אלהמברה המיתולוגית. הדלי מנוהל בסחבקיות נעימה והישיבה בדרגשים שפרוסים על המדרכה. בתפריט פרודוקטים שמגיעים ממשקים ומחקלאים, ובהם גבינות ממחלבות ברקנית ושירת רועים, יינות מיקבים מובחרים, וכן סלטים טריים, ממרחים, מטבלים ודגים שהם מעשנים לבד.
איפה? שדרות ירושלים 30.
לבת ים תשע תחנות, מכולן בחרנו את ז'בוטינסקי בשל מיקומה האטרקטיבי – צמוד לשדרה המתחדשת, במרחק 200 מטר מבלפור, הרחוב הראשי עם החנויות שנתקעו בזמן, ובשל הים עם שובר הגלים והחוף היפה, המרוחק כ-250 מטר מהתחנה.
1. שדרות העצמאות
בימי תהילתה השדרה הייתה שוקקת חיים מסביב לשעון עם כיכר המצבה, המזרקה והאמפיתיאטרון הנושק לים. לאחר שנים של הזנחה נראה שהיא חוזרת לחיים לצד הרכבת הקלה.
התחנה צמודה לשדרה, ובחרתי לטייל במקטע המוביל ממנה לים. התחלתי בקפה בשדרה, מבנה ישן שקירותיו כוסו בכתובות גרפיטי צבעוניות ומשמחות, ובחזיתו שולחנות פיקניק הצופים אל השדרה ואל הרכבות בנסיעות המבחן. בהליכה לאורך השדרה גיליתי שהקרוסלה, המגלשה ונדנדות הברזל נעלמו ובמקומן הציבו שולחנות פינג פונג וחמישה מתחמי שעשועים חדשניים, שגודרו לפי נושאים וגילים. מתחם אחד, לפי צו האופנה, מותאם לאימוני נינג'ה, השני לפעוטות, השלישי אתגרי ובו מתקני חבלים, ברביעי גבעות ובתי עץ, ובחמישי נדנדות ומגלשות. לאורך השדרה שביל אופניים, ספסלים, שולחנות וברזיות בצל העצים. סוף השדרה באמפיתיאטרון הצמוד לטיילת עם מרפסות תצפית, מתקני השעשועים, בתי הקפה, המסעדות, הברים, והירידה לחופים היפים.
2. בית שלום אש
ארלוזורוב פינת הרב קוק, סמוך לשדרה – זה היה בשנות ה-70–80 מרכז המציצנות של ילדי העיר. מאחורי החומה הסתתרה הווילה המפוארת של משפחת מאיר, הבעלים של כלבו שלום, שהתהדרה בבריכה, במגרשי טניס וכדורסל ובגינות שאירחו את שמנה וסולתה של החברה מהארץ והעולם. ממול, בבית צנוע יותר, התגוררו בשנות ה-50 הסופר והמחזאי שלום אש ורעייתו מתילדה, וביתם הפתוח אירח אנשי תרבות ואומנות. הזוג הספיק לגור בבית שלוש שנים בלבד מאחר שאש הלך לעולמו. רעייתו, בנדיבותה תרמה האלמנה את הבית לעירייה, והיה הפכה אותו למוזיאון ובית תרבות. בילדותנו נכנסנו לבית בחרדת קודש, והחודש, אחרי 30 שנה, חזרתי לבקר עם אותה יראה – רק עם יותר הבנה לערך הכתובים והמוצגים. הכל עומד במקומו כאז – ריהוט העץ הקלאסי, שולחן העבודה עם מכונת הכתיבה, הספרים הנדירים, אוסף היודאיקה, הפסלים והתמונות של טובי הציירים בהם שאגאל, דגה ומודיליאני.
מתי? שישי–שבת, 10:00–14:00, ובאמצ"ש בתיאום מראש.
3. קונדיטוריית סמי
זה לא פטיסרי מפונפן עם קרואסונים מושחתים ועוגות ויטרינה אינסטגרמיות, אלא קונדיטוריה בטעם של פעם שזה סוד קסמה. סמי הוא מוסד מקומי, המציין את יובל ה-50 מאז נפתח, ועיקר תהילתו – הסברינה עם הקצפת והדובדבן המסוכר, שיש הנשבעים שהיא הטובה בארץ ומגיעים רק בשבילה. הקונדיטוריה נתקעה בשנות ה-80 אך אין רע בכך, להפך! כי הטעם הוא במסורתיות ובפרודוקטים האיכותיים שמגיעים על חשבון החדשנות. יש כאן רולדות עתירות קרמים, עוגת גבינה במרקם עננים ועוגות רומניות כקוזונק עם אגוזים ואמנדינה – פטיפורים מצופים שוקולד. ויש בורקסים פריכים, שטרודל תפוחים נהדר ולקוחות שעזבו את העיר וחוזרים בזכות הטעמים והזיכרונות. לעונג הצרוף אחראי שמואל וייס, שבגיל 12 החל בשטיפת כלים והדלקת תנור העצים במאפייה ברומניה, וממשיך באותה חדוות יצירה גם בגיל 79.
איפה? רחוב הרצל 53, צמוד לתחנה.
4. מאפייה גרוזינית
ואם באוכל עסקינן, קבלו את "רוסיה הקטנה" – ברחוב בלפור, שכל עסק שני בו בערך שייך לרוסים, והמאפיות לגאורגים – "עזבי אותנו מגאורגים, אנחנו גרוזינים", מדייק אדי, הבעלים של מאפייה גרוזינית. אז הגענו בשל החצ'פורי (חאצ'ו – גבינה כחושה, פורי – לחם, בגיאורגית) והאצ'רולי, הפירושקי, החינקלי, הפנוואני וצ'יבורקי, שבשבילם שווה להרוס את הדיאטה.
איפה? רחוב בלפור 67.