המקום: לפני הכל, קלם הוא צימר לאוהבי אדם. אנחנו מקדימים ומציינים את העובדה הזאת, כדי שאם אתם מהאנשים שמחמיצים פנים כל אימת שפונה אליהם מישהו שאינו אחד משני החברים שלהם עוד מכיתה ג' – מוטב שתחפשו לכם צימר אחר לבקר בו. אנחנו הגענו לשם גבוליים מהבחינה הזאת, ואיך יצאנו משם? את זה תדעו עוד מעט.
כשמגיעים למושב פארן, שנמצא בערך שעתיים דרומה מהמקום הכי דרומי שאתם יכולים לחשוב עליו (לא כולל אילת), אי אפשר שלא להיזכר בסדרה "פלפלים צהובים". זוכרים את הפריים של הפועלים התאילנדים על הטרקטור, שאחריו נמשכת עגלת ענק עם טונות של ארגזי פלפלים? זה פארן. להגיד לכם שזה לא עושה שמחה בלב? עושה גם עושה.
החדרים: הצימרים של משפחת קלם – בסך הכל שניים - בנויים מעץ, מעוצבים בקו נקי ומודרני, ויש בהם את כל מה שצריך (ג'קוזי, סבון מהסוג של הביוקר, חלב במקרר, קומת גלריה לילדים בלבד). המיטה הזוגית היא מיטה סבבה לגמרי, נוחה ונעימה ואף בנויה בעבודת יד. היא אמנם לא מסוג מיטות הענק, שעושות חשק לא לצאת מהמיטה, אבל לקלם לא באים בשביל לא לצאת מהמיטה. ממש, אבל ממש לא.
מדד הפינוקים: הבעלים של קלם, יובל וענת היקרים והנעימים, אוהבים את האורחים שלהם – וזה חתיכת פינוק בפני עצמו. בכל צימר מחכה עוגת גזר נפלאה שמקבלת את פני הבאים. אז הג'קוזי קצת קרוב למיטה, אבל עזבו את זה – הזוג הזה רוצה שיהיה לכם כיף, ומוכן לעשות הרבה כדי שזה יקרה. יובל קלם הוא כנראה האיש הסוציאלי ביותר שפגשנו. הוא שמח באורחים שלו, הוא שמח שמחה אמיתית וכנה בילדים של האורחים שלו (!!), והוא יספר לכם על המושב, על החיות ועל שדות הפלפלים שלו כל מה שתרצו לדעת, כולל הדגמות. כשרואים אותו מדליק את הילדים על הסוסה והתרנגולות, פשוט אי אפשר להאמין שהוא עשה את זה כבר עם מאות ילדים בעבר. הכל מרגיש כל כך חד פעמי, מסור ומיוחד. נאמר זאת כך, אנחנו היינו אצלו לפני יותר מחודש, ובן ה-6 עדיין אומר לפחות פעם ביומיים שהוא מתגעגע ליובל.
מה עושים?
יש הרבה מה לעשות בערבה. חובבי הטיולים יוכלו להגשים את עצמם באי אלו מסלולים באזור (נחל עדה, נחל מסור, נחל ברק), ומי שאינו בקי באזור יוכל לקבל מיובל וענת המלצות, בהתאם לאופיו ומידת עצלנותו (הם לא שופטים, השניים האלה, וזה נפלא). לא מספק אתכם? תוכלו לבקר בחווה לגידול תנינים ("קרוקולוקו"), בכפר האומנים בצוקים, ותמיד אפשר לקפוץ לאילת על שלל אטרקציותיה, שנמצאת רק שעה משם, או פשוט לבהות במדבר העצום ולחשוב כמה אנחנו קטנים ואם זה טוב או רע.
אבל הדבר שאנחנו הכי נהנינו לעשות בפארן הוא פשוט להסתובב, חלק גדול מהזמן עם יובל ומקצתו בלעדיו: להאכיל איתו את החיות בבוקר, לקפוץ איתו לשדות הפלפלים (איזה טעימים הם, אתם לא מאמינים!), ואחר כך לפקוד את הצרכנייה המקומית – תחביב ישן שלנו, שלחו אינו נס לעולם. בפארן יש גם חנות של אוכל תאילנדי, שנפתחה למען הפועלים במושב והיא אמורה להיות עשירה ומרתקת. הטרגדיה הגדולה של הטיול שלנו היא שלא הספקנו לפקוד אותה, אבל האמינו לנו – זה עוד יקרה.
בסופ"ש שבו אנחנו ביקרנו בצימר נערך בקרבת מקום גם פיילוט למעין שוק איכרים, שהיה פשוט כיפי בצורה בלתי רגילה. אנחנו רכשנו שם גבינות עזים נפלאות ולא מפוסטרות, במחיר שבו אפשר לקנות בסופר גביע וחצי של קוטג', פלפלים קטנטנים ומתוקים בערך אותו סכום וחלות טעימות, שיהיה לשבת. אם המסורת הזו נמשכת – אל תוותרו עליה.
מה אוכלים: בנוסף לשלל כישוריו החברתיים, אומרים שיובל קלם הוא גם בשלן לא קטן. אמנם לא ניסינו את ארוחת הבוקר שהוא מגיש בצימר, אבל שמענו שהיא טובה. מבחינת מסעדות לא מדובר במקום השופע ביותר בארץ, אבל בהחלט אפשר להסתדר. אנחנו קפצנו למקום לא רחוק בשם "הגמלייה" (מלשון גמל), שמזכיר אוהל בדואי ולכן המילה "מסעדה" לא מתיישבת עליו במאה אחוז. התפריט שם כולל הכל מהכל – בשר, קטניות, אסייתי, מרוקאי – אבל באופן מפתיע כל מה שאכלנו שם היה טעים (חריימה, קוסקוס עם ירקות, מנה טבעונית).
מדד השכנים: רוב המבקרים בצימרים של משפחת קלם הם מבקרים חוזרים. כאלה שכבר יודעים באיזו שעה יובל בא להאכיל את הסוסה ושווה לארוב לו עם הילדים. כשאנחנו התארחנו שם התגוררו לידנו זוג ושני ילדים, מבקרים קבועים בצימר, שהרגישו לנו אנשים כמונו והתחבבו עלינו על נקלה.
מחירים: 700 שקל ללילה; בהזמנת שני לילות - 600 שקל ללילה, לא כולל ארוחת בוקר. על כל ילד מעל גיל שנתיים תוספת של 100 שקלים.
בשורה התחתונה: בקתות קלם הוא צימר לאנשים שאוהבים את המדבר, אוהבים את הטבע, אוהבים חיות ואוהבים אנשים אחרים. אנחנו לצערנו לא הפכנו לכאלה, אבל לפחות פינינו מקום בלב לעוד משפחה אחת, יחידה במינה.
לפרטים נוספים והזמנות: הבקתות של קלם
*הכתבת היתה אורחת הצימר