גמלא (צילום: איל שפירא)
עזבו אתכם מסיור חנוכיות בסמטאות ירושלים. חפשו את האור בשמורת גמלא | צילום: איל שפירא
מערה סודית אי שם בדרום מישור החוף. מאות נרות תחובים בסדקי קירות סלעיים, ולהבות כתומות מאירות ומטשטשות בו-זמנית את פניהם של כמה עשרות משתתפים בטקס שמאני. השמאן הראשי, כל-כולו נוצות, פרוות ושאר קישוטים אינדיאניים, מתחיל בטקס. קול שירה עזה בוקע מגרונו. מישהו מסביר שרוח קדומה נכנסה בו כעת, נשמתה של אינדיאנית קשישה שמדברת דרכו ומאירה את דרכנו. האווירה מחשמלת, מלאת אנרגיות.

אני מביט בשמאן היטב. משהו נראה לי מוכר. בעודו ממלמל ושר אני לפתע קולט: זה ילד-הכאפות מהתיכון. ועכשיו הוא שמאן. הנה, בבת אחת הלכה לי כל ההארה.

אל תתנו לסיפור (האמיתי לגמרי) הזה להפריע לכם. ציני-ציני, אבל גם אני מוצא את עצמי במקומות שמשרים תחושה של הארה, מיסטיקה ומה שביניהם. במיוחד בעת שאני מטייל לבד. אז הנה, במקום עוד הצעה לטיולי חנוכה בעקות חנוכיות בסמטאות ירושלים, קבלו כמה מקומות שאור אחר בוקע מהם. האור האישי שלכם (וכן, גם אם הייתם ילדי כאפות).

גמלא (צילום: איל שפירא)
ים של שרידים ארכיאולוגיים וסיפורים היסטוריים - הכל בגמלא | צילום: איל שפירא

דולמנים בגמלא

למצוא עין שלישית, לתקשר עם רוחות ולשוחח עם ישויות שונות. זה מה שעושים בני אדם (לא כולם, תודה לאל), לצד דולמנים ברחבי העולם. ויש מי שסתם עורכים לידם מדיטציות. אז במה בעצם מדובר? בשמורת גמלא הנהדרת יש הכל מהכל: המפל הגבוה בארץ, מושבת קינון הנשרים המרשימה בארץ, ים של שרידים ארכיאולוגיים וסיפורים היסטוריים, ובקיצור - מה לא.

למשוואה הזו נכנסים גם הדולמנים, כ-600 במספר. אלו הם מבני אבן הבנויים מכמה סלעים המונחים אלו על אלו. משערים כי מקורם עוד בימי האדם הקדמון, בתקופת האבן החדשה (כנראה שלא סתם נותנים שמות לתקופות היסטוריות). הדולמנים, שרובם כאן נמוכים יחסית, שימשו ככל הנראה לקבורה, ומשמעות שם הוא "שולחן אבן". אל תרגישו מיוחדים, כי כאמור, דולמנים מצויים ברחבי העולם. מצד שני, כנראה שרק בישראל תוכלו לשמוע מטיילים רפי שכל שניצבים מולם, מעיינים ברישול בשלטי ההסבר ואומרים, "יפים הדלמטים האלה".

אז תפסו לכם את הדולמן החביב עליכם, שבו לצדו, עצמו עיניים ואולי גם אתם תראו את האור.

הגעה: מכביש 808 שברמת הגולן. השמורה משולטת היטב, וניתן לבלות בה שעות ארוכות. הכניסה בתשלום, ובשעות 08:00-16:00.

גמלא (צילום: איל שפירא)
"יפים הדלמטים האלה" | צילום: איל שפירא

גלגל רפאים: סטונהנג' בגולן

לפנות בוקר, וקולות רכים של חליל עולים מתוך מעגל אבנים קסום, מעגל של אבני בזלת כהות שרק ממבט מהאוויר מציגות היטב לראווה את המבנה המדהים שהן יוצרות. במרכז האתר, מוקף במעגלי האבנים, ניצב תל המתנשא לגובה של יותר מארבעה מטרים. הנה, כבר התחלה מבטיחה.

הגולן בחורף משרה אווירה מיוחדת, של סוף העולם. גלגל רפאים (רוג'ום אל-הירי) הוא הדובדבן שבקצפת. זהו אתר שמביא אליו מיסטיקנים, מודטים, וגם הארד קור אמיתיים, מאלו שנושמים הפוך. מהו מקור מבנה האבנים העגול הזה? האם שימש לטקסי קבורה? לטקסים פולחניים? לתצפיות אסטרונומיות? יש אפילו מי שמאמינים שכאן התגורר בימי קדם שבט של ענקים. תוסיפו לכל החגיגה המיסטית הזו את העובדה שביום הארוך בשנה, ב-21 ביוני, השמש זורחת בדיוק במרכזו של אחד משערי המבנה – ותקבלו יופי של נוסחה להארה ביג טיים.

ובכלל, גם עבור ציניקניים גמורים – מדובר במקום שבו האנרגיות מורגשות היטב. האתר, כבן 5,000 שנים, התגלה ממש במקרה לפני כ-40 שנה, ועדיין נותר חידה עבור הארכיאולוגים. ובמקום שיש חידה – יש תמהונים. מהזן הטוב, כמובן. אגב, יש סיכוי שגם ביום הקצר בשנה (ממש עוד מעט, ב-21 בדצמבר) תמצאו פה אנשים, חלילים ואנרגיות טובות.

הגעה: מכביש 87 עולים על כביש 808, מגיעים ליישוב יונתן וממנו על דרך עפר מטלטלת עד לאתר (המצוי גם על תוואי שביל הגולן, שסימנו ירוק-כחול-לבן). שימו לב: מדובר בשטח אש, ולכן ההגעה אפשרית בסופי שבוע בלבד. כמו כן, יש צורך ברכב שטח, וגם בתוכנת ניווט. כי כיאה לאתר מיסטי, מיקומו המדויק נוטה לתעתע.

גלגל רפאים (צילום: אסף.צ)
גם לנו יש סטונהנג'. גלגל רפאים | צילום: אסף.צ

חייזרים במכתש רמון

רוח פרצים בתוך הראש. אין דרך אחרת לתאר את אותו טיול הזוי שערכתי לפני כמה שנים טובות בלב המדבר. בסך הכל נעניתי להצעה "טיול ג'יפים בעקבות חייזרים במכתש רמון". מה קיבלתי? שפע של תיאוריות קונספירציה, תיאורים אנטומיים של חייזרים (אפורים, נכון, וגם מעט לחים, אם לא ידעתם), שפע חוויות ממפגש אישי עמם ("הם סיפרו לי שאינם מקיימים יחסי מין") וגם ביקור באתרי נחיתה ("הנה, כאן למשל רואים בבירור שהם נחתו").

אבל האמת, עם כל הספקנות, היה זה אחד הטיולים המרתקים שערכתי. עד כדי כך שמכתש רמון נראה לי אחרת מאז. מכתש שטומן סוד. ואכן, חובבי מיסטיקה מכל הזנים – מלוכדי עב"מים ועד מתקשרים כפייתיים, רואים במכתש תופעה שהיא הרבה יותר מגיאולוגיה נטו. יש משהו במרחב הזה, שבאמת עושה רוח פרצים בראש - במיוחד בשעות זריחה מוקדמות או בין הערביים.

אם אתם כבר כאן, נסו את מסלול עין סהרונים ופרסת נקרות. מי שמוכן להתנשף מעט לטובת תצפיות נוף, ימשיך גם אל פסגת גבעת חרוט. וחשוב מכל – כדי לטעום את המכתש באופן החוויתי ביותר – מומלץ ללון בו. כשמורת טבע, מותר לשהות פה בלילה רק בחניונים מוסדרים. המלצה אישית: חאן בארות למפונקים, חניון הר ארדון למסוקסים.

הגעה: אל שפע המסלולים והאתרים במכתש רמון ניתן להגיע מכביש 40, היורד ממצפה רמון.

חייזים ברמון (צילום: איל שפירא)
טיול ג'יפים בעקבות חייזרים במכתש רמון. כן, יש כזה דבר | צילום: איל שפירא

ציורי סלע בעיר האבודה

"העיר האבודה" - כבר שם שמצית את הדמיון. מינימום אטלנטיס. אז נכון, ה"אבודה" לא לגמרי אבודה. למעשה, היא די קרובה לשדה בוקר שבנגב. אבל בכל זאת, אם תערכו פה טיול לילה באווירה מיסטית לאור ירח מלא, תוכלו גם אתם להתחבר לאנרגיות המיוחדות השוררות במרחב הלא גדול זה.

מדובר במסלול טיול קל יחסית שאורכו כ-3.5 קילומטרים, שיביא אתכם אל שתי הפתעות. האחת ברורה לעין: שרידי יישוב קדום, שבו גלי אבנים, שרידי טרסות וגם ואדי ציורי. לא ממש ברור מי ישבו כאן ומדוע עזבו. כיום, הדיירים היחידים שפגשנו הם מיני חיפושיות שחורות ואדישות למראה שגוררות רגליים ומשאירות את חותמן על האדמה. ההפתעה השנייה מובטחת רק למי שיתאמץ: ציורי סלע עתיקים, מפעימים ושובי לב, כאלו שיחברו אתכם לעולמות אחרים, קדומים, מיסטיים ובעלי ניחוח הרפתקני אה-לה אינדיאנה ג'ונס.

הגעה: נוסעים דרומה על כביש 40. בצומת חלוקים פונים ימינה (דרום-מערב) וממשיכים עוד דקות ספורות עד לפנייה ימינה אל חניון הרועה, לא הרחק משדה בוקר. תחילת המסלול בהליכה זהירה (מאוד!)  בשולי כביש 40. לאחר שמחנים יוצאים מחניון הרועה וצועדים צפונה למשך כרבע שעה. בצומת חלוקים פונים שמאלה (צפון-מערב) ומתחילים לטפס בעליית האספלט. עוד כ-400 מטרים והגעתם לשלט המפנה אל מצפור חגי. מכאן מתחיל המסלול, ומאוד מומלץ להצטייד במפת סימון שבילים (מס' 15 – נגב תיכון).

רדו במדרגות המצפור, הקיפו אותו ומצאו את השביל המסומן בירוק, שיוביל אתכם אל שרידי העיר הקדומה. אחרי שתחקרו אותה, המשיכו דרומה על השביל. ואיפה ציורי הסלע? הנה רמז כללי: ליד מבנה אבן מרשים סטו שמאלה (מזרחה). עוד כמה עשרות מטרים ותגיעו למחשופי סלע, שעליהם אותם ציורים מופשטים וכתובות בכתב ערבי קדום. חלק מהן בעלות אופי דתי פולחני, ועוסקות בבקשת מחילה מאללה. קחו בחשבון: הסיכוי שתמצאו את ציורי הסלע תלוי בסבלנות שלכם, וגם במזל. תלוי עד כמה מוארים הגעתם הנה. מה שכן כדאי למצוא זה את הדרך חזרה, שתוביל אתכם באופן מעגלי אל הרכב, בחניון הרועה.

העיר האבודה (צילום: איל שפירא)
ניחוח הרפתקני אה-לה אינדיאנה ג'ונס. ציורי הקיר בעיר האבודה | צילום: איל שפירא

הפירמידה בחורבת מדרס

אל חורבת מדרס שבשפלה מגיעים מטיילים רבים. בעיקר בשבתות חורפיות יפות, בעת שהירוק נוטה להיות ירוק יותר. יש פה מחילות מסתור שכיף לזחול בהן ולצאת בצד השני של העולם (הצטיידו בברכיים רזרביות), יש מסלול טיול קליל שעובר לצד גבעות רכות ויפות, ויש פריחות נהדרות של רקפות מבוישות. אבל יש עוד דבר: פירמידה. לא, לא כמו הפירמידה בגיזה במצרים. קצת יותר קטנה: כ-4 מטרים. פירמידת בונסאי.

אבל אל תתנו להיותה ננסית להטעות אתכם – כי מדובר בפירמידה היחידה מסוגה בארץ. היא בעלת מבנה מדורג של אבני גזית גדולות, משערים ששימשה בימי קדם לקבורה פולחנית, ומסביבתה ניבטת שפלת יהודה במלוא תפארתה.

אוקיי. אז הגעתם לפירמידה. מה עכשיו? יודעי דבר מספרים שמדובר באלמנט שכל-כולו הארה וכוחות ריפוי. יש הממליצים לשבת עליה, לעצום עיניים, לדמיין דברים טובים, ולחוש אור לבן שעוטף אתכם, אור שמגיע הישר מבסיס הפירמידה. לכו על זה, רק היזהרו לא ליפול. כי מהגובה הזה, תצטרכו יותר מסתם אור לבן כדי לתקן את הנזק.

הגעה: מכביש תל אביב – ירושלים (מס' 1) פונים דרומה במחלף שער הגיא ועולים על כביש 38. חולפים על פני בית שמש, עוברים את צומת תל עזקה וצומת האלה, ואחרי סימון הקילומטר ה-7 פונים שמאלה (דרום-מזרח) לפארק עדולם. מכאן לפי השילוט עד לנקודת ההתחלה והסיום - חניון חורבת מדרס. המסלול משולט היטב ואורכו כ-2 ק"מ.

חורבת מידרס (צילום: איל שפירא)
לעצום עיניים ולדמיין דברים טובים. חורבת מדרס | צילום: איל שפירא

חיבור בתל גזר

תל גזר נוטה להדליק את הארכיאולוגים. תנו להם תל עם המון שכבות ישוב, זו על גבי זו – והם מבסוטים למשך שנים. למעשה, בתל גזר, לא הרחק מכרמי יוסף שבשפלה, יש עדויות ללא פחות מ -25 שכבות ישוב שתחילת לפני כ-5,000 שנה. מגובה של כ-200 מטר מעל פני הים, התצפיות הפנורמיות נפלאות, ולצדן יש לא מעט שרידים ארכיאולוגיים מרשימים. לפני כ-100 שנים אף נמצא פה "לוח גזר" – לוח אבן שעליו נחקק כתב עברי, בין הקדומים בעולם. אל תחפשו אותו – הוא שוכן אחר כבוד במוזיאון הארכיאולוגי של איסטנבול.

אבל עם כל הכבוד לכנענים, לרומאים ולשאר הדיירים הקודמים, לכאן באים בעיקר בגלל שמדובר באתר המפיץ אנרגיות חזקות. רוצים להרגיש? צעדו אל מתחם "מקדש המצבות" (הקרוי גם "מקדש האבנים העומדות"), בו נערכו לפני כמה אלפי שנים טקסים פולחניים. פה, לצד אבני הענק, מוצאים מיסטיקנים משמעויות שונות ומשונות, ואף נוהגים להתחבר לעצמם באופן טוטאלי, בדיוק כפי שעשו קודמיהם, לפני אלפי שנים.

בסיום הביקור, המהדרין אף נוהגים לחזור מבלי להביט לאחור. אנחנו לא יכולנו להתאפק והצצנו. בינתיים אצלנו הכל בסדר. טפו-טפו.

הגעה: יש שילוט מכביש 44, סמוך לכרמי יוסף.

אין תמונה
מדליק את הארכיאולוגים. תל גזר

אין תמונה
האנרגיות מורגשות היטב. טוב, המקום בן 5,000 שנה

>> לכל כתבות המגזין