"אמיר פרידמן? מדברים מהמכס ההודי, שלחת חבילת תכשיטים בשווי עשרות אלפי דולרים ואין פה קבלות. זאת הברחת תכשיטים, יש לך שש שעות להעביר אלינו קבלות או שנגיע לעצור אותך". את שיחת הבלהות הזו קיבל פרדימן, מוסיקאי בן 27 מחולון, לחדר המלון שלו בהודו באפריל לפני כשנה. למרות האימה שמילאה אותו באותו רגע, עדיין לא היה לו קצה של מושג לאן הוא נכנס. הוא לא הבין שכל מה שחווה בשבועות האחרונים הוא לא יותר ממציאות מדומה שבנתה סביבו כנופיית נוכלים, שרצתה להוציא ממנו עשרות אלפי שקלים. ואם אפשר אז יותר.
אמיר עבד באירופה והתרגל לטייל בתקציב קטנטן על בסיס טרמפים והתארחות בבתים, עד שהגיע לטיול הארוך שלו בהודו. אחרי חמישה חודשים בדרמסלה הוא החל לחפש אחר היעד הבא, ובדרך ממקלוד לכפר באגסו נתקל בבחור בן כשלושים שקרא לעצמו פרבי. "הוא היה בחור נפאלי שישב בחנות צ'אי ודיבר עם אנשים", משחזר אמיר, "הוא סיפר לי שהוא מארח תיירת אוסטרית ששברה את היד ומשעמם לה, והזמין אותי לארוחת ערב". ארוחת הערב הייתה מוצלחת: פרבי בישל, האוסטרית הייתה שם, הגיעו עוד חברים שפגש אמיר "במקרה" בחנות בגדים באזור, וכל החבורה אכלה, שתתה ועשתה מוזיקה. בעקבות הצלחת הערב הוזמן אמיר לארוחה גם למחרת. "נהניתי מזה שיש מישהו שאני אשכרה מסוגל לדבר איתו", הוא מספר, "עצם החברה שלו עניינה אותי, אז באתי שוב".
השיחה למחרת כבר גלשה לפסים אישיים - פרבי התעניין לשמוע על חייו של אמיר בישראל, ובתמורה נידב מידע על עצמו. הוא סיפר שהוא בעל עסק לתכשיטים שעובד בעולם, כאשר את התכשיטים הזולים בהודו מייצאים לאירופה ומוכרים במחירים יקרים הרבה יותר. מדי פעם, סיפר, כדי לחסוך בהוצאות המיסים, הם נעזרים בטיילים שיעבירו עבורם את כמות התכשיטים המותרת לתייר. לחברה זה מוזיל משמעותית את עלויות המס, ואילו התייר מרוויח כרטיס טיסה בחינם ליעדים נחשקים באירופה, ועוד מקבל עמלה של כ-1,000 דולר עבור כל העברה. "נשמע לך מעניין?", שאל. אמיר היסס וביקש לשמוע על מטיילים שעשו את זה לפניו, פרבי לא מצמץ והציג שלל תמונות וכרטיסי טיסה של צעירים מאירופה.
אחרי ש"ישן על זה יומיים" ולא מצא באינטרנט אינדיקציה לכך שמדובר בהונאה, חזר אמיר לחברו החדש עם תשובה חיובית. "אמרתי לו שאם אני לא צריך לשלם שום דבר אין לי בעיה לנסות, ופרבי הסביר שהוא רק איש הקשר ושאצטרך לפגוש את הבוס שלו בדלהי. הוא היה מאוד נעים ואמר 'אם הם מלחיצים אותך אל תעשה את זה, אף אחד לא מכריח אותך'. הוא אפילו הציע לי להשאיר אצלו את כל מה שלא מתחשק לי לסחוב, אז השארתי אצלו כביסה מלוכלכת והוא גם הלווה לי אוזניות". מאז, כפי שאתם ודאי כבר מבינים, אמיר לא ראה יותר את פרבי.
"אתה מבין למה אתה נכנס?"
את הדרך לדלהי עשה אמיר במונית לצד אחד הבחורים שהגיע בזמנו לארוחת הערב ו"בדיוק" היה צריך לקנות בגדים בחנות בדלהי (בדיעבד הבין אמיר שתפקידו של אותו בחור היה להשגיח עליו). כשהגיע לחנות התכשיטים פגש את ג'וי הבוס. "הוא חיכה בחנות ענקית בקניון עם כשלושים עובדים והציג את עצמו כראש העסק. הוא לקח אותי לשיחה והבהיר לי: 'אתה מבין למה אתה נכנס? אתה מבין שזה חצי חוקי? שאנחנו עושים את זה פעם בחצי שנה אחרת המכס עולה עלינו?'. בדיעבד הבנתי שהוא בעצם הכין אותי לכך שמשהו יסתבך, כדי שאבין שאני הכנסתי את עצמי לזה. 'אתה תארוז את התכשיטים, אנחנו נשים קבלה ואתה תשלח אותם בדואר בעצמך, כדי שלא תחשוב שאנחנו עושים לך איזה קטע', הסביר לו ג'וי. 'יש לנו איש קשר בברלין - תחתום שם שקנית את זה, תעביר לו ואז תקבל גם את העמלה'. אמיר הסכים. הוא קיבל לידיו את התכשיטים, ערך רשימה מפורטת שלהם ועליה ציין שרכש אותם בעצמו עבור משפחתו. לאחר מכן נלקח לסניף דואר בג'איפור, בירת רג'אסטן, והתבקש על ידי הבוס לשלוח את החבילה לאן שירצה בברלין. "מילאתי גם את הטפסים של המכס", נזכר אמיר, "שקלתי את החבילה ושלחתי אותה. נאמר לי שייקח שלושה ימים לקבל את אישור המכס".
את הימים הבאים בילה אמיר עם הבוס ג'וי ושותפיו - על חשבונם. הם מימנו לו מלונות, ארוחות במסעדות, מוניות מעיר לעיר, "הם אפילו לקחו אותי לספר שיספר ויגלח אותי כדי שאראה 'כמו שצריך'. הם הכניסו אותי לאיזשהו סרט שהיה לי סבבה בו: אני לא משלם על כלום, אף אחד לא בא לי ברע והאנשים האלה לא נראו כמו דמויות חשודות כי הכל נעשה בגלוי, בקניונים, ולא בסמטאות חשודות". אז, כמובן, הסיטואציה החלה להסתבך. ג'וי התקשר והזהיר שיש בעיה: "עבדנו עם עוד זוג גרמנים, שעשו את אותה העסקה גם עם חברה נוספת. מה שאומר שהם שלחו יותר מדי תכשיטים ולכן המכס תפס אותם והם נחקרים". כעבור כמה שעות קיבל אמיר את הטלפון המבהיל מהמכס, אבל לרגע לא העלה בדעתו שהוא למעשה מדבר עם אחד ה"עובדים" של ג'וי. "איבדתי את דעתי", הוא מספר, "צרחתי עליהם איך הם מעזים להעמיד אותי בסיטואציה כזאת, אבל אז ג'וי הגיע למלון והתחיל להילחץ בעצמו. הוא הסביר שהם אלה שהסתבכו באמת, שהמכס כבר פשט על המשרדים שלהם ושאני רק אדם נלווה. הם בעצם יצרו סיטואציה שבה כולנו עומדים נגד המכס ולא אחד נגד השני, ושהם היחידים שיכולים לעזור לי לצאת מזה".
"אין ברירה, אתה תצטרך לשלם כדי להביא קבלה", אמר לו ג'וי, "כי אם במכס יראו עכשיו שאנחנו מוציאים כסף מהחשבון יהיה ברור להם שזה עסק. כמובן שנחזיר לך הכל כשהסיפור הזה יגמר". בשלב הזה אמיר היה מוכן לעשות הכל כדי להתעורר מהסיוט. הוא נלקח לחנות תכשיטים גדולה בשם Reliance Jewels בקניון בדלהי, שם נאמר לו שיצטרך לממן חלק משווי התכשיטים כדי להציג למכס קבלה, לשחרר את החבילה ולאסוף אותה בברלין כמתוכנן. "התקשרתי לבנק בישראל וניסיתי להגדיל את מסגרת האשראי שלי. אחרי שעברתי ממנהל למנהל הסכימו להגדיל אותה, ושילמתי 6,000 יורו שפיצלתי לשני כרטיסי אשראי. ג'וי ואנשיו הסבירו לי שהם שלחו את זה לעורך הדין שלהם והוא מטפל בזה". למחרת התבשר אמיר שהחבילה שוחררה והיא כבר בדרך לגרמניה: "האיש שלנו ימתין לך בפרנקפורט ויסיע אותך לברלין", נאמר לו, והוא נשם לרווחה. מהר מאוד התברר שהשמחה הייתה מוקדמת: "הם הסבירו שהוציאו נגדי צו עיכוב יציאה מהארץ", הוא נזכר, "אבל הרגיעו אותי ששיחדו פקיד מכס ולכן כשהמשמרת תתחלף בלילה אוכל לעלות על הטיסה". אמיר, מן הסתם, חש שהוא חייב לג'וי ואנשיו את חייו.
9,000 יורו - או שתמשיך להסתבך
ב-28 באפריל נחת אמיר בפרנקפורט והמתין לטרמפ שלעולם לא הגיע. "כשהתקשרתי לג'וי ולשותפים ההודים שלו לשאול מה קורה, הם אמרו שהגרמנים נשברו בחקירה, סיפרו למשטרה הכל על אופן העברת התכשיטים ושהם בבלגן - 'נדבר איתך מחר. תסתדר'". בלי כסף בחשבון, בלי היכרות עם פרנקפורט או רצון לשתף את משפחתו במה שקרה, נאלץ אמיר לחפש פתרון. למרבה המזל הוא הצליח להעזר בחבילת האינטרנט הסלולרי של עוברת אורח וגילה 100 יורו בחשבון גרמני שהיה לו בעבר, מה שאפשר לו להתקדם לחבר ישראלי שמתגורר בדורטמונד, ומשם לקח אוטובוס לברלין כדי להתארח אצל אדם שעבד איתו בעבר כדי להמתין לחבילה. אלא שהמצב המשיך לצאת משליטה: "כשהאוטובוס עצר להפסקה, נכנסתי למקדונלד'ס כדי לגלוש באינטרנט והאוטובוס נסע בלעדי עם כל החפצים האישיים שלי", הוא נאנח.
אמיר הצליח בכל זאת להסביר את הסיטואציה בתחנת הרכבת ולהגיע בשלום לחבר בברלין. "בשלב הזה כבר התחלתי לשתף חברים, אבל אף אחד לא ידע לומר בוודאות שזאת הונאה. ההורים התקשרו כי הם ראו שסכום גדול ירד לי מהחשבון, ובהתחלה אמרתי להם שחברים הסתבכו ונאלצתי להלוות להם כסף, אבל תוך יומיים ההודים התקשרו שוב והסבירו: 'העסק הסתבך, הגרמנים נכנסו לכלא, סגרו לנו את המשרדים ואנחנו בחקירות. יש לך שבוע לשלם את יתר הכסף אחרת גם אתה תהיה בצרות, זה כבר לא בידיים שלנו'. גם עורך הדין שלהם דיבר איתי והסביר את הסיטואציה. הבנתי שהסיפור מתחיל להסריח, אבל כבר לא ממש ידעתי למה להאמין. הגעתי למסקנה שעדיף לספוג גם את הסכום הזה במקום לחיות בסרט רע של רשויות. הסברתי להורים את המצב והעברתי להודים את כל שאר הכסף - 9,000 יורו".
כמה שבועות לאחר מכן החליט אמיר לחזור לישראל ולחכות לעדכון מהארץ. "דיברתי עם ג'וי מדי שבועיים", הוא מספר, "ובכל פעם הוא הסביר לי שהנושא בטיפול, בדיונים בבית משפט או בעיצומה של חקירה. מדי פעם הייתי מאיים עליו ועל חבריו שאני הולך למשטרה, והם היו צוחקים ואומרים לי: 'נו באמת, מה אתה רוצה שנעשה?'. התחלתי להבין שזאת הונאה, אבל עדיין לא הייתי בטוח". שמונה חודשים חלפו, והכסף ששילם עדיין לא חזר לחשבונו.
איך לא ראית את זה קורה?
"זו הייתה הכחשה שהייתי נתון בה, אבל גם הופתעתי שהם נשארו איתי בקשר. זה בילבל אותי ובאיזשהו מקום הייתי צריך שהם ייעלמו כבר, ינתקו לי את הטלפון או יגידו שרימו אותי וזהו. אני חושב שככה הם מרככים את העניין ולאט לאט מורידים את המוטיבציה של אנשים לחזור ולטפל בזה. כשסיפרתי לידידה שלי שטיילה בהודו על מה שקרה, היא צחקה עלי - 'מה, אתה לא מכיר את ההונאה הזאת?', והאמת שהרגשתי הקלה. כתבתי להם מייל שאני יודע שזו רמאות, עליו כבר לא קיבלתי תשובה. גם הטלפון שלהם היה מנותק".
"אשכרה התרגשתי, כמו בראיון עבודה"
אמיר אמנם הפסיד כ-65 אלף שקלים כואבים, אבל גיא, סטודנט לרפואה בטכניון, שילם הרבה יותר - מעל 90 אלף שקלים – וזכה להצגה מרשימה פי כמה. לפני כארבע וחצי שנים, אחרי טיול ארוך במזרח, עבר גיא לטייל בהודו. הוא הגיע לג'איפור והחליט להיענות לחיזוריו של נהג ריקשה שהציע לו הסעה לגסטהאוס, ובהמשך גם לעשות לו טיול באזור במחיר זול מאוד. "מעולם לא קניתי את הלוקשים האלה", נזכר גיא במבוכה, "אבל פשוט זרמתי, לא יודע אפילו למה. הוא לקח אותי לסיור במפעל שטיחים ובכל מיני יעדים תיירותיים, ותוך כדי דיברנו והתחברנו. הוא הציע שניפגש מאוחר יותר והסכמתי. ישבנו בפאב והוא סיפר על העבודה הזאת שלו עם תיירים ותכשיטים, על ההזדמנות שניתנת להם, ודיבר גם על איכות החיים שלו תוך כדי שהוא מזמין בבר כל מה שהוא רוצה. החלק היפה היה שהוא אפילו לא ניסה לשכנע אותי - הוא גרם לי לרצות את זה בעצמי. אמרתי לו: 'טוב, תעניין אותי - אני רוצה לשמוע עוד', והוא כביכול לא היה בטוח שאתאים לזה, והסביר שאצטרך להיפגש עם הבוס".
גיא חזר לחדרו בגסטהאוס והתארגן לקראת הפגישה. "הגיע רכב פרטי מדוגם לאסוף אותי והפגישה התקיימה במלון 5 כוכבים עם 'הבוס הקטן', כפי שאני קורא לו, ועם שני מקומיים נוספים שנראו כמו אנשי עסקים", הוא מספר. "הם היו לבושים בחליפות, אחד מהם הגיע עם מזוודת עור קטנה, וכולם נראו כאלה שיושבים על כסף טוב. הם הציעו שאזמין מה שאני רוצה, 'עליהם', אבל מה שבעיקר הפליא אותי היה עד כמה הם נראו אנשים חריפים: הם דיברו אנגלית שוטפת, עשו רושם של אנשים משכילים וידעו לדבר על כל נושא, אפילו על האינטראקציה בין השב"כ והמוסד הישראלים. בהתחלה הם לא דיברו איתי על עסקים אלא רק בינם לבין עצמם. הסתכלתי מהצד ותוך כדי שיחה ניסיתי לקבל פרטים על איך בדיוק זה קורה. לאחר מכן נאמר לי ש'הבוס הגדול' לא יכול להגיע ולכן הם מקשרים אותי אליו טלפונית. אשכרה התרגשתי, כמו בראיון עבודה", הוא נזכר במבוכה. "ראיתי בזה הזדמנות לפתוח את החיים שלי במעין 'בוסט'. אבא שלי הוא איש עסקים, וגם אני רציתי משהו להתחיל ממנו". כחצי שעה לאחר אותה שיחת טלפון קיבל גיא אישור רשמי - הוא בפנים.
במקרה של גיא, מראית העין הלגיטימית של כל העסק עלתה שלב מרגע קבלתו לעבודה. הוא החל להיפגש עם הודי בשנות השלושים לחייו שהציג את עצמו בשם "אגרוולד". הוסבר לו שהעסקה חוקית לחלוטין, והוא אפילו זומן למשרדו של מי שהציג את עצמו כעורך דין, וחתם על חוזה כביכול לגיטימי. רגע לפני שטס ללונדון "לאסוף את החבילה" החלה הדרמה המתוכננת-היטב. "הבוס הסביר שיש בעיה, שלמרות שהם אמרו שהכל חוקי, בעצם לא עשינו את זה כשר לגמרי כי התכשיטים רשומים על שמי ולא אני שילמתי עליהם", נזכר גיא, ומודה שמיד הסכים לשלם כל סכום שנדרש. "לא עשיתי את זה רק מתוך פחד - באמת רציתי שזה יצליח. ביקשתי מאבא שלי להגדיל לי את המסגרת, קניתי מטילי זהב בסכום של 91,800 שקל והעברתי אותם לאגרוולד, כפי שביקש. אחת הטעויות שלי הייתה שלא הסברתי לאבא שלי כלום וביקשתי שיסמוך עליי, כי רציתי לעשות את זה לבד".
יום למחרת קיבל גיא מההודים את כרטיס הטיסה שלו ללונדון והמשיך לשמור עמם על קשר. "השתכנתי במעונות וניסיתי לתפוס את הבוס כדי לשאול מה קורה עם החבילה, הוא סיפר לי כל מיני סיפורים על חקירות משטרה, מלחמות עולם תחתון ואפילו סיפר שירו בו. בכל יום הוא דחה אותי ביום נוסף, אבל בשום שלב הוא לא נעלם. הוא תמיד ענה ומהר". אחרי כשבועיים וחצי בלונדון החליט גיא לחזור לישראל. "בהתחלה האמנתי שאוטוטו החבילה מגיעה, אבל בהמשך החלטתי שכבר אחכה לה בארץ. רק כשהתחלתי לדבר עם המשפחה והחברים הם פתחו לי את העיניים, והשלמתי עם העובדה שאין חבילה ושנעקצתי", הוא אומר.
תחושת המבוכה מכבידה על גיא עד היום: "זה כסף שחסכתי בעצמי מגיל צעיר מאוד וזה שבר אותי. זה מרוקן לך את החסכונות אבל יותר מזה, זה מרוקן לך את הכבוד העצמי. אתה הופך בן רגע מזה שעשה את המכה והצליח להגשים חלומות קטנים כמו רכב חדש או דירה קטנה – לטיפש הזה שעבדו עליו והפסיד את כל הכסף. התחלתי לחשוב איך אני מחזיר את הסכום, התייעצתי עם חוקר פרטי ואפילו התייצבתי בטרמינל שלוש כדי לעלות על טיסה להודו, אבל החברים והמשפחה שכנעו אותי שזה לא שווה את זה. אבא שלי טוען שזה השיעור הכי יקר והכי טוב שקיבלתי בחיים".
מכה לאגו
פרידמן הבין שהוא חייב לשתף כמה שיותר אנשים בחוויה רק לאחר שדיבר עם חבר ילדות שלו, א', וגילה שגם הוא עבר תרמית דומה שנים ספורות קודם, במהלכה שילם כמה עשרות אלפי שקלים בנפאל ובחר לא לספר לאף אחד. "זה היה מביך והייתי עסוק בלפתור את זה עם עצמי", מסביר א', "הרגשתי שנכשלתי, תכננתי לטייל במשך שנה ואחרי חודשיים וחצי חזרתי טמבל חסר כל. יום אחרי שחזרתי התחלתי ללכת לפסיכולוג. אפשר לומר שגיליתי שאני לא יכול לסמוך על עצמי כמו שחשבתי שאני יכול, וזו מכה לאגו. הרגשתי שאין לי פריבילגיה לעשות דברים שעשיתי בעבר, כי כנראה שנורות האזהרה האלה לא נדלקות אצלי".
"רוב האנשים שעברו את זה לא מספרים כי הם מתביישים", טוען אמיר, "גם כי הם עשו דבר שהוא חצי חוקי ולא רוצים להיתפס כמי שעושים דברים כאלה, וגם כי הם מתביישים. כמי שקורא טוקבקים - תאמינו לי שזו הרבה ביקורת להתמודד איתה. אבל כשהתחלתי להבין לכמה אנשים זה קרה, הבנתי שאם לא אדבר על זה, בעוד שנה יבוא חבר אחר ויספר לי שזה קרה גם לו".
אמיר החליט לצלם סרט תיעודי על התרמית המדוברת באמצעות פרויקט מימון ההמונים שהקים באתר "אינדיגוגו", כפי שפרסמנו פה בשבוע שעבר. בעקבות אותו פרסום מתברר שההונאה עדיין לא מוכרת מספיק, וגם בימים אלה ממשיכים מקומיים בהודו לפנות למטיילים ישראלים עם אותה הצעה. לפני כשבועיים, למשל, פנה בחור מקומי לטל ניב, מטייל ישראלי בהודו שנמצא באזור שבו פנו אל אמיר. "הוא התחיל לשאול אותי שאלות על ישראל, ואז סיפר לי שהוא מעצב תכשיטים בחברה גדולה ודיבר על עבודה בתור מוכר תכשיטים במלון בארץ", מספר ניב מהודו. "אמרתי לו שאני מוכן לשמוע עוד והוא לקח אותי לפגוש את בן דודו במקלוד, שם התברר לי שמדובר בכלל על משלוחים. הבטחתי לתת לו תשובה ואחרי שחשבתי על העניין החלטתי לא לעשות את זה. הייתה לי תחושת בטן שזה קל מדי, ומעבר לזה סבא שלי, שעשה במשך שנים עסקים עם הודים, סיפר לי על הנכלוליות שלהם. אבל עד שראיתי את הכתבה לא ידעתי אם התחמקתי מהונאה או שהפסדתי הזדמנות להרוויח 50 אלף שקל", הוא מסביר.
כשאני מתקשרת אל הבחור ההודי שפנה לטל הוא מבקש לפגוש אותי במקלוד לכוס תה ולהסביר גם לי על אופן התנהלות הדברים. לטענתו – הוא גר עכשיו בקנדה וחוזר לשם בעוד שבועיים, וכדי להמשיך בתהליך אצטרך לפגוש את "הבוסים" שאיתם הוא עובד ולנסוע לדלהי. קל להבין מדוע מטיילים מאמינים לכך שמדובר בסוכן תמים.
אני חברה של טל. אתה יכול לספר לי קצת על מה שאתה מציע בדיוק.
"הסחורה שאת מעבירה היא סחורה שאת קונה אבל למעשה לא קונה. כשאת מגיעה לאירופה את לוקחת את הסחורה ונותנת אותה לאדם אחר. אז למעשה את שליח, דוור. בהודו אנחנו מקבלים בעלות חוקית על התכשיטים ושם אנחנו מוסרים את הבעלות באופן חוקי".
הרבה אנשים בהודו מנצלים את התיירים ואז התיירים משלמים הרבה כסף ולא רואים אותו יותר לעולם.
"יש הונאות בכל מקום. אמרתי לטל, שכשיהיו לכם רווחים תצטרכו להביא לי עמלה. בעוד שבועיים אני חוזר לקנדה".
עם מי אתה עובד? יש לך שם של חברה?
"אין לי חברה. אני עובד עם אנשים. הם עושים את זה בכסף שחור אבל ההעברה היא חוקית. יש להם חברה והכל. אני יכול לתת לך את הכתובת ואת תלכי בעצמך ותפגשי אותם. זה חברה שמוכרת שטיחים ופסלים עתיקים ותכשיטים. מורידים את התכשיטים מהפסלים ומעבירים".
עם מי אני עומדת לדבר במקרה שאתה עוזב?
"אני אתן לך את המספר של האנשים האלה ותלכו אליהם. אני לא אהיה אז תצטרכי לפגוש אותם לבד. זאת חנות גדולה".
אילן, צעיר ישראלי שמתגורר בירושלים, סיפר שנקלע לסיטואציה דומה בג'איפור וניצל במזל. לדבריו, מה שגרם לו לשתף פעולה עם הצעירים ההודים היה העובדה שנתנו לו לדבר עם חברתו הישראלית של אחד מהם. ברגע שנדרש לשלם הוא פנה לאחיו שיעזור לו בהעברת הסכום, אך בניגוד לישראלים האחרים החליט לשתף את אחיו בסיפור. "אחי שלף אותי מהקופסה הזו, כמו ב'מופע של טרומן' כשפתאום מישהו בא ומראה לך את הדלת, ואז אתה מבין שכל מה שראית בימים האחרונים לא היה אמיתי", הוא מסביר. "בבוקר למחרת אמרתי להם שאני חושד שזה לא אמיתי ושהקונסוליה כבר מעורבת, ולכן כדאי שנסיים את זה. הם נלחצו ודרשו שאחזיר להם את מה שהוציאו עליי עד אז. שילמתי להם, תוך שאני מצליח לדחוף 1,000 רופי לכיס כדי שיישאר לי משהו, ופשוט המשכתי בטיול".
סיפורים על הונאות בהודו צצים מדי פעם בפורומים של מטיילים, ואפילו הגיעו לאזניה של דנה מודן, שבנתה קו עלילה דומה בסדרה "אננדה", במסגרתו חווה דמותה מפח נפש כתוצאה מתרמית תכשיטים שבראשה עומדים שני ערבים ישראלים. בשנה שעברה פירסם ה"גרדיאן" כתבה על מטיילת בריטית שנפלה גם היא קורבן לאותה הונאה והתראיינה בשם בדוי. אפילו כתבה ב"Times of India" עוסקת בתיירים אירופאים אחרים שרומו באותה הצורה. ובכל זאת, גם ברגעים אלה ממש ממשיכים נוכלים לנסות את מזלם ולעקוץ תיירים נוספים באותה הצורה.
לנטרל את העוקץ
זיו בילאוס, קונסול ישראל בהודו, נתקל לא אחת בישראלים שהסתבכו בתרמיות. "מדובר בכנופיות שמנצלות את תמימותם של אנשים שלא מבינים את כללי המקום, ונכנסים עימם לעסקה על סמך הבטחות בעל פה. בדרך כלל, ברגע שהן מצליחות עם תייר אחד הן ינסו את אותה ההונאה עם אדם אחר", הוא מסביר. בילאוס מבקש להזהיר ישראלים שמטיילים בהודו ובעולם להימנע מ'עסקאות מציאה' שנראות לכאורה כאופציות קלות ומהירות לעשות כסף, ואשר נעשות מול אנשי עסקים בלתי מוכרים. הוא מזכיר שכל מעורבות עסקית בהודו ובמדינות זרות מחייבת בדיקה והתייעצות עם עו"ד מקומי מוכר ובעל רישיון מתאים לעיסוק במשפט באותה המדינה. כל ניסיון לקיצורי דרך, לדבריו, יכול להוביל לאבדן כספים, נזקים כלכלים, ולעיתים אף מעצר לתקופות ממושכות בשל עבירה על חוקי המקום.
אם כבר הסתבכתם בתרמית כזאת, הקונסוליה עצמה אמנם לא מוסמכת להכריע במקרים כאלה, אבל יכולה להפנות מטיילים צעירים לתחנות המשטרה או להמליץ על עורך דין. למרות שישראלים רבים לא סומכים על המשטרה המקומית, בילאוס דווקא ממליץ להגיש תלונה מיד עם גילוי התרמית. "בחודשים האחרונים הגיעו אלינו שני מקרים דומים - אחד בתחום התכשיטים והשני סביב מכירה או קנייה של רכב. בשני המקרים הפנינו את המתלוננים למשטרה ושם, אחרי שנגבתה מהם עדות, הם הצליחו להגיע לפשרה בחסות המשטרה וקיבלו 90-95 אחוז מכספם בחזרה מבלי לערב עורך דין".
אמיר מצדו מתכנן לחזור בחודש יולי הקרוב להודו, הפעם עם מצלמות במידה ויצליח לגייס את הכסף הדרוש לו להפקת הסרט. בכל מקרה, הוא טוען, יביא עמו את הקבלות וייגש לחנות בה שילם את מרבית הכסף בניסיון לקבל אותו בחזרה.
נתקלתם בהונאות גדולות כתיירים? כתבו לנו: elinor.fuks@mako.co.il