דבי רמון אנסבכר, בת 58 מתל אביב, טסה לפני כחצי שנה לארצות הברית כדי לבקר את בני משפחה. היא הזמינה את הטיסות שלה דרך חברת הנסיעות 'אליס' ולאחר כחודש, בסיום החופשה, היתה אמורה לעשות את דרכה לארץ משדה התעופה ניוארק, דרך עצירת ביניים בפרנקפורט ומשם לתל אביב.
כשהגיעה לשדה התעופה בניו יורק היא עלתה על טיסה של חברת יונייטד איירליינס, אך ראתה שלא כרטסו לה את טיסת ההמשך מפרנקפורט לארץ, עם חברת לופטהנזה. "כששאלתי למה אין כרטוס מלא עד הארץ לא קיבלתי תשובות. נציגת יונייטד אמרה לי שכאשר אנחת בפרנקפורט יבצעו לי כירטוס בשדה התעופה ואספיק לעלות על טיסת ההמשך. בפועל זה ממש לא קרה".
הטיסה מניוארק לפרנקפורט יצאה בזמן ונחתה במועד המתוכנן, אך כשאנסבכר הגיעה לצ'ק אין של חברת לופטהנזה, נציגת החברה הסבירה לה שלא תוכל להספיק להגיע לטיסת ההמשך בגלל שהמרחק בין טרמינל A, בו נחתה, לטרמינל C, אליו היא אמורה להגיע, הם רחוקים, דורשים בידוק ביטחוני מקיף, ולרשותה יש רק כ-40 דקות. "בחברת התעופה ידעו שאני נוחתת מארה"ב וצריכה לעלות על הטיסה ללא כל עיכוב, אך הדיילת אמרה לי באופן תמוה ביותר שלא אוכל לעלות על הטיסה לישראל", טענה אנסבכר.
מאותו הרגע, אנסבכר מצאה את עצמה במסע התשה בניסיון להגיע לארץ: "טרטרו אותי בין הטרמינלים השונים כדי לסדר טיסה חלופית. הייתי חסרת אונים והרגשתי שאף אחת מהחברות לא דואגות לי. בסופו של דבר נאלצתי לשכור חדר בבית מלון על חשבוני במטרה להגיע לטיסה חדשה ביום שאחרי".
"בבוקר למחרת, כשהגעתי מחדש לשדה התעופה בפרנקפורט, עברתי את כל הליך הבידוק הביטחוני וביקורת הדרכונים ואז גיליתי שטיסת הצהריים מלאה ולא אוכל לעלות עליה. הייתי מותשת מחוסר הוודאות. לאחר שחזרתי בהליכה של 40 דקות לטרמינל A, כדי לקבוע טיסה אחרת, נאמר לי על ידי נציגת לופטהנזה שאוכל לעלות על הטיסה של השעה 18.00 שממריאה באותו היום".
אנסבכר הגיעה לטיסה וגילתה פעם נוספת שלא תוכל לעלות עליה בגלל רישום יתר. "התחננתי שיעלו אותי למטוס אבל זה לא קרה. הרגשתי שאף אחת מהחברות לא התעניינה בזה שאני אהיה תקועה שלושה ימים בטרטורים בנמל התעופה ולא מצאו פתרון שיחזיר אותי לישראל. ואם זה לא מספיק גם לא קיבלתי את המזוודות ונאלצתי לקנות בגדים, אוכל ומוצרים אישיים".
לדבריה, כאשר שאלה את נציגת חברת לופטהנזה היכן היא אמורה לישון במהלך הימים הקרובים (משישי עד ראשון), זו השיבה לה לטענתה: "תישני על הרצפה בשדה התעופה". לטענתה, גם חברת הנסיעות אליס לא עזרה לה כנדרש כשפנתה עליה ובסופו של דבר היא נחתה בישראל רק ביום ראשון, כ-50 שעות אחרי המועד המקורי.
אנסבכר הגישה תביעה באמצעות עורכי הדין לירן ינקוביץ וליאור חיאק, נגד שלוש החברות: לופטהנזה, יונייטד איירליינס ואליס, בטענה שגרמו לה לשהות שלושה ימים בפרנקפורט ולאבד ימי עבודה וזאת מבלי לדאוג לה כפי שמחייב חוק שירותי התעופה. היא דורשת לקבל פיצוי של 75 אלף שקל.
בכתב התביעה נטען בין השאר, שהחברות לא טרחו להזהיר אותה מפני האפשרות שלא תוכל לעלות לטיסת ההמשך לישראל בגלל זמן הקונקשן הקצר, ושכולן גילו אטימות וחוסר אכפתיות. כמו כן, לטענתה, הנציגים השונים איתם דיברה פעלו באופן לא סביר, מבלי לדאוג לשלומה וביטחונה והשבתה לארץ בזמן, כפי שנקבע בעת רכישת כרטיס הטיסה.
בחברת לופטהנזה ויונטייד איירליינס בחרו לא להגיב.
מחברת אליס נמסר בתגובה: "כפי שגם אמרנו ללקוחה, בין השאר בשיחות טלפוניות ארוכות, ברור לנו כמה הסיטואציה שחוותה הייתה מבאסת. הטיסה הזו נמכרה במקביל בעוד אלפי אתרים כולל באתר חברת התעופה עצמה, וזאת מכיוון שעובדתית, למרות שזמן הקונקשן קצר יחסית, הוא תקין לחלוטין. ההוכחה לזה היא שהרוב המוחלט של הנוסעים מספיק לקונקשנים האלו".