לפני כשנתיים וחצי טסה ב' עם חברת אל על מישראל לניו יורק. לטענת הנוסעת, בעיצומה של הטיסה היא התעוררה משנתה והבחינה בנוסע שנוגע בה בצורה לא ראויה. "קפצתי בבהלה מהכיסא והעפתי לו את הידיים", ציינה הנוסעת. לטענתה, כדי לא להעיר את הנוסעים שישנו היא פנתה לדיילת וסיפרה לה את מה שאירע לה עם אותו נוסע.
>>לעוד עדכונים היכנסו לעמוד הפייסבוק של mako חופש
הנוסעת טענה שהדיילת לא דיווחה על המקרה, לא יידעה את הקברניט או את צוות הטיסה, לא טרחה להעיר את הדיילת הראשית ולא קיבלה שום הסבר כיצד לפעול נגד אותו נוסע שהטריד אותה בזה הרגע. "הדיילת צחקה ולא התייחסה ברצינות לתלונה שלי", טענה הנוסעת.
לדבריה, כמה שעות לאחר מכן הגיעה אליה מנהלת הטיסה ושוחחה עמה, אך היא לא סייעה לה בעניין, לא הזמינה ניידת משטרה לשדה התעופה ולא דיווחה על כך למשטרת ישראל.
ב', שחשה חסרת אונים החליטה להגיש תביעה אזרחית לבית משפט השלום בתל אביב נגד חברת אל על שלטענתה לא נקפה אצבע לסייע לה לטפל בהטרדה המינית שעברה וכי מחובתם של בעלי התפקיד בטיסה היה להעביר את פרטי המקרה למשטרה בארה"ב ובארץ ולדווח על מה שקרה לה.
אל על מצידה הגישה כתב הגנה בו ביקשה לדחות את התביעה על הסף. לטענת החברה, הקברניט עודכן במקרה והדיילת דאגה להעביר את הנוסע למושב מרוחק מ-ב' ונרשם דו"ח כמקובל. צוות הדיילות הסבירו לה שעומדת בפניה האפשרות להגיש תלונה במשטרה נגד הנוסע שהטריד אותה מינית, אבל היא העדיפה שלא לעשות זאת.
השופט, עדי הדר, שדן בתביעה ושמע את טיעוני הצדדים החליט לדחות אותה וחייב את הנוסעת התובעת לשלם לחברה הוצאות משפט בסכום של 10,000 שקל. בפסק הדין, השופט דחה את מרבית הטענות של ב' היות והיא לא הגישה תלונה נגד הנוסע לא בארה"ב ולא בישראל וכי אין זה מתפקידו של צוות הטיסה לגבות עדויות מנוסעים על המקרה וכי גביית עדות שכזו היא בגדר שיבושי הליכי חקירה מכיוון שרק חוקרי המשטרה מוסמכים לכך.
התובעת החליטה להגיש ערעור על החלטת השופט ותלונה במשטרה והטיפול במקרה נמצא בתהליך מחודש.
יחד עם זאת, השופט ציין שרצוי שמדינת ישראל תשקול הסדרה של טיפול של חברות תעופה ישראליות וזרות בנוגע לעניין לתלונות על הטרדות מיניות ותקיפות מיניות של נוסעים.