שתי חברות טובות מראשון לציון שהחליטו לפני כחצי שנה לטוס לטיול ביוון. דליה (שם בדוי) הציעה לחברתה הטובה סיגל (שם בדוי) להצטרף אליה לטיול שתכננה והיא נענתה בשמחה. "הסכמתי לאחר שהיא הבטיחה לי לקחת אותי לכל האתרים ההיסטוריים שהיא מכירה ושנחלוק בעלויות", אמרה סיגל.
במהלך הטיול של השתיים הדברים לא הלכו חלק. לטענת סיגל היא ודליה לא הסכימו על שום דבר במהלך הטיול ונוצרו ביניהן וויכוחים רבים. "התווכחנו על כל דבר: באלו אתרים כדאי לבקר, מי תנהג במכונית השכורה ששכרנו יחד, באיזו מסעדה נשב לאכול, איפה נעשה שופינג וגם לגבי התשלום על החדרים בבית מלון".
לדברי סיגל, בעיצומו של הטיול היא נאלצה לחזור לארץ מאחר ולא נהנתה מהטיול כפי שהבטיחה לה דליה. "היא השאירה אותי בשדה התעופה של אתונה לבד ונסעה", ציינה סיגל, "היא הפרה את ההבטחות שלה. לא ראיתי כלום מאתונה ולא נהניתי בכלל וזה בעיקר בגללה. היא המשיכה בטיול שלה ופגשה חברים. היא למעשה השתלטה על הטיול והחליטה על הכול".
סיגל, בצעד תקדימי, הגישה תביעה נגד חברתה לבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון. היא דרשה פיצוי של 10,000 שקל על כך שהטיול שלה נהרס. "היא התנהגה בצורה לא חברית. היא רכשה טבעת יוקרתית לעצמה מבלי לשתף אותי בכלל, עשתה קניות על חשבון הזמן המשותף של שתינו", טענה סיגל בכתב התביעה. "זו לא התנהגות חבריתולא נהניתי מהטיול".
דליה הגישה כתב הגנה שבו הכחישה את הטענות של סיגל. "חוויתי ממנה חוויות קשות מאוד בטיול. היא דיברה בצורה בוטה, איימה עליי וקיללה אותי. באחד המקרים היא כלאה אותי ברכב השכור, לקחה את המפתחות והלכה אז התקשרתי למשטרת יוון, אמרה דליה. "היה ברור שלא נוכל להמשיך ביחד את הטיול והחלטנו להיפרד כל אחת לדרכה".
הרשמת הבכירה שדנה בתביעה התקדימית החליטה לדחות אותה על הסף ולחייב את סיגל לשלם לדליה הוצאות משפט בסכום חריג של 2,500 שקל. הרשמת ציינה בפסק הדין, כי אין זה מתפקידה לקבוע מי נעלב יותר או פחות בטיול שכן מדובר במילה נגד מילה.
"אין זה מתפקידו של בית המשפט לקבוע מי מהצדדים נעלב יותר וככל שיהיה זה מתפקידו, הרי שבית המשפט לא נכח בשיחות הצדדים טרם היציאה לטיול המשותף, לא השתתף בטיול עצמו ובהיעדר ראיות הרי שמדובר במילה מול מילה... אין ביכולותו של בית המשפט לשחזר יש מאין את שנאמר או סוכם בין הצדדים וממילא לקבוע מי מהשתיים נפגעה או נעלבה יותר או חוותה מפח נפש גדול יותר".