"לקחנו מלצרים ועובדי בריכות וברים כדי שיבצעו עבודות ניקיון וחדרנות במלון. באילת אין לך אלטרנטיבה להשיג עובדים, זה לא כמו במרכז הארץ. היינו צריכים לעשות כל מיני הסבות מקצועיות בין העובדים, כדי להתגבר על השיבושים", הסביר מנהל באחד מבתי המלון בעיר, "ההתראה שקיבלנו מהם הייתה קצרה מאוד ולא יכולנו להיערך בהתאם. אני מבין את הפליטים, יש לי סימפטיה למאבק שלהם, אבל גם אנחנו נקלענו למצב בעייתי שנשארנו בלי עובדים. מזל שזה לא יולי-אוגוסט או חגים, שהתפוסה מלאה. יש פגיעה, אבל היא לא תמוטט את המלון. ננסה להסתדר בימים הקרובים עם כוח האדם שיש".
חלק מבתי המלון נאלצו להזעיק עובדים "עונתיים" שעובדים לרוב בחודשי הקיץ, כדי למלא את מקומם של הפליטים ואחרים משלמים שעות נוספות לעובדים, כדי שחדרי המלונות והלובי יהיו נקיים עבור האורחים. נכון לעכשיו התפוסה באילת עומדת על כ-60 אחוזים.
"את האורחים בבתי המלון לא מעניין שיש שביתה, הם צריכים לקבל שירותים", אומר שי, "אני מבין לליבם של הפליטים ומזדהה עם מצבם. אני מרחם עליהם וחושב שהפתרון של המדינה כלפיהם הוא בעייתי. צריך להבין שבממוצע כל עובד-פליט מקבל 1,400 דולר, כולל כל התנאים הסוציאליים. המזל שלנו הוא שהשביתה לא נפלה על תקופת החגים או חודשי הקיץ, אחרת היינו בבעיה קשה מאוד".
שי הוסיף, כי "יש בתי מלון שזועמים על הפליטים שנתנו להם התראה קצרה ולא אפשרו להם להיות מוכנים, וזה באמת לא מקובל עלינו שככה העובדים פעלו. אם יהיו שביתות נוספות נאלץ להביא עובדים מירדן, אין לנו ברירה".
"בתי המלון לא מפחידים אותנו עם ההצהרות"
איסמעיל ג'יבריל אבו אלגיסטן, חבר בוועד הפעולה באילת המשותף לפליטים האריתראים והסודאנים ועובד באחד המלונות בעיר לא מפחד מהאיומים של מנכ"ל התאחדות בתי המלון: "אם צריך לשבות, נשבות עוד, כמה שנצטרך. בתי המלון לא מפחידים אותנו עם ההצהרות שיביאו עובדים מירדן. אני לא חושב שהם יוותרו עלינו כל כך מהר וגם אם זה יקרה, נמשיך במאבק הצודק שלנו".
למרות שבעלי המלונות טוענים שהם מבינים לליבם של הפליטים, הם ניסו לשכנע אותם להגיע היום לעבודה. לדברי אבו אלגיסטן, מנהלי בתי מלון התקשרו לפליטים והשאירו להם הודעות SMS בטלפונים הסלולריים כדי שיחזרו לעבודה אך הם לא ענו להם. "הם לא התייחסו למנהלי בתי המלון הם סגרו את הטלפונים, לא ענו לאף אחד, שביתה זו שביתה. לא יקרה כלום אם הם יסבלו שלושה ימים, אנחנו סובלים כל יום".
אבו אלגיסטן וחבריו אומרים שהם אינם חוששים לשבת בכלא הישראלי, ומצהירים שזה עדיף בהרבה על פני מוות בכלא הסודני, "יש לי תעודה של פליט אבל הרשויות בישראל לא מכירות בה. לא יכול להיות שיחליטו לגרש את כל הפליטים מבלי לבדוק מי באמת פליט ומי מסתנן. אני למשל לא יכול לחזור לסודאן, אני אקבל מייד עונש מוות. כל הזמן מגיעים שוטרים לבית של אמא שלי ושואלים עליי", טוען אבו אלגיסטן ומוסיף, "לא יכול להיות שניצלו אותנו לעשות עבודות שחורות וקשות בבתי מלון, ומסעדות באילת ובתל אביב ועכשיו יזרקו אותנו. זה לא לעניין. זו בושה שמדינת ישראל מתייחסת אלינו ככה".