הרבה זמן חלמנו בעלי ואני להעניק לילדינו חוויה של שחייה לצד יונקים ימיים. אבל פעילות כזאת לא פשוט לארגן, והרבה זמן לא הצלחנו להגשים את החלום. באופן מקרי דווקא בטיולנו בפלורידה, בין פארק שעשועים אחד למשנהו, זכו ילדינו, רותם (14), עומר (11) ויובל (7), לחוויה שלא ישכחו לעד.
מגוון בעלי החיים שפגשנו בטיול בפלורידה היה רב, וכלל דובים, אליגטורים והמון מיני נחשים ועופות. אבל בעל החיים המרשים ביותר היה תחש נהרות (מהסוג Trichechus), יונק ימי גדול הניזון מעשב ים, שחי במים מתוקים ובמים מלוחים, ומכונה גם פרת ים, או מנטי (manatee). בשונה מיונקים ימיים אחרים, המסוגלים לשרוד במים קרים, פרת הים זקוקה למים חמימים. לכן בסתיו, כשטמפרטורת המים יורדת, נודדות המנטי בהמוניהן במעלה הנהרות אל המעיינות, שבהם טמפרטורת המים קבועה. אנחנו הגענו לפלורידה באוקטובר. בחודש הזה קטן מספר פרות הים המגיעות למעיינות, ולכן לא ראינו אותן בכמויות אדירות, אבל מכיוון שבאוקטובר המבקרים עדיין מורשים להתרחץ במעיינות (השחייה אסורה בחודשים נובמבר-מרס) זכינו לשחות עמן ולהתוודע אל יופיין ממרחק נגיעה.
המפגש העוצמתי מכל
במהלך טיולנו צפינו בפרות ים בכמה אתרים, והמרשימים בהם היו המעיינות ווקולה (Wakulla) ובלו ספרינגס (Blue Springs). במעיין ווקולה, הממוקם בצפון-מערב פלורידה והמזין את נהר סיינט מרקס (St. Marks River), ראינו לראשונה את פרות הים, הן מסיפונה של סירה קטנה והן מתוך המים, וכאן התחילו ילדינו לחוות את המפגש עם היצור האצילי.
בהמשך הטיול נתקלנו בפרות ים לעתים תכופות, וכמעט בכל מעגן הצלחנו לזהות את ראשן מבצבץ מהמים. משיחות עם מקומיים ועם ריינג'רים (הפקחים בשמורות) התוודענו גם לסיפור ההישרדות של בעל החיים הזה, המתקשה להתמודד עם הפיתוח המואץ. בניגוד לדולפינים, המסוגלים לזהות סירה ממרחק וכך להישמר, חושיהן של פרות הים אינם מחודדים ושחייתן אטית. הן נפגעות ממנועי הסירות, וגופן המצולק מעיד על הפגיעות. מעריכים שכ-80 אחוז מפרות הים של פלורידה מצולקות, ורבות מהן מתות בעקבות התנגשות עם כלי שיט.
לאחר כחודש של מפגשים עם פרות ים ועם גוריהן, כאשר יובל כבר נהיה למומחה באיתורן ועומר ורותם כבר כמעט אדישים לקיומן, אחרי דיסניוורלד ויוניברסל ואחרי שכבר חשבנו שאין למה לשאוף, אירע המפגש העוצמתי מכל. במעיינות בלו-ספרינגס, לא רחוק מאורלנדו, זכינו לשחות במים צלולים עם אמא פרה ועם תינוקה הרך ולראותה מיניקה אותו בעדינות שנראתה מנוגדת לגמרי למגושמות של החיה הענקית. לצדם שחו עוד שלושה גורים גדולים יותר, שכן אמא פרת הים דואגת לגוריה מהמלטות קודמות במשך כמה שנים.
רותם שנירקל בקרבת המנטי במשך כשעה. עומר, שקצת נלחץ בכל פעם שהיצור הענקי, השוקל כמה טונות, התקרב אליו, לא הפסיק להשמיע שאגות התלהבות. ואילו יובל, שאמנם לא שהה במים זמן רב (לראות פרת ים ממרחק של כשלושה מטרים יכול להיות מבהיל), עמד על המזח והמשיך לעקוב משם אחר האם המיניקה את תינוקה.
פרות הים השאירו אצלנו רושם עז, והילדים אומרים שהשחייה איתן היתה שווה הרבה יותר מהביקור בדיסניוורלד. השינוי המהותי ביותר חל אצל יובל הקטן, שנהיה מכור למגדירי חיות, ועכשיו יש להקריא לו מדי ערב אנציקלופדיות של בעלי חיים.
מידע מעשי
מתי: אפשר לצפות בפרות הים בפלורידה במהלך כל השנה, אבל הזמן הטוב ביותר לראות אותן בהמוניהן במעיינות הוא בחודשים דצמבר-פברואר. גם מסוף אוקטובר ועד מרס אפשר לצפות בהן שוחות במי המעיינות, במספרים קטנים יותר. בשאר עונות השנה אפשר לראותן בעיקר בים ובנהרות, שבהם המים עכורים וקשה יותר להתרשם מיופיין.
איפה: בכל רחבי פלורידה. שני המעיינות המומלצים לתצפית הם מעיין ווקולה בצפון-מערב פלורידה, ומעיין בלו-ספרינגס, צפונית לאורלנדו (כשעה נסיעה מפארקי השעשועים).
אינטרנט: http://tinyurl.com/25s64em
נטע דגני – מחברת מדריכי הטיולים "קליפורניה", "אלסקה", "קנדה מערב", ארה"ב מערב" ו"ארה"ב צפון מזרח" מסדרת מסלולים (הוצאת העולם), צלמת וחובבת מסעות www.maslulim-america.com