עונה מומלצת: כל השנה
התאמה: כל המשפחה
קושי מסלול: קל
אורך מסלול: כקילומטר וקצת
משך מסלול: כשעה
מפה: מפת סימון שבילים מס' 4 "הכרמל" (מהדורה אחרונה ומעודכנת: 2008)
ציוד נדרש: נעלי הליכה, מים, כובע ופנס
הגעה (מכיוון מרכז): נוסעים בכביש החוף עד זכרון יעקב. פונים ימינה לצומת פרדיס ובו פונים ימינה לעבר זכרון יעקב ושמאלה במעלה הרכס, מהכיכר בכניסה לשכונת עדן בדרך פינלס. בפנייה הראשונה שמאלה פונים לרחוב התאנה, וחונים בהסתעפות שמאלה של רחוב התפוח. מכאן מתחיל שביל קצר אל המערה (מסלול הלוך חזור)
אזהרה: לאחר גשם האזור בוצי והסלעים חלקלקים!
בשולי המושבה זכרון יעקב, באמצע המדרון הפונה לעבר ואדי ערה, הוא נחל דליה, נחבאת מערת מיש, מסוג האתרים שרק מי שמכיר אותם מגיע אליהם. ממקום חניית הרכב מוביל שביל ברור (משולט בראשיתו) אל מחוץ לתחום הבתים. השביל מסתעף לכמה שבילים שכולם יורדים במדרון, כמו מתכנסים אל המערה. זו מערה קרסטית שכמותה יש רבות. היא גם אינה גדולה במיוחד. ייחודה הוא שבנוסף לפתחה הצדי יש לה גם פתח עילי, הנוקב את תקרתה ויוצר מעין ארובה טבעית. מתוך המערה ודרך הארובה צמח לו עץ מיש נאה, שגזעו נמתח אל מחוץ למערה ונפרס לצמרת נאה.
עץ המיש נחשב בקרב מוסלמים בכלל וערביי הארץ בפרט לעץ שיש לו סגולה בדוקה לגירוש רוחות. בעבר נהוג היה לשאת כפיס עץ ממנו בקמע שנתלה על הצוואר. אגדה מוסלמית מספרת שבזמן ששלמה המלך בנה את בית המקדש בירושלים, הוא חשש מאוד מפני פגיעתם של השדים באתר המקודש. אז נגלה אליו אלוהים בחלום וציווה עליו לנטוע חורשת עצי מיש סביב המקדש, סגולה שתגן על הבניין מכל רע. עד היום יודעים הפוקדים את הר הבית להצביע על אותה חורשה שמרחיקה כל מרעין בישין מהמקום.
האמיצים מוזמנים להיכנס אל המערה דרך פתחה התחתון, מרחק של כמאה מטרים לערך במורד המדרון מהארובה. בעזרת פנס ניתן להלך בקלות אל עומק המערה, עד תחתית הפיר שבו צומח העץ השגיא. בחורף עטלפים נמים את שנת החורף שלהם במערה. כשמפריעים אותם משנת החורף שלהם הם בורחים ועלולים למצוא את מותם בחוץ. חוץ מזה, הם בעלי חיים מוגנים. אנא אל תציקו להם, ומפתה ככל שיהיה - אל תאירו עליהם בפנסים!
