"בטח אפשר לעשות את זה, אחי הקטן עשה את זה", מבטיח נ' שאין שום סיבה לדאוג. לרגלינו מתנפץ נהר הירדן על סלעי הבזלת בעוצמה שלא מזכירה בכלל את הנחל החביב ששטנו בו עד לאותו הרגע, ומשאיר מעט מקום לדמיון בנוגע למה יהיה גורלנו אם נעיז להמשיך. "אתה בטוח?", שואל א', "נראה לי שזו לא תהיה הצלחה כבירה". נ' מנסה לגרות אותנו בשכנועים נגד פחדנים – איך ייתכן שננטוש עכשיו את המסלול, כשהאבובים עדיין ביד והלילה טרם ירד? אני פשוט עומדת ומסתכלת בתדהמה על המים. אין שום סיכוי שאפשר לחצות כאן. הירדן שוצף, קופץ ומאיים להטביע עם טיפת המים הראשונה. עשר דקות אחר כך - אלוהים יודע איך שוכנעתי למשימת ההתאבדות הזו - כבר הייתי בין הסלעים, האבוב מדלג ממני והלאה ונעלם באופק. הסלעים החדים התנגשו בי וקרעו שריטות בעור, הסנדלים נתלשו ונתלו על אצבעות רגליי, גוררים אותי עם הזרם, בעוד גופי עושה כל מאמץ אפשרי ללפות את אבני הגדה ולהציל את חיי.
מתנשפת מהמאמץ ובוודאי גם רועדת מפחד, שחררתי את הסנדלים הבוגדניות בהינף יד ושילחתי אותן לנופש בכנרת. הסוף טוב: גם ניצלתי מטביעה וריסוק (לא בהכרח בסדר הזה) וגם חזרתי הביתה (או יותר נכון, לבסיס בצבא, בזמנו) בלי סנדלים.
היה זה סוף שבוע בהיר בימי תחילת החורף, ושלושתנו התחלנו את השיט על גבי שלוש פנימיות של גלגלי טרקטורונים שמצאנו בדרך. זה היה מאוד נחמד עד שהגענו לחלק המסוכן של הירדן ההררי, שכל מי שחושב לעבור בו בצורה כזו חורץ לעצמו גורל מר. מי שמסכים איתי לגבי העניין הזה מוזמן לחצות את הירדן ההררי בדרך הבטוחה – על היבשה (ואחיו הצעיר של נ', אגב, מעולם לא באמת עשה את זה אחרת). יש כמה וכמה מסלולים נפלאים באזור, ורוב הסיכויים שהם אפילו ישאירו אתכם ואת סנדליכם בחיים.
למי שמעדיף ללכת כמה שפחות
מי שבכלל לא רוצה לצאת מהאוטו יכול לעשות כאן טיול נוסע, ולעצור מדי פעם רק כדי לשבת על גדות הנהר ולהתפעל מזרימתו. החלק הצפוני של נהר הירדן מתחלק לשני קטעים :הראשון מתחיל בנקודת המפגש בין שלושת מקורותיו – הבניאס, הדן והשניר – ליד שדה נחמיה, ואילו השני מתחיל דרומית לעמק החולה ומסתיים בכינרת: זהו הירדן ההררי, והסיבה לשוני היא השינוי בתוואי שעליו הוא זורם, שנהיה הררי יותר ותלול יותר, עד להתפצחותו המנצחת אל מימי הכנרת.
מסלול לרכב מתחיל בחורבת נטור, מערבית לכפר הנשיא. מדובר בדרך רכב, שאפשר ללכת עליה גם ברגל, בזהירות. נוסעים על כביש 8677 קילומטר מערבה מכפר הנשיא, ומן הצד הצפוני של הכביש יוצאת דרך רכב רחבה בסימון כחול. לאחר כשניים וחצי קילומטרים המסלול עובר ביישוב הנטוש, מטה עוז, ופונה בחדות דרומה, בירידה לכיוון הנהר. קצת אחרי שפונים ולפני הירידה כדאי לעצור ולהסתכל קצת קדימה, אל עבר אפיק הנהר והרי הגולן. ממש לפני הנהר נפגוש מסלול סימון אדום, ועימו פונים שמאלה וממשיכים צפונה, לאורך הנהר. מצידו תראו בריכות קטנות וטחנות קמח עתיקות יותר או פחות, כנג'מת א-צובח (טחנת הכוכב השחור) וטחנת א-סירה (שהייתה בעצם משאבה המונעת באנרגיית מים) ששימשו את תושבי האזור. המסלול מסתיים ליד גשר בנות יעקב, על כביש 91 שממנו אפשר להמשיך לכיוון צומת מחניים ואל כביש 90.
לאורכה של הדרך ישנן כמה נקודות שמהן ניתן לרדת לאפיק הנהר, במפגשים עם הסימון השחור. לא כולל אותם מעברים ספונטאניים, המסלול כולו אורך כתשעה קילומטרים. באוטו, כולל עצירות והתענגות על הנוף העניין ייקח לכם כשעה וחצי, בעוד שברגל תצטרכו להקדיש לזה חצי יום הליכה. אפשר גם לבחור בדרך ביניים חביבה - אופניים.
למי שרק רוצה לצעוד
מסלול מקסים ביופיו, ודי ארוך, הולך על גדות הנחל באופן רצוף מגשר בנות יעקב ועד ליישוב כורכום. מהגדה המערבית של הנחל הולכים עם השביל הצמוד לנחל כקילומטר, עד שמתווסף אליו סימון שחור. ממשיכים ממש לאורך הנחל, תוך מעבר באותן טחנות קמח ושאר חורבות מעוררות דמיון. מסלולי הקיאקים הפופולאריים לא עוברים כאן עכשיו, ונחסכות מכם הצווחות השגרתיות של משפחות עודפות ילדים בשעת מפגש של קיאק עם שיח פתל המחפש נקמה. המסלול משחק בין הגדה וההר וממשיך כתשעה קילומטרים עד לסיום, על הכביש המוביל לכרכום. לא חייבים להפסיק כאן – אפשר ללכת את כל הדרך עד לגשר אריק שעל הכנרת, שלושה קילומטרים נוספים דרומה, ואולי, איפשהו לקראת הסוף, למצוא את הסנדלים שלי תלויים על אחד העצים.
פתוחים: כל היום. בחורף חלקים מסוימים מוצפים והגשרים האיריים בלתי עבירים, אך רוב הזמן עדיין ניתן ללכת את המסלול. מה שטוב בו, הוא שאפילו בקיץ נחמד לטייל כאן. רק אל תטבלו במים במקומות מהם נראה שלא תוכלו לצאת, לא משנה מה אח של נ' לוחש לכם באוזן.
משלמים: רק בנעליים.
מגיעים: בשביל להגיע לשני המסלולים יש לנסוע על כביש 90. לבאים מדרום, פנו ימינה בצומת ראש פינה. בשביל המסלול השני פנו ימינה בצומת מחניים, מעט צפונית לחצור הגלילית, והמשיכו עד לגשר בנות יעקב (כביש 91).
מצטיידים: מים, חגורות הצלה (סתם!) וסנדלים יותר טובים משלי.