חיפה והקריות נמצאות תמיד בדרך לחופשה או בחזרה ממנה. נסענו לבדוק מה קורה למי שעוצר לרגע, ועל פי הממצאים נראה לי שזו לא תהיה הפעם האחרונה שנעשה את זה.

ראשונה: יקב טוליפ

טיולים לצפון: יקב טוליפ, כפר תקווה
אוהבים לארח. יקב טוליפ

ביקב טוליפ אוהבים אנשים. לא לקוחות או טועמי יין או מטיילים שנקלעו לסביבה והחליטו לנסוע בעקבות השילוט, אלא אנשים נטו. אפשר להבין את זה כבר בכניסה לכפר תקווה שם נמצא היקב, סמוך לקריית טבעון.
הכפר, שהוקם לפני כ-45 שנים על חורבותיו של קיבוץ כושל בשם גבעות זייד, משמש למגורים של אנשים בעלי צרכים מיוחדים, כאלה שזקוקים לסביבת מגורים ועבודה תומכת. שדרות העצים, המדשאות והמבנים נמוכי הקומה של הכפר גורמים למקום להיראות כמו קיבוץ ותיק או מושב מראשית ההתיישבות, ורק התושבים שמקבלים כל רכב שנכנס בקריאות שמחה ונפנופי ידיים עליזים מעידים על כך שמדובר בכפר מיוחד. כמה מהתושבים מועסקים אף ביקב טוליפ, שמקפיד לא רק לעשות יין טוב אלא גם לתרום לקהילה.

ביקב שנמצא במבנה משופץ היטב בשולי הכפר פגשנו את יצחק יצחקי, אבי המשפחה, דורון, הבן הבכור והיינן, לאה האם ורועי, הבן הצעיר ומנכ"ל היקב, זה שגורם לכל הדברים לקרות והיחיד שהיקב עבורו הוא עבודה במשרה מלאה. היקב פתוח לקהל בסופי שבוע ובחגים, ואז עוזבים בני המשפחה את עיסוקיהם העיקריים ובאים לעזור לרועי לארח את המבקרים. ויש לא מעט כאלה. חלקם מזדמנים, מטיילים שהחליטו לרכוש בקבוק או שניים בדרך חזרה מהצפון, וחלקם קבועים כמו ידיד המשפחה ד"ר זוהיר חורי מנצרת, שהגיע יום אחד לביקור, התאהב ביקב והצליח לשכנע את משפחת יצחקי לאפשר לו לעשות יין משלו תוך שימוש במתקנים של היקב.

הסיור ביקב, שמיצב את עצמו מיום הקמתו כאחד מיקבי הבוטיק המובילים בישראל, נמשך כ-15 דקות, שבמהלכן יסביר לכם אחד מבני המשפחה על ההיסטוריה של המקום ועל תהליכי הייצור. היצחקים אינם גובים כסף תמורת הסיור המודרך והטעימות. לדברי רועי, הם מוכנים להקדיש מזמנם ומהיין שלהם לכל מי שמעוניין, אפילו כשמדובר בשיראז קברנה 2004 שדורון עשה באוסטרליה ושמחירו עומד על 150 שקל לבקבוק. ככה זה כשאוהבים לארח ואוהבים אנשים. אם יהיה לכם מזל, תוכלו לטעום גם יינות בתהליך העשייה.

רועי סיפר לי גם על העראק שמזוקק במקום – 20 ליטר עראק שזוקקו מ-200 ליטר יין. משקה שאין לו מחיר והייתי שמח לטעום גם ממנו, רק ששיחת היין שלנו נמשכה והכוסות התמלאו ביינות נוספים, עד שנהיה מאוחר. נפרדנו מכולם, נפנפנו לשלום לתושבי כפר תקווה ונסענו לחיפה.

משלמים: הסיור והטעימות ללא תשלום.
מגיעים: בכניסה לטבעון פונים ימינה לכיוון אלרואי. אחרי כשני ק"מ פונים ימינה במעגל התנועה השני. ואחריו פונים שמאלה לכפר תקווה. היקב נמצא בתוך הכפר.
מתקשרים: 04-9830573. מרכז המבקרים פתוח בימי שישי בין 10:00 ל-13:00 ובשבתות בין 11:00 ל-16:00.

עיקרית: הנמל 24

אין תמונה
חדר יישון גבינות במסעדת הנמל 24

רחוב הנמל נמצא, לא מפתיע, צמוד לנמל חיפה. מבחוץ המסעדה נראית כמו מצודה של טעם, בתוך גבבה אפרורית של מחסנים ולשכות אפלות של עמילי מכס קשי יום. טיפסנו במדרגות על שטיח החבלים שהיה כל כך אפנתי במשרדים תל-אביביים בשנות ה-90, וברגע מצאנו את עצמנו עוברים מרחוב חיפאי לכפר טוסקני: קירות אבן, ריהוט כבד ומפנק, מראות, צעצועי ילדים של פעם, עציצי ענק בכל פינה, כל מה שצריך כדי להרגיש בזמן אחר ובמקום אחר. קובי, מלצר ששומר תמיד את היד מאחורי הגב, הוביל אותנו לחדר זוגי, שהכיל מלבד שולחן וכיסאות גם שתי כורסאות ענק שיכולות להתאים לסיגר המסכם ואולי גם ליותר מזה, ואפילו אח שנראה שבחורף אפשר גם להדליק בה אש.

בדרך כלל אנחנו אוהבים לאכול לצדם של עוד אנשים, אבל עד מהרה התרגלנו לחדר האינטימי שלנו, והתחלנו לסקור את התפריט. "אם אנחנו בעיר נמל כדאי שנבדוק איזה דג", חשבתי לעצמי והזמנתי ניוקי של פירות ים וקרפצ'יו פילה בקר לצורך האיזון היבשתי. בחרנו לשתות כוס של אורבייטו קלאסיקו, איטלקי חמצמץ, שאיתו הגיעו גם לחם ומטבלים. מאוד אהבנו את מטבל הפלפלים הכתושים עם לימון ושמן זית, וכל זה נאמר מבלי לפגוע בכבודם של השניים האחרים: פסטו עם כוסברה וקונפי חצילים. ויואלדי התנגן ברקע, היין נתן עבודה ואם לא היינו כל כך רעבים היינו מבקשים מהמלצר שלא יפריע ותופסים תנומה קלה על אחת הכורסאות.

הניוקי הכיל שרימפס במרקם פציח והמון טעמים של ים, הרוטב של הקרפצ'יו היה קצת מתוק מדי לטעמנו הודות למעורבות של סירופ מייפל, אבל חתיכות הפרמז'ן שפוזרו די בנדיבות הצילו את המנה מלשקוע במתיקות מוגזמת. לעיקריות אכלנו פילה מוסר שהיה פריך מבחוץ ומדויק לגמרי מבחינת מידת העשייה, לצדו נח עלה של חסה ממולא בפטריות ובשר חציל. האמת, הוא לא נח שם יותר מדי זמן. אכלנו גם מנה של קלמרי

טיולים לצפון: נמל חיפה (צילום: איציק מרום)
נמל חיפה | צילום: איציק מרום
עם ניוקי דיונון שהייתה עשירה מאוד, אך נשטפה בקלות במרלו ג'ובאנה של יקב צ'ילאג.

כשיצאנו אחרי הקינוח והקפה, שוב לא האמנו שאנחנו בחיפה. הנמל 24 יכולה להיות יופי של תחנה באווירה איטלקית, שתספק לכם את הנחמה הדרושה למי שחוזר למרכז מחופש בצפון, או למי שמחפש דרך טעימה להתחיל חופשה כזו. או, מן הסתם, למי שרוצה לטייל בחיפה.

משלמים: ראשונות – 38-53 שקל, עיקריות – 79-138 שקל, קינוחים – 29-44 שקל. רצוי להזמין מקום מראש.
מגיעים: רחוב הנמל 24, חיפה. לבאים מצפון: מרחוב העצמאות פונים ימינה לרחוב שער פלמר ומחפשים חניה, ליד רחוב הנמל. המסעדה נמנוצא בקצהו של המדרחוב החדש. מפת הגעה של המקום.
מתקשרים: 04-8628899.

>> כל מה שצריך לדעת על חיפה ב-2 דקות