כל הדרך צפונה, אל ה"פארק הוולקני" ברמת הגולן, ישבתי וכססתי ציפורניים. ומה יקרה אם באמת תבלע אותנו לבה רותחת? אין לי מושג קלוש. מעולם לא ביקרתי בגולן כדי לענות על כך. בקושי חגגתי יומולדת שמונה וכבר מפילים עלי כאלה פחדים. ההורים ישבו מקדימה, ובמשך שעה ארוכה סיפרו לי סיפורי אימה על פומפיי ועל הרי געש נקמניים. ואני בסך הכול רציתי לטייל בכיף. אולי כבר היה עדיף להישאר בכיתה. הם סיפרו לי ששם, בקצה הארץ, כל אבן שחורה וכל מכתש מספרים סיפור עתיק על הרי געש רגזניים ועל נהר לבה כתום ולוהט שמציף את האדמה הטרשית. אבל אז – אחרי שחצינו את גשר בנות יעקב – הגיעה צפירת ההרגעה. הם סיפרו לי שלפני כמה עשרות אלפי שנים החליטו הרי רמת הגולן לצאת למנוחה ארוכה. בינתיים הם שובתים, אבל לכו תדעו מה יקרה כאן בעתיד הרחוק. אבא אמר שליתר ביטחון, אולי באמת כדאי להחזיר את הגולן לסורים, ויפה שעה אחת קודם. אמא אמרה שיפסיק לבלבל את המוח, הילד עוד יקבל רעיונות. יאללה, מגיעים ל"פארק הוולקני".
עושים: אז נכון, לא ממש "פארק", לא ממש "וולקני" ולא ממש כדאי לנסוע לגולן רק בשבילו, אבל אם אתם באזור – זו חובה של ממש. מה גם שזה המקום היחידי בארץ שאין בו צפון. מסתבר שסלעי הבזלת היפים בשדה הטרשים הפראי הזה מתאפיינים באלמנט גיאולוגי מוזר שנקרא "מגנטיות הפוכה". או במילים אחרות, מה שסלעי הבזלת רוצים להגיד הוא: "זה לא המקום למסעות ניווט כי פה לא באמת תדעו איפה הצפון. אנחנו פשוט נשגע לכם את המצפן."
ואכן, כאשר התקרבנו לאחד מסלעי הבזלת ליד שלט ההסבר, איבד המצפן הקטן שלי את הצפון והצביע למזרח ואפילו לדרום. מנסים לעבוד עלי? אבא אמר לי שהכול בגלל שדוד שלי חסך וקנה לי בשוק מצפן פלסטיק בחמישה שקלים. אבל אחרי שגם אני קראתי את השלט, הבנתי שגם מצפן במיליון דולר היה מאבד כאן את הצפון. אבא הסביר שמסתבר שבתקופות קדומות, היה השדה המגנטי של כדור הארץ הפוך בכיוונו. כאשר הבזלת פורצת והופכת להיות מוצקה, היא מתמגנטת לפי השדה המגנטי ששורר באותה תקופה. מאחר שהסלעים הקשישים שלידנו נולדו לפני זמן כה רב, הם נוטים לבלבל את המצפנים. בקיצור, אם אתם באזור – חובה לנסות (רק אל תשכחו להצטייד במצפן. גם מצפן פושטי ב-5 שקל).
אוכלים: תעשו פיקניק או חטפו ארוחה קלה ב"קופי ענן" הסמוך, בפסגת הר בנטל (03-6820664).
מגיעים: על כביש 959, ממערב לצומת בראון שעל כביש 98. בחלק מהשלטים נקרא המקום "נקודת פלאומגנטיזם".
ברוכים הבאים: חובבי הפתעות גיאולוגיות, ילדים בנשמתם, פרופסורים חמורי סבר ומשפחות שצריכות לשרוף עוד שעה לפני שחוזרים הביתה.
פתוחים: כל הזמן, 24 שעות ביממה.