תל אביב נולדה מן החולות והים. ב-11 באפריל 1909 התקבצו בדיונות של תל אביב חברי "אחוזת בית", הלא הם בני 66 המשפחות שקיבץ האדריכל עקיבא אריה וייס (ובהן משפחתו של מאיר דיזינגוף, ראש העיר הראשון), והגרילו חלקות אדמה שהפכו לבתים הראשונים של העיר. וייס ליקט בחוף הים צדפים לבנים, שעליהם רשם את שמות חברי הקבוצה, וצדפים אפורים, שעליהם רשם את מספרי המגרשים. בן ובת מילדי הקבוצה שובצו לתפקיד כפוי הטובה של שליפת צדף אפור וצדף לבן שזיווגם יקבע איזו חלקה תקבל איזו משפחה. רשימת החלקות שהפכה לשכונת אחוזת בית ומאוחר יותר לעיר תל אביב, יצאה לדרך.
על אף הפוטנציאל של עיר שקמה על הים, העיר שצמחה סביב השכונות הראשונות הוקמה ללא קשר תכנוני לים, ואפילו "עם הגב לים". ייתכן שחוויית הים היתה זרה למייסדי העיר הנמרצים, ואולי היו אלו התפישות התכנוניות שרווחו באותה העת שהדגישו פחות את הצורך בחיבור מרכז העיר אל חופה.
תוכנית המתאר הראשונה של תל אביב, שתוכננה בשנים 1927-1929 על ידי מתכנן הערים הסקוטי, סר פטריק גדס, כבר עשתה צעד קדימה כשהכירה בחוף הים כמשאב חשוב ושאפה לחבר אליו את העיר, בין השאר על ידי יצירת רשת של רחובות ממזרח למערב, אל הים.
מחברים את העיר לים ואת הים לעיר
היישום צלח רק בחלקו. שדרות העיר אינן מתחברות לים (שלא כמו רחוב אלנבי, "דרך הים" במקור, שמתחבר מצוין, לדוגמא). קו מבנים גבוה נבנה במרכז העיר, דבר שיוצר ניתוק בין החיים בעיר לים. רצועת מגדלי המלונות בחוף המרכזי של טיילת הרברט סמואל וגורמים "מנתקים" נוספים ברצף החוף ובין החוף לעיר, ובראשם כיכר אתרים, שניצבת כפיל בטון בין שדרות בן גוריון לטיילת ולים, הם דוגמאות נוספות לכך.
תוכניות של בניית "צירים ירוקים" שמתחילים במזרח העיר ואמורים לשפר את הקשר אל הים, יצירת מוקדי בילוי כדוגמת נמלי תל אביב ויפו ופתיחת החסמים שמונעים קו חוף רציף (כדוגמת הדולפינריום ותחנת רידינג) הן התשובות התכנוניות שמשפרות ואמורות לשפר בשנים הקרובות את הקשר בין שוכני העיר לחופה.
אבל כל המכשלות האלה אין בהן כמובן כדי להעיב על שמחת החופים של תל אביב יפו. חופי תל אביב יפו משתרעים מגבול הרצליה בצפון עד גבול בת-ים בדרום. כ-13.5 קילומטרים של רצועת חוף שמתוכה כשני קילומטרים חופים מוכרזים המחולקים ל-13 חופים שבהם אפשר ליהנות משירותי חוף, מכיסאות שיזוף וממציל רכוב על חסקה בעת הצורך.
חוף הצוק: קהל צפוני
בחלק הנושק להרצליה נמצאים חוף צוק צפון וחוף צוק דרום עתירי השיק, החופים היחידים בתשלום למבקרים שאינם תושבי העיר. הקרבה לשכונות הצפוניות ולאזור השרון מבטיחה קהל "צפוני" ושמות מוכרים כמו ציפי לבני, צביקה שרף, יהודה לוי, ריטה או חיים רמון. קהל רב גם צועד לאורך החוף או בטיילת החדשה החל משעות הבוקר המוקדמות ולקראת שעת השקיעה, וחלקם אף מחזקים את עצמם במתקני חדר הכושר הפתוח שהוצבו במקום.
חוף תל ברוך: משפחות
חוף תל ברוך, מעט הלאה משם, השתנה מאוד מאז שהיה חוף דייגים ומשכנן של מסעדות דגים מבוקשות, והפך לחוף של משפחות. תל ברוך היה החוף הראשון בתל אביב שנבנה בו שובר גלים, המאפשר כניסה של חול יחד עם זרמי הים אך מקשה על יציאתו, וכך אט-אט גדלה ומתרחבת רצועת החוף.
נמל תל אביב וחוף מציצים: מעורב
תכף אחרי מתחם רידינג, החוסם את טיילת החוף בין החופים הצפוניים לשפך הירקון, ובו אמור לקום גשר עם מעבר להולכי רגל מעל קו החוף, עומד נמל תל אביב המחודש. הנמל, שהאוניה האחרונה שאותה פגש היתה ב-1965, חידש את פניו בתחילת העשור והפך למתחם בילוי ופנאי תוסס ומוצלח שמארח מבקרים רבים לאורך טיילות העץ הארוכות ובמסעדות ובבתי הקפה הפזורים בו. טיילת העץ מסתיימת בחוף מציצים. החוף עצמו הוא חוף מעורב של משפחות, צעירים ומתרחצים לא מתוכננים הזורמים מן הנמל. החוף הוא גם ביתו של ותיק המצילים בתל אביב היום, אברהם הניג, ש-44 שנות חסקה מאחוריו, והנודע בהנחיות קשות לפענוח ("ילדים זוזו דרומה!").
חוף הדתיים: נשים וגברים לחוד
חוף הדתיים מארח נשים בימים אי זוגיים וגברים בימים זוגיים. בכל יום נתון בשיא העונה יש בו כ-7,000 מתרחצים, שבניגוד לחופים החילוניים, רובם נמצאים בתוך המים ולא בתנוחת חרדון על החוף. צוות מתוגבר של מצילים משגיח, פעמים רבות מתוך המים ממש, על הקהל הכשר שלפעמים מספק אתגרים יוצאי דופן, כפי שמספרים מצילים ותיקים בחוף, כמו תינוק שהושאר לבדו והחל טובע בחול.
חוף הילטון: גייז וגולשים
חוף הילטון, כשמו של המלון שמעליו, מארח משפחות, חביב על חברי הקהילה הגאה ומארח בצדו הדרומי ענפי ספורט לא מוטורי, בעיקר גולשי גלים. החוף מגיע עד לבריכת גורדון שחומותיה נהרסו כדי לאפשר מעבר בטיילת החוף. ייחודה של הבריכה הוא במי התהום המלוחים שלה, הנשאבים מעומק 120 מטרים מתחת לקרקעית מי הים ונפלטים לים במחזוריות ארוכת שנים.
חוף גורדון: ספורטיבי וצעיר
חוף גורדון עצמו פותח את רצועת החוף המרכזית בתל אביב וממותג כחוף ספורט צעיר ברוחו ובאוכלוסייתו המכיל רשתות כדורעף, שערי קט רגל, כדורעף רגל חופים (הפאס-וולי) וחדר כושר פתוח למי שנראה לו סביר לעבוד על הארבע ראשי תחת שמש קיצית. הטיילת התחתונה בחוף היא גם ביתם של שחקני המטקות המקצוענים צרובי השמש, ובהם אמנון "התותח", ניסים ומוריס "הגדול", שאף הקימו מוזיאון קטן, היכל תהילה למטקות העבריות, ברחוב שבזי 61 בנווה צדק.
חוף פרישמן: תיירים וותיקים
חוף פרישמן הקרוב הוא ביתם של תיירי העיר, צרפתים ואחרים, בעיקר בגלל המלונות המרוכזים באזור, ומהווה מזכרת מחוף שנחשב בעבר משכן לנאות שבבחורות העיר. חוץ מהצעירים שבחוף, השכם בבוקר, מגורדון ועד בוגרשוב, אפשר למצוא אוכלוסייה מבוגרת ונאמנה שמגיעה בקביעות להתעמל, לעמוד על הראש ולהתרחץ במימי הים. גיבוש שנבנה בשנים של השכמה לא טבעית הביא חלק מהם אף לקבל את השבת ביחד ביום שישי באזור השעה שמונה בבוקר, שהיא אמצע היום מבחינתם.
חוף ירושליים: בני נוער
שלמה "צ'יץ" להט, ראש העיר השביעי של תל אביב יפו, שעל שמו קרויה הטיילת, כיבד את טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, עם ציון 20 שנה לאיחוד העיר, והעניק לחוף שממול רחוב אלנבי את השם "חוף ירושלים" במחווה שאפשר לחשוד בקורטוב של סרקזם בצדה. זהו החוף הרחב ביותר והוא עשיר בבני נוער, במשפחות ובקהל לא תל אביבי, בעיקר משום שרוב קווי האוטובוס מתנקזים לאזור זה.
חוף תל אביב: שאנטי שאנטי
דרומה משם, באזור הדולפינריום, נמצא חוף אביב (המכונה גם "'חוף הדולפינריום"), המתאפיין באווירת שאנטי שמשרה קהל בוגר הודו והמזרח החובב טאי-צ'י, יוגה ותיפוף מרגיע בשעות בין ערביים. חוץ ממסעדות שאפשר לרבוץ בהן, החוף הוא גם בית לחובבי ספורט ימי לא מוטורי ופועל בו מועדון גלישה.
חוף צ'ארלס קלור: עובדים זרים, חתנים וכלות
חוף צ'ארלס קלור ניצב בקצה הדרומי של חופי תל אביב, על קו הגבול המשותף לה וליפו, ומשמש את רבים מתושביה. הטיילת החדשה מעל החוף שמובילה לעיר העתיקה ביפו הביאה אליו אורחים מזדמנים, ולא מעט עובדים זרים וצעירים שגרים באזור שכונות נווה צדק ושבזי הסמוכות. אין שובר גלים בחוף ומשטר הים בו מסוכן ומועד לפורענות, מה שעושה אותו אטרקטיבי מאוד עבור חבורות של גולשי גלים. הבונוס כאן הוא מראה מרהיב של יפו העתיקה מעל המים והסלעים, וכמובן, מראה החתנים והכלות שמגיעים לכאן בשעת השקיעה להצטלם בערב החתונה.
מתוך: מגזין מסע ישראלי
לבחירת מגזין במתנה לחץ כאן