הרי ירושלים, מימין ומשמאל לכביש 1, טומנים בחובם הפתעות תיירותיות, כאלה שנסתרות מהעין ורק יודעי חן ילחשו אותן על אוזנכם, בהם אתרים קלסיים לטיול ביום חורף סגריר וגשום, ובכלל.
כזהו קיבוץ קרית ענבים, שהפך בשנים האחרונות לאימפריה תיירותית כמותה היינו נוהגים לפקוד בקיבוצי הגלילי והעוטף, שבין הלול לרפת, לבית העם ובתי החברים, פתחו יוזמות תיירותיות ואירוח כפרי שנושקים למרחבים, לנופים ולמדשאות המטופחות. נכון לעכשיו, באין לנו את האפשרות לטייל ולהתארח בקיבוצים האהובים עלינו, חיפשנו אלטרנטיבה קרובה ובטוחה לבילוי מרגיע.
ההפתעות במהלך הביקור בקיבוץ התחילו עם קפה משובח במשתלה, המשיכו בין שבילי יער ומרחבים ירוקים לריחוף מאתגר בין שמים וארץ, ובין רפת היסטורית למורשת קרב הירואית. על הדרך יזמים, אמנים, אופים ובשלנים, אוכל עדלאידע, מלון נחשק וטיפול משחרר בספא - שלא היה, אז פיצינו בשופינג משמח. ומה צריך יותר מאלה כדי לסיים יום אסקפיסטי והתנתקות רגעית מהחדשות וממציאות חיינו הכואבת, עם קצת חיוך ושפיות זמנית?
רומן תיירותי
קרית ענבים נוסד ב-1920 והיה אז הקיבוץ החמישי שהוקם בארץ והראשון שהוקם באזור הררי. לפני שלוש שנים ציינו 100 להיווסדם ונראה שאז גם לחצו על דוושת הגז והפכו בשקט, בשקט, ומתחת לאף למעצמה תיירותית-קולינרית אטרקטיבית, שסמוכה למרכז הארץ ובמרחק נגיעה מירושלים.
הרומן התיירותי של הקיבוץ החל ב-1940 אז החליטו החברים להקים בית הבראה, או נכון יותר "בית מרגוע" בפיהם. בית המרגוע הוקם במקום הכי גבוה בקיבוץ מתוך מחשבה לאפשר לאורחים אוויר צלול ופנורמה יפה שחולשת על הרי יהודה וירושלים, מה שהוכח כהימור נכון שזכה להצלחה מידית ולימים הפך למלון אקסקלוסיבי. בהמשך הצטרפה גם הרפת, שהפכה למתחם בילוי, לאחריה הגיעו הלולים והמחסנים, ובקרוב יספחו את הסילו ההיסטורי, שיהפוך לחנות ובר יין.
כמו לכל הקיבוצים, כמעט, גם לקרית ענבים יש חלק חשוב בהיסטוריה, בהגנה ובהקמת המדינה, והוא חלק מפרוזדור ירושלים - יישובים שהוקמו על פסגות ומורדות הרי יהודה במטרה לאבטח את הדרך שעלתה לבירה. לצד מורשת מכובדת, לקיבוץ יש הרבה זכויות ראשונים וסיפורים מרתקים, שאחד המעניינים והמפתיעים שבהם הוא "שביל החלב", שלימים היה אבן היסוד להקמתה של חברת תנובה.
הסיפור החל ב-1925עם פרות הולנדיות שהם יבאו לארץ, לכבודן הקימו רפת יפה ומרווחת מלבני אבן בעוד הם מתגוררים באוהלים ובצריפים. ההולנדיות הניבו חלב מעבר למצופה ומשראו שיש יותר חלב משהם צורכים הפכו אותו לענף כלכלי תחת השם תנובתנו, שצמח בהמשך לקואופרטיב תנובה. מעבר לפרות, שהיו שיאניות החלב, גם התרנגולות הצטיינו והטילו 4,000 ביצים בחודש, עליהן קיבלו את אות המצטיין של המגדלים.
הרפת נסגרה ב-2007 ולפני כעשור הפכה ללוקיישן של קולינריה ושופינג, וכך גם הלולים – שאחד הפך למוזיאון והשני למרכז עיצוב.
מה עושים בקרית ענבים?
קיבוץ קרית ענבים, מטבע הדברים, מוקף בכרמים שעומדים עכשיו בשלכת, וכן ביערות מוריקים ומבהיקים לאחר הגשם, שמזמינים לטיול רגוע, מרגיע ופותח נשימה, ולפריסת פיקניק בין העצים ומול הנוף. את היין והנשנושים תוכלו להביא מהבית, או לחילופין ללקט בכל אתרי האוכל הממוקמים בשטח הקיבוץ – והאפשרויות הן רבות ומגוונות.
ילדתי שלי
אם יש מתיקות הרי היא ילדתי - עגלה סגולה וקטנטנה שחונה בקצה החממה, שם פתחנו את הבוקר. ילדתי היא לארה ברהום, שכבר בגרה אבל עבור הוריה - מיכל ויעקוב, הבעלים של מסעדת מאג'דה בעין רפא הסמוך, היא תמיד תישאר ילדה. לארה היא בריסטה מצוינת שמכינה קפה מושלם אבל לאחרונה פרסה כנפיים והעבירה את המושכות והסודות למיכל, שמכינה קפה מושלם לא פחות מילדתה. מיכל גם אחראית על המאפים הייחודיים ועל עיצוב פינות הישיבה האינטימיות, וקבלתם קסם של מקום. "העגלה היא חלון הראוה של המסעדה", היא אומרת, ומוסיפה שזה מקום השפיות שלה.
אז יש קפה טוב ולצדו חובה פטייר במילוי עלי מנגולד, פטה כבשים, סומק ולימון, שמכינה מהדייה אחותו של יעקוב, ופוקצ'ה עם תפוח אדמה מדורה, מרווה ופקורינו, של מיכל, שמשלבת במאפים זעתר, טימין, מרווה, חובזה עלי חרדל ועלי רקפות, שהיא מלקטת בעונה. ואם בעונתיות עסקינן, לברוסקטה גבינת הברי היא מוסיפה תותים ועלי זעתר ומכניסה לצלייה בתנור אבן, שעוד נחזור במיוחד בשבילה.
איפה: משתלת שתילי ההר, בכניסה לאבו גוש, בואכם קרית ענבים | מתי: ראשון-שישי, 8:00-14:000, ושבת (עד להודעה חדשה) ב-10:00-14:00 | לעוד פרטים
המפטמה
לכבוד יום ההולדת ה-100 לקיבוץ, כינסו את ההיסטוריה המקומית ללול פיטום התרנגולות, ששנים עמד נטוש ומוזנח. החברים התגייסו, עשו ללול טיפול עשרת אלפים והפכו אותו למתחם היסטורי למורשת, חלוציות וחדשנות, שאוצר את האירועים והסיפורים המרתקים והמרגשים של המשק. תוך ארגון המסמכים, התמונות, הכלים והחפצים, גילו שהם פורצי דרך בלא מעט תחומים והקדימו את זמנם בכל תקופה.
אפשר להסתובב לבד במוזיאון ולהיעזר בהסברים הנלווים, או לחילופין להזמין סיור מודרך. אנחנו התלווינו ליותם בן חיים, דור רביעי למייסדים, שהיה גם רכז התרבות של הקיבוץ וליווה את הקמת המוזיאון. יותם סיפר על החבורה החלוצית - חמישה גברים וגברת אחת, שעלו מאודסה והתנחלו על הר הטרשים כשמסביבם רק כפרים ערבים; על הכביש הראשון בארץ שנסלל על ידי יהודים, שחיבר בין אבו גוש לקיבוץ ומשמש אותם עד היום; על הקמת עמדת ההגנה הראשונה בראש ההר כדי לשלוט אסטרטגית על האזור; על הקיבוץ שהפך למפקדה של לוחמי הפלמ"ח וחטיבת הראל, עליה פיקד יצחק רבין – שבהיותו ילד הגיע לקיבוץ במסגרת מחנות הקיץ של הנוער העובד ובהמשך כרמטכ"ל וראש ממשלה; על הקמת בית הנוער, שהיה מבנה הבאוהאוס הראשון מחוץ לתל אביב; על בית הספר האינטגרטיבי הראשון בארץ; על זוהרה לביטוב – שהייתה לוחמת בפלמ"ח והטייסת הראשונה, ועל "הסלבים" שביקרו בקיבוץ בהם הסופרים ביאליק וש"י עגנון, שכמעט הפך לחבר קיבוץ, אשת החינוך הנרייטה סולד, השחקנית אליזבט טיילור, וראשי הממשלה דוד בן גוריון וגולדה מאיר.
שביל מורשת
רצינו קצת אוויר, טבע וירוק בעיניים אז יצאנו לטיול בשביל המורשת, שבלי לרצות חיבר אותנו לכאן ועכשיו, כי אי אפשר לברוח לגמרי. השביל מחבר בין טבע למורשת בעקבות לוחמי הפלמ"ח וחטיבת הראל, שבין השאר עובר בבית העלמין הצבאי, היחיד בו קבורים רק לוחמי החטיבה ומספר את סיפורי גבורתם ואת מאבקם לפריצת הדרך לירושלים והקמת המדינה. הסוריאליסטי בסיפור הוא שהלוחמים ידעו שהסיכוי שלהם להינצל קטן ולכן ביום חפרו בורות ובלילה קברו בהם את המתים. במקום קבורים 138 לוחמים ולזכרם הוקמה שם אנדרטת הפלמ"ח שלמרגלותיה עמדת שמע.
גם השביל נחנך במסגרת המאה לקיבוץ, והוא סומן ושולט עם הסברים על ידי קק"ל. אפשר לטייל לבד, ואפשר עם שיי בייטנר - מורה דרך וחבר המשק. השביל מתחיל מול הכניסה למלון, עובר בתוך יערות, בין עמדות ההגנה, בהן עמדת הצבי – בונקר גבוה שבראשו נישא צבי בגובה חמישה מטרים שבולט למרחוק. השביל ממשיך לתוך בית הקברות המטופח, משם לבקעת עמיר, בה נטוע כרם יפה של יקב ברקן, עליה למזבח - אבן שטח גדולה שממוקמת במרומי ההר ומהווה נקודת תצפית מרשימה על הקיבוץ ועל אבו גוש והסביבה. מהמזבח יורדים לסילו, בו רכזו את תערובת האוכל לפרות, ומסיימים מול פארק כרמים.
אורך השביל כ-2 ק"מ, הוא חצי מעגלי ומומלץ למטיבי לכת בשל העליות והמורדות, אך ניתן לדגום רק את חלקו בהליכה קלה-בינונית.
קולינה – טבע, תרבות, אוכל
הפארק נפתח לפני כשלוש שנים כמיזם תיירות ובילוי שאפתני המשתרע על פני 100 דונמים. בשטח היו בתי קפה ומסעדות, בהן של השף איל שני, וכן שוק אוכל ואמפי פתוח להופעות, עד שהגיעה הקורונה, טרפה את הקלפים וחלק מהמקומות נסגרו. בחודשים האחרונים החלה תנועה מחודשת וסביב הפיאצה הפתוחה נפתחו מאפייה נהדרת, בית קפה ומסעדות חדשות, ובקרוב, הם מבטיחים, יחזרו גם את הדוכנים, ההופעות ופארק השעשועים.
ג'ננה
ג'ננה הוא ה-מקום לשחרר פחדים, סטרסים ולחצים מהיומיום המטורף שלנו, ולא רק לילדים, להפך. ההתמודדות עם הטיפוס, החבלים והגשרים התלויים בין שמיים וארץ מאיצים אדרנלין ומשחררים שרירים מכווצים. מדובר בפארק אקסטרים המשתרע על פני 55 דונמים במרכזו מגדל אתגרים בגובה ארבע קומות שחולש על הפארק והקיבוץ, ומרחיק לנוף הפסטורלי שסובב אותם. המגדל מוקף ב-130 מתקני חבלים ו-25 קירות טיפוס ברמות קושי משתנות, ומצויד במתקני באנג'י ואומגה מדליקה שהיא הארוכה בארץ ונמתחת לאורך 440 מטרים. עוד בשטח: מפלס קרקע עם מתקנים המותאמים מגיל 4, מתקן חץ וקשת, מתחם פיינטבול המדמה לוחמה בשטח בנוי - שמשמש גם לתרגול ואמון של כיתות כוננות, מאהל בדואי ויורט מונגולי לאירוח, מדשאות מוצלות ושולחנות פיקניק.
ראוי לציין שלמרות שהאזור מוגדר כירוק, ואין בו מגבלות התכנסות, נכון לעכשיו פיקוד העורף לא מאפשר את פתיחתו לכניסה חופשית אלא בהזמנה מראש ובהתארגנות קבוצתית של 30 אנשים.
מחיר: 85 שקל, 24 שקל למלווה | מתי: ראשון-שישי | לעוד פרטים
האסם – בית עיצוב יוצר
אם אתם מאלה שיום טיול לא שלם בלי שופינג, אז קבלו את האסם שהוא כל מה שהלב והנשמה צריכים כדי להפוך את הבית למרחב הרבה יותר יפה, נעים ומזמין, במיוחד בימים שביתנו הוא מבצרנו.
בראשית היה כאן לול ששנים עמד נטוש, עד שלפני 12 שנים הגיע ציון – המעצב והבעלים שפתח בו בית עיצוב מקסים. אז מה תמצאו כאן? רהיטים, טקסטיל, חפצי אמנות, כלים, גופי תאורה, ועד מטבחים בשילוב עץ ומתכת בהשראה תעשייתית-כפרית-מודרנית. ציון מתכנן, מעצב ומייצר כמעט את הכל במקום, בעבודה עברית, וגם אם אתם לא בעניין של קניות, כנסו לתפוס אתנחתא בחצר הנעימה, לעשות סיבוב התרשמות ולזכות בקבלת פנים נעימה עם לימונדה, תמרים ועוגיות.
מתי: ראשון-חמישי, 09:00-18:00, שישי עד 14:00 | לעוד פרטים
נקודת חן
ועוד שופינג, הפעם במתחם הרפת, בנקודת החן של חנה לביא-צברי, שהיא חנות קטנה ומטריפה עם חפצי אמנות, כלים יפים, תכשיטים, תיקים, פסלים, טקסטיל, פרחים, צעיפים, מתנות ומיני אקססוריז צבעוניים, או כמו שחנה אומרת: "דברים יפים שמשמחים את החיים". חנה הגיעה לרפת לפני כעשור, כשעזבה את החינוך וההוראה לטובת אהבתה לעיצובים ודברים יפים, אותם היא מלקטת ממעצבים ישראלים וכן מייבאת מאיטליה, אינדונזיה והודו.
פתוח: ראשון-שבת | לעוד פרטים
סטודיו סילבי
סילבי היא אמנית, חברת הקיבוץ והבעלים של סטודיו מקומי לקרמיקה, קדרות ופיסול. אפשר לבקר אותה בסטודיו, לראות אותה במלאכתה, לרכוש מיצירותיה היפות או להצטרף לאחת מסדנאות הקדרות והקרמיקה החווייתיות שהיא עורכת, המותאמות גם לילדים.
איפה אוכלים בקרית ענבים?
הרים פטיסרי
איך הפך האסם לאחסון החציר של הרפת לפטיסרי הכי סודי ומדובר בהרי יהודה? תשאלו את ההמונים שבשביל הקרואסון בשמל והשאלוט הצלוי במרווה, קרואסון הפטריות עם קרם תירס וגבינת תום, והבריוש גאודה וזעתר, מוכנים לעמוד בסבלנות בתור הארוך. הפודיז ומביני העניין גודשים את הפטיסרי משעות הבוקר המוקדמות בידיעה שכל המאפים המצוינים ועוגות הוויטרינה המפתות, התחסלו להם עד הצהרים.
על הרים מנצח השף-קונדיטור אורן חיו, שעבד בקונדיטוריות מובילות בחו"ל ובמלונות ממילא וקינג דיויד. לאורן אופרציה מתוקתקת של 20 קונדיטורים שמוציאים תחת ידיהם יהלומים יפהפיים וטעימים כמותם טרם אכלנו. ואכלנו! לשאלה מה ההיי לייט שבגללו חוזרים הוא מתקשה לענות - "כולם היו בניי וקשה לבחור אבל האהוב עלי הוא בריוש עשבי תיבול, איתו אני פותח את הבוקר, וקינוח הדגל הוא הנענע יוזו - בצק ירוק מנענע טרייה במילוי קרם שקדים-לימון ושאנטי יוזו".
כאן השירות עצמי ותוכלו להעמיס כריכים, מאפים וסלטים (ההדרים עם צ'יפס בטטה נפלא), ולקנח בקווין אמאן שמסתיר בתוכו עוגת תפוזים נהדרת, קרואסון עגול במילוי קרם וניל וטונקה, ושוסון - בצק עלים מקורמל במילוי פרג ולימון לאוהבי הז'אנר.
עם המגש תצאו להתענג בגינה היפה שלמרגלות הסילו, שבקרוב יהפוך לבר יין. בדרך הביתה תוכלו להצטייד במעדנייה בכלים, פרחים, לחמים, עוגות, גבינות, יינות ומיני גודיס מובחרים.
מתי: ראשן-שישי, 08:00-16:00 | לעוד פרטים
נעה - אפיה מקומית
למאפיית אלחנן קרא על שם אביו ולמאפייה החדשה קרא נעה, על שם אמו. לבן האוהב קוראים אלדד שמואל והוא שף מוכשר שמתמחה באפייה ומוציא תחת ידיו לחמי מחמצת משובחים בהם כוסמין, שיפון ואגוזים, וכן מאפים מתוקים, שמרים וקרואסונים.
ברזומה של אלדד עבודה במסעדות קלארו וצפון אברקסס, ומשעזב את אלחנן פתח ביולי את המאפיה-בית קפה בפארק כרמים. אלדד, שהוא קצין שריון, הספיק לעבוד במאפייה שלושה חודשים ואז גויס, מה שעצר את תנופת המקום אז תבואו בהמונכם לתמוך ולחבק ועל הדרך להתענג גם על הממרחים, הסלטים, העגבניות הצלויות – כמה פשוט ככה ממכר, ודג המטיאס הנהדר, ששרוע על קרם שמנת ומעליו ביצה רכה.
לכשיסיים את המילואים, הוא יפתח גם בערב במתכונת מסעדה ומהטאבון ישלוף פיצות ומאפים, ועל קיר האש המיוחד, שניזון מבלוק עץ בוער, יצלה ירקות ובשרים מובחרים.
מתי: ראשון-שישי 08:00-15:00 | לעוד פרטים
פופ אפ קפה, מתחם הרפת
הפופ אפ ממוקם במבנה המקורי של הרפת, שבעברה אכלסה את הפרות של הקיבוץ. מדובר בקפה-מסעדה אופנתי שמגיש תפריט חלבי כך, שאם תרצו, יש כאן חיבור טבעי בין העבר להווה. מעבר לחיבור החלבי לרפת ההשראה היא איטלקית-ים תיכונית, שייצר השף המוכשר שמוליק בן חמו, שברזומה שלו בישול במסעדות מישלן, שניכרת בצלחת. שמוליק מתמחה בפיין דיינינג שתרגם לפרשנות מקומית – "ברסרי דגים חלבי, כשר, בדגש על פרודוקטים אזורים עם השפעה של המטבח הישראלי, המודרני" כפי שהוא אומר.
הכל פה טוב, טעים, יפה ונעים, ועל כך יעידו הסועדים שממלאים אותו מבוקר עד ליל, כולל במרפסת הרומנטית. המנות מוגשות ברוחב לב, את הפסטות הוא מכין במקום ואת הסשימי אינטיאס וטרטר הטונה חותך וקוצץ דקותיים לפני ההגשה כך שהטריות והעסיסיות מורגשות במנות. במומלצות שלנו: בורסקטה טרטר דג, טורטליני גבינות מדוגמים, שוחים ברוטב יין לבן וחמאת מרווה, וסלט קיסר מעולה מכוסה ב"שמיכה" קריספית של שטוריזל פרמז'ן וביצה מעל. ויש גם פוקצ'ות ופיצות שהוא מכין מבצק שלושה סוגי קמחים וטפיחה של 72 שעות. התפריטים עונתיים ומתחלפים לבוקר, צהרים-ערב, כשבלילה מעממים את האורות, מגבירים את המוזיקה והמקום הופך לבר שמח.
וסוד שלנו, תמהרו כי באביב שמוליק (ואיתו קבוצת נאיה) יהפוך את הפופ אפ לבשרית ייחודית.
מתי: ראשון-חמישי, 08:00-24:00, שישי שעתיים לפני כניסת שבת | לעוד פרטים
מסעדת מומה
מומה היא הנציגה הראשונה והוותיקה במרחב הקיבוצי, שהתנחלה לפני 12 שנה ברפת ועיצובה מנהל דיאלוג עם ההיסטוריה שלה, ועם המנות הבשריות, במידת מה (אבל יש גם פסטות, דגים ופירות ים).
חלל המסעדה שמר על הקשתות וקירות האבן המקוריים ורוהט באקלקטיות הרמונית, כולל כסאות ושולחנות עץ בסגנונות שונים. את מרכז תשומת הלב תופסים הבר הגדול, ספריית התקליטים השייכת לאיתמר חובב, הבעלים שהיה תקליטן בעברו, מדף הספרים של גיל חובב, האח, ופינת הישיבה החמימה מעליה תמונה של אישה יפה – הלוא היא מומה, הסבתא של החובבים המוכרת בשם לאה אבו שדיד, רעייתו של איתמר בן אב"י וכלתו של אליעזר בן יהודה.
מתי: ראשון-שבת, 12:00-23:30 | לעוד פרטים
אמא
אני לא יודעת אם אמא שלכם מכינה אוכל כזה, אבל יש מכורים שנשבעים בקובה סלק, בקובה חמוסטה ובקובה חאלב המטוגנת (אורז פריך שעוטף מילוי של בשר וצנוברים) של ה"אמא" הזו. מסעדת אמא המקומית נפתחה לאחרונה בפארק כרמים, והיא השלוחה ההררית של האמא הוותיקה מירושלים. גם כאן הם שומרים על מסורת האוכל הירושלמי (ועל מטבח כשר למהדרין) ולאחר פריסת מבחר הסלטים הטריים תזמינו יפרח – עלי גפן ממולאים ברוטב רימון ולימון, מרק שעועית חורפי וחמוסטה ממולא בסִיסקֵה – קובה של סולת וג'ריש במילוי בשר שבושל שעות. ויש גם בשר על האש, צ'יפס, חומוס ירושלמי וארוחות עסקיות.
איפה ישנים בקרית ענבים?
מלון כרמים
בימי שגרה כרמים הוא בהגדרה מלון ספא ויין כמחווה לגתות, לכרמים וליקבים הסובבים אותו, וכן למיקומו על דרך היין העתיקה-המתחדשת של הרי יהודה. המלון הוא מקטגוריית ה-Exclusive Collection של רשת ישרוטל, אבל כל הפנטזיות שלנו על חדר מפנק, יין טוב מהבר, עיסוי מרגיע בספא ושחררו הגוף מהלחץ המצטבר מאז השבעה באוקטובר, התנפצו בכניסה למלון למראה ילדים קטנים מתרוצצים בלובי וילדות מתוקות רוקדות עם חיילות בגינת הבריכה. גם כאן יוקרה, אקסקלוסיב ואין כניסה לילדים, נשארו מחוץ לדלתות הכניסה ומאז היום הארור יש כניסה גם לילדים מפונים, 300 אם לדייק, כולל 40 תינוקות.
המלון, שהוקם על התשתיות של בית הבראה הקיבוצי, ובמלחמת העצמאות שימש כבית חולים זמני, מארח היום 80 משפחות מהיישוב שלומית, שפונו מביתם בדרום. לצורך כך עשו שינוי מהיר ואת חדר היין, חדרי הספא וחדר הכושר הפכו לכתות לימוד, את אולם האירובי והפילאטיס הסבו לתינוקייה, אולם האירועים הפך לגן, הלוקרים במקלחות הספא משמשים את המורים, בית הכנסת מארח חוגים ופעילויות תרבותיות, חדר הישיבות הפך לחדר מורים ומשרדו של אלעד צרפתי, מנכ"ל המלון, ומשרדי הצוות, משמשים חדרי מפגש עם יועצים ופסיכולוגים. גם מסעדת השף עברה התאמות והפכה לחדר אוכל שמספק שלוש ארוחות משובחות ביום, כולל אוכל שילדים אוהבים. כל השינויים, ההתאמות, החיבוק והתמיכה של הצוות, וכן של המורות-חיילות, ריגשו אותנו מאוד והבטחנו שבשש אחרי המלחמה נחזור לתמוך בחזרה במלון, בצוות ובספא, כמובן.
