חג השבועות שחל בשבוע הבא צפוי להיות קריטי עבור אילת. אחרי יותר מחודשיים שהעיר היתה סגורה, למקומיים לא היתה עבודה והרחובות היו ריקים, באוויר יש תקווה שיצליחו סוף סוף לחזור לשגרה. המלונות יפתחו שערים ויפעילו בריכות וחדרי אוכל בהתם להנחיות, האטרקציות יחזרו לפעול והתיירים צפויים להגיע וכולם מקווים שעיר התיירות תחזור להיות תיירותית במהרה.
כדי לנסות לתת תמריץ לעיר, שר התיירות הנכנס, אסף זמיר, הגיע אתמול (ה') לסיור עם ראש העיר, מאיר יצחק הלוי, כדי לראות מקרוב ולמצוא פתרונות לאתגרים איתם מתמודדים המלונאים ובעלי העסקים בימים אלה. לכולם ברור דבר אחד - אילת היא עיר חשובה לתיירות ובכלל, וחשוב לעזור לה לחזור לפעילות.
על פי הקלישאה, אתה יכול לאהוב או לשנוא את העיר, אבל אי אפשר להתעלם ממנה, ורגע לפני שהיא מתחילה (בתקווה) לחזור לשגרה, השאלה החשובה היא האם מדובר בלאס וגאס הישראלית שלא סתם מושכת אליה המוני ישראלים בכל קיץ, או שאילת היא עיר שצריך לנער ממנה את האבק?
די כבר!
אילן ארנון חושב שאילת חייבת להבין שהיא מיוחדת אך לא ייחודית
אני כמובן מכיר את המשפט ההוא על טעם וריח, ויודע שיש לא מעט אנשים שמאוד אוהבים את העיר הדרומית בדיוק כפי שהיא. לראיה, בעונות השיא התפוסה עומדת על יותר מ-100 אחוזים ומי שהתהלך בטיילת או ישב בחוף של מוש חווה צפיפות מה היא. על הנייר לאילת יש את כל הנתונים.
יחד עם זאת, עיר שכל כך מלאה בתקופת הקיץ ועדיין לא מצליחה להחזיק אטרקציות כמו עיר הסרטים, עיר המלכים וה-IMAX שנסגרו במהלך השנים והפכו לפילים לבנים, חייבת לחשב מסלול מחדש; עיר שאטרקציות חדשות כמעט ולא נפתחות בה, צריכה לעשות בדק בית; עיר שבה מלונות חדשים כמעט ולא נפתחים ואלה שקיימים לוקחים מחירים מופקעים שיכולים להגיע לעשרות אלפי שקלים לחופשה משפחתית של שבוע בשיא העונה, משהו בה חייב להשתנות.
בראש ובראשונה, חייבים לשנות מחירים במלונות בעיר. אילת יודעת שיש לה משהו מיוחד, אך היא חייבת להבין שהיא לא ייחודית. יש לה אלטרנטיבות, וחלקן ממש מעבר לפינה. התחרות שלה מול עיירות הנופש בעולם פשוט לא יכולה לאפשר לה להיתקע על המחירים של פעם, בעידן שבו קפיצה לחו"ל הפכה להיות יותר פשוטה מתמיד. בעידן טרום הקורונה, כמובן. אנחנו יודעים מה קורה מעבר לים, מה המחירים ביעדים אחרים ועד כמה יחס העלות-תמורה של אילת הוא מנותק. לראיה, המוני תיירים שנחתו בשדה התעופה של רמון וחותכים מיד לסיני או עקבה השכנות.
אילת צריכה גם למתג את עצמה מחדש. כרגע היא עיר שמושכת המוני צעירים ומשפחות בקיץ ובעונת הפנג'ויה, אך היא מזניחה קהלים מגוונים שלא מוצאים בה את מקומם. היא לא מאוד רומנטית ולא יודעת לנצל מספיק טוב את הטבע שסביבה והים שלה כאטרקציה זוגית (שימו את סתלבט על המים בצד), או למנף את עצמה כיעד קולינרי שמתאים לזוגות, או סתם פודיז. היא גם לא נגישה למבוגרים, שלא מעוניינים לנפוש עם המוני הצעירים בתקופות החמות וחייבת לעודד עוד פרויקטים תרבותיים כמו 'ג'אז בים האדום' בתקופות האוף סיזן. היא לא מספיק מטיבת לכת למרות כל ההרים המדהימים שסביבה ויכולה לדאוג ליותר חבילות ואטרקציות המשלבות טיולים ומלונות ברמה גבוהה בעיר. בדרום אמריקה למשל עושים זאת נהדר בלא מעט מקומות.
תדמית של עיר הוא לא יש מאין ונשענת על התחושות שהיא מעבריה ביום יום. אילת "תקועה" עם מיתוג של עיר בילויים יקרה מדי למה שיש לה להציע, ועם מיתוג כזה לא מצליחים לייצר באזז בכל השנה ואי אפשר לממש את מלוא הפוטנציאל. ויותר חשוב, עם תדמית כזו קשה מאוד לצעוד קדימה, להתחדש ולהתרענן.
במילים פשוטות: אילת כרגע מרחיקה לא מעט אנשים שהיו שמחים לנפוש בארץ, בעברית, אך לא במחירים האלה ולא באווירה הזו.
הגיע הזמן שנתחיל להעריך את העיר הדרומית
ארנון שוורצמן חושב שאילת היא יעד שאנחנו יכולים להתגאות בו
אנשים שטוענים שאילת גרועה ולא אוהבים אותה כנראה לא מביאים בחשבון שני דברים. אחד כולל את הרקע, האלטרנטיבות או בקיצור: למה אתם משווים. כמה ערים תיירותיות "פרופר" יש בישראל? השני שהוא לגמרי בסדר אגב, הוא כנראה שאתם פחות אנשים של ים.
ישראל היא מדינה שיש בה אמנם כמה פנינות תיירותיות אבל אם להשתמש במושג מעולמות הסושי, הכל ב"הרכבה עצמית". התייר או הנופש במקרה של תיירות פנים נדרש לחבר בין הקצוות השונים של החופשה בעצמו ונדירים האתרים שמציעים הכל במחיר אחד.
אוהבי הים מוצאים בה את החופים הכי אטרקטיביים בארץ. מבחינת מה שקורה על החול, בתוך המים ובקרקעית שלהם – מצלילה, ביקור בריף הדולפינים ועד למצפה התת ימי - מספק את החוויה האידיאלית מבין האופציות המקומיות.
אילת על כל המגרעות שבה היא עדיין מנה מרוכזת של רוב נקודות החוזק שיש לישראל להציע בתחום הנופש והתיירות: שמש, ים, נופים ושפע בכל מה שקשור לאוכל ואטרקציות.
בשנים האחרונות העברת ה"באסטות" מהטיילת למתחם נפרד הפכה אותה לשקטה ונעימה יותר, במעטפת של העיר התפתחו נקודות עניין, אטרקציות ומקומות בילוי מפארק אתגרי ועד לחוף של מוש.
נכון, אילת יקרה ויש רבים שמעדיפים לנסוע לחו"ל, אבל מה עם מי שלא? שמעדיף להימנע מכל הלוגיסטיקה שמביאה איתה המראה מעבר לים, שמגיע כמשפחה עם ילדים קטנים ומעדיף עבורם סביבה מוכרת ונותני שירות בעברית?
עיקר הטענות נגד אילת הן יותר על עומס הנופשים והתנהגותם ונראה שהן קשורות לצורך של ישראלים להתלונן על – ישראלים. סוג של ספורט לאומי. נכון, המעבר לשדה התעופה רמון האריך את הנסיעה וסרבל את ההגעה לעיר אבל אם כבר משווים בחו"ל אז האם שם תמיד השדה ממוקם מרחק חמש דקות מהעיר?
בקיצור, אילת היא עדיין פתרון זמין ומזמין למי שמחפש שמש, ים ושפע, להתנתק מההמולה בתל אביב או ירושלים מצד אחד אבל עדיין לקבל שירות בעברית וליהנות מטעמים מוכרים ואיזון בין אווירה ובילויים לשקט ובטן-גב.