יום ראשון, 14:00 בצהריים. אנחנו על כביש 2 בדרך לחיפה. ברדיו פוליקר שר על הפקק האינסופי ולנו הדרך דווקא די זורמת, בכל זאת יוצאים לחופשונת באמצע השבוע בזמן שכולם במשרד. אמנם פנטזנו איך נטוס בקיץ ללונדון, אירלנד או כל מקום אחר עם טמפרטורות טיפה יותר שפויות, אך נאלצנו כמו כולם להסתפק בגיחות קצרות של חופש בארץ בחסות הקורונה ושאר אילוצים. הפעם מדובר על 24 שעות בחיפה, ומה כבר אפשר לעשות בחופשה עירונית של 24 שעות? מתברר שלא מעט.

חתונה באצטדיון

את החוויה החיפאית שלנו פתחנו דווקא בסיור מודרך באצטדיון סמי עופר. אני, שבקושי מבינה בכדורגל ורק לאחרונה למדתי מה ההבדל בין קבוצה לנבחרת, הייתי קצת סקפטית, אבל איתי, בן זוגי, הביע עניין וזרמתי. הגענו לאצטדיון הצפוני בשעת אחר הצהריים, ומהר מאוד הספקנות התחלפה בעניין. מדובר במבנה עצום ומרשים במיוחד, שכולל לא רק את המגרש עצמו וחדרי הלבשה אלא גם 6 קומות של חדרים, אולמות ועוד.

התחלנו את הסיור על כר הדשא, למדנו קצת על ההיסטוריה ועל המחשבה הרבה שהושקעה בתכנון האצטדיון. המשכנו לחדרי ההלבשה – שהם ללא ספק שיא החוויה, במיוחד אם אתם אוהדי מכבי חיפה (או הפועל כמובן); אל תאי הצפייה המיוחדים – שמשמשים ביום יום מתברר גם כחדרי ישיבות המושכרים לחברות; בקומה אחרת נמצאים אולמות של ממש, וקרן שהעבירה לנו את הסיור, סיפרה שכבר נערכו בהם לא רק אירועי חברה, אלא גם בר מצוות ואפילו כמה חתונות. מכל אולם או חדר כזה יש כמובן יציאה אל יציעי האצטדיון מהם אפשר לקבל מבט של צופה אל הדשא בשוליו עמדנו כמה דקות קודם. התחנה האחרונה היתה מרכז השליטה והבקרה ממנו צופים בכל המתרחש באצטדיון, לא רק דרך החלון המשקיף אליו אלא דרך המצלמות הפרושות ומקיפות אותו.

סמי עופר (צילום: מיכה בריקמן)
אצטדיון סמי עופר | צילום: מיכה בריקמן
אצטדיון סמי עופר חיפה (צילום: אלדד אלוני)
צילום: אלדד אלוני

למרות שלא הייתי במשחק כדורגל מעולם, לא יכולתי שלא להתפעל מגודלו של האצטדיון ומההשקעה הרבה בכל פרט ופרט בתכנונו, הסיפורים הקטנים שמאחורי המקום העצום הם מרתקים גם למי שלא חשב שהוא מתעניין בכדורגל, ומי שכן מתעניין בטוח יהנה אפילו יותר.

האצטדיון מציע במהלך הקיץ סיור מודרכים בהזמנה מראש באתר האצטדיון שאורכם כשעה שמתאימים למשפחות, ארגונים, קבוצות או יחידים, משלב בתוכו את כל קומות המבנה המרשים, חושף את הסיפורים שלא סופרו, מגיע לכל הפינות הנסתרות ומציג את המנגנון המתוחכם שמקיים את האצטדיון כאצטדיון מתקדם וכמקום לחוויות בלתי נשכחות.

הסיור שמתאים לכל הגילאים ומומלץ למשפחות, כולל ביקור ברחבי כלל האצטדיון: יציעים, גישה לחדרי הלבשה, אזור כר הדשא, מרכז שליטה ובקרה, קומות אירוח ותאי צפייה VIP, חדר מסיבת עיתונאים ועוד.

כמה זה עולה? עלות: מבוגר - 30 ₪  I  ילד מגיל 3/ חייל/ סטודנט/ פנסיונר - 25 ₪  I  ילד עד גיל 3 - ללא עלות.


הביצים של גוראל

מהאצטדיון המשכנו אל טיילת בת גלים, ואחרי הליכה קצרה לאורכה, ודקות ארוכות של בהייה מרגיעה בגלים, עלינו אל הרכבל. כבר כשראינו מלמטה את שלושת הכדורים המרחפים, שנראים קצת כמו פוקדורים וקרויים בפי החיפאים 'הביצים של גוראל' (על שם אריה גוראל שהיה ראש העיר בתקופה שהוקם הרכבל), גיליתי שאולי יש לי פחד גבהים קל. אחרי שהתגברתי עליו, עליתי בכל זאת אל אחד הכדורים הרועדים האלו כשאני אוחזת חזק ביד של איתי, ומה אני אגיד לכם? החוויה בעיקר הזכירה לי את המעליות השקופות בקניון עזריאלי, שתמיד עשו לי בחילה, אבל אם מתעלמים מזה רגע, הנוף שנגלה לעינינו בהחלט היה מרשים.

רכבל שיקגו רכבל חיפה (צילום: ויקיפדיה)
צילום: ויקיפדיה

הנסיעה ברכבל לוקחת דקות ספורות ובסופה מגיעים לקצה הכרמל, אל שכונת סטלה מאריס. מעל תחנת הרכבל ממוקמת נקודת תצפית בשם "מצפור סן פרנסיסקו", על שם העיר התאומה של חיפה, ממנה ניתן להשקיף על אזור החוף ומפרץ חיפה. באזור ישנן נקודות עניין היסטוריות שונות, ביניהן מנזר וכנסייה, וישנו גם מסלול טיול שיורד מן השכונה ועד לחוף הים. אנחנו צפינו בשקיעה וירדנו חזרה ברכבל אל ארוחת ערב בבת גלים.

מחיר נסיעה ברכבל: 25 ש"ח לכיוון, 35 ש"ח לכרטיס הלוך חזור  


את ארוחת הערב אכלנו במסעדת 'נג'מה' שנמצאת ממש בצמוד לרכבל בבת גלים - מסעדת שף לבנטינית בניצוחו של השף אסיל שריף, פיינליסט תחרות 'טופ שף' של רשת NBC בדובאי. המסעדה נפתחה בספטמבר האחרון, אך נסגרה לאחר כשבועיים בשל סגר הקורונה, ולאחרונה נפתחה מחדש.

כשפתחתי את התפריט בנג'מה (כוכב בערבית) גיליתי שהתפריט כולל בעיקר מנות בשריות, דגים ופירות ים, ובמבט ראשון נראה שלטבעונית כמותי אין מה לחפש במסעדה הזו. אלא שמלצרית חביבה במיוחד עברה איתי על התפריט ומצאה לי לא מעט אופציות שניתנות לטבעון. אל השולחן הגיעו לחם עם מטבלים, סלט טבולה על בסיס פריקה, סלט עגבניות וירוקים עם שקדים (42₪) וכיג כופתא מאיסטנבול- קובה בורגול עם מחית פלפלים פיקנטית על קרם שום, עלה חסה, ולחם שארק פריך (49₪) – שהיתה אחד הביסים הטעימים שיצא לי לאכול.

נגמה (צילום: אנטולי מיכאלו)
צילום: אנטולי מיכאלו

בנוסף לכל אלו, בן הזוג אוכל הכל שלי, אכל גם מנה של שרימפס, ולמרות שכל המנות שהזמנו היו מסקשן "צלחות ביניים", ממש לא נשארנו רעבים. גם בקינוח לא נשארתי מקופחת והשף הכין במיוחד עבורנו מנה טבעונית – עוגת סולת (בסבוסה) משובחת עם תאנים, פיסטוקים וגלידת סורבה.

למסעדה יש גם תפריט אלכוהול עשיר, שכולל קוקטיילים ייחודיים ומתברר גם נדיבים במיוחד, שמוגשים בכוס גדולה ומספקים כמות נכבדת של משקה, שלא נתקלתי בה במקומות תל אביביים, שאוהבים להציף את הקוקטייל בקרח כדי למלא את הכוס. ובנוסף לאוכל מעולה, במסעדה, המשקיפה על הים, שוררת אווירה נעימה והיא לגמרי מרגישה כמו מקום בילוי.

נגמה (צילום: אנטולי מיכאלו)
צילום: אנטולי מיכאלו

במסעדה כמה אזורי ישיבה – שולחנות עגולים עם ספות ישיבה, בר גדול, ובמרכזה שולחן ענק לישיבה משותפת, המשתרע לאורך של שבעה מטרים. למסעדה גם פאטיו – חצר פנימית המשמשת לאירוח וארוחות משותפות וקומת גלריה הבנויה כמרפסת המשקיפה על קומת הכניסה. על העיצוב הייחודי שלה אמונים המעצבים גלית שפר, חיים רביב ומיקי הייבלום.


מלון קולוני

אחרי עוד קפיצה קטנה לעיר התחתית, שם נפגשנו עם חברים בבר מתוק בשם 'פטוש' שמציע המון סוגי בירה, ביניהם כמה שנתקלנו בהם לראשונה, וגם לא מעט אוכל, הגענו אל אזור המושבה הגרמנית בו שוכן מלון קולוני בו העברנו את הלילה. 

>> לאחרונה ביקרנו במלון וזה מה שחשבנו עליו

המלון שוכן במבנה אבן היסטורי ומקורי שנבנה בשנת 1905 על ידי הטמפלרים בלב המושבה הגרמנית, שהוקם והופעל כמלון עד שנת 1978 תחת השם 'אפינגר', על שם המשפחה הגרמנית שהקימה את המלון. בשנת 2009 לאחר שיפוץ נפתח המלון מחדש תחת השם 'קולוני'. המבנה המרשים הכולל 40 חדרים, משלב מבפנים מבחוץ אווירה של היסטוריה ומודרניות והצליח לשמור על פריטים רבים מהעיצוב המקורי, ביניהם חלונות ותריסי עץ, ואריחי רצפה מצוירים. חדר המלון היה נקי ונעים וכלל כל מה שצריך, כולל מים, קפה ופירות ומחלון החדר נשקף הנוף המרשים של גני הבהאיים שנמצאים במרחק הליכה מהמלון.

קולוני (צילום: איציק ביונסקי)
צילום: איציק ביונסקי
קולוני (צילום: איציק ביונסקי)
צילום: איציק ביונסקי
קולוני (צילום: איציק ביונסקי)
צילום: איציק ביונסקי
קולוני (צילום: איציק ביונסקי)
צילום: איציק ביונסקי

המלון כשר ומציע ארוחת בוקר בבופה עשיר, הכוללת לחמים, סלטים, גבינות וממרחים כמו גם ביצים ומאפים. מבחינת אופציות לטבעונים, הסתפקתי בלחם עם טחינה וכמה סלטים בהם לא היתה גבינה, אבל כן דאגו לי לחלב סויה לקפה. האירוח במלון היה אדיב, והוא מושלם לחובבי ההיסטוריה והשקט, אבל גם למי שרוצה להיות בלב העניינים, קרוב לשדרת בן גוריון בה תמצאו לא מעט מסעדות ומקומות בילוי באווירה מיוחדת.

מלון קולוני, שדרות בן גוריון 28, חיפה. להזמנות:  04-851-3344 או באתר | מחיר ללילה: החל 650 שקלים לחדר קרקע סטנדרט ועד 1,200 שקלים לחדר דלוקס - בכל ימי השבוע

אמנות, רחוב ומה שביניהם

אחרי ארוחת הבוקר במלון נסענו אל שוק תלפיות שם נפגשנו עם שירי ויצנר, סטייליטית, יוצרת תוכן וחיפאית גאה שמעבירה סיורים שונים בעיר, עם ארז שמח, מאייר, מעצב ואמן רחוב. ברגע הראשון בשוק הוא נראה כמו רוב השווקים שאנחנו מכירים – קצת דוכנים, ירקות, דגים, קצת מסעדות ובתי קפה, שום דבר יוצא דופן. אבל כמה דקות לתוך המסע שהעבירה אותנו שירי כבר הסתכלנו על רחובות תלפיות בצורה אחרת לגמרי – לאורך כל השוק, וגם מסביבו, כמעט בכל פינה, על כל קיר או תריס מוגף של עסק, מופיעות יצירות מרשימות וצבעוניות שמספרות את הסיפור של המקום.

את הסיור התחלנו באחד המוסדות המוכרים בשכונה, קפה טלק, שממש מעליו נמצא 'סירה' – קולקטיב חיפאי בתחום התקשורת החזותית, שהקימו האחים ארז וזיו שמח; המקום מהווה מרחב עבודה למעצבים ואמנים, מציע סדנאות שונות בתחום, ובימי שישי מפעיל חנות בה תוכלו לקנות את האמנות של חברי הקולקטיב. משם ירדנו אל הרחוב והתחלנו, בהדרכתה של שירי, לגלות את הסיפור שמאחורי ציורי הקירות. החל מההיסטוריה של הגרפיטי והמפגש שלו עם ההיסטוריה החיפאית, דרך סיפוריהם האישיים של האמנים השונים, והסיפורים שמאחורי הציורים, חווינו שעה וחצי מרתקות ומלאות ידע, השראה וצבע, שלמרות החום הכבד השאירו אותנו עם חשק לעוד – עד כדי כך שאחרי הסיור, בהסתובבות בעיר המשכנו לחפש ציורי קירות והתגאנו בעצמנו שהצלחנו לזהות מי האמנים שעומדים מאחוריהם.

חיפה (צילום: רומי בן צבי)
צילום: רומי בן צבי

כחלק מפרויקט 'המייקרים של חיפה', שירי מציעה סיורים ב-3 שכונות בעיר בהן הגרפיטי וציורי הקיר הם חלק בלתי נפרד מהנוף והתרבות המקומית. מלבד הסיור שעשינו בשוק תלפיות – השכונה הראשונה שזכתה לפסטיבל אמנות קירות בחיפה בשנת 2015, ניתן להגיע לסיורים גם  בעיר תחתית, שהיתה בית חם לציורי קירות גדולים,  ובשכונת וואדי סאליב המתאפיינת בעשרות ציורי קירות ותריסי עסקים שבוצעו יחדיו ב-2 פסטיבלים בשנת הקורונה.

מחיר הסיור: 120 ש"ח לאדם. 


מקנחים בשטרודל

אחרי הסיור ועוד קצת הסתובבויות בעיר, בין השאר בשוק הפשפשים, שהרגיש לנו שאין לו הרבה יותר מידי להציע, חזרנו לאזור המלון – המושבה הגרמנית. על שדרות בן גוריון המרשימה ישנן המוני מסעדות, כולן מקושטות בפרי לייטס שמאירים באופן קסום בלילה אבל משמחים וצבעוניים גם ביום, ובהמון המון צמחיה חיה שעושה ירוק בעיניים וטוב בלב. ישבנו לאכול צהריים במסעדת 'שטרודל', אך אל תתנו לשם או למיקום להטעות אתכם, כי לא ממש מדובר בבית קפה אירופאי. במסעדה היפיפייה, ששוכנת במבנה טמפלרי עם גג רעפים אדום בן 150 שנים, יש אווירה יוצאת דופן. בפנים תמצאו שורות של ירקות טריים שמוצגים לראווה כמו בשוק, מטבח פתוח וצמחיה ירוקה מכל עבר, אך למרות החום, בחרנו לשבת דווקא בחוץ באזור מקורה שמכוסה כולו בגפנים מטפסות, והרגשנו קצת כמו באיטליה, ולא במקרה. את המקום מנהלים האחים עלאא ועיסא אסעד, מסעדנים ילידי העיר, והתפריט בה  נחשב לערבי אותנטי עם נגיעות מהמטבחים האיטלקי והצרפתי. עוד דבר ייחודי באווירה במקום, ובעצם בחיפה בכלל, היא תחושת הדו קיום, כאשר שולחן ליד שולחן יושבים לקוחות יהודים, ערבים וגם תיירים.

שטרודל (צילום: רומי בן צבי)
צילום: רומי בן צבי
שטרודל (צילום: גלעד הר שלג)
צילום: גלעד הר שלג

לפני כחודש וחצי נכנס אל המסעדה שף חדש, שבימים אלו מגבש תפרט חדש שילך יותר אל הכיוון האותנטי. בביקורנו זכינו לטעום לצד מנות מוכרות ואהובות מהתפריט הקיים – סלט פטוש (58₪), פוקצ'ה עם מטבלים(39₪), וחציל בצד שלי, ולאבנה, שוש ברק (82₪) ופילה בקר (136₪) בצד של אוכל הכול, גם כמה מנות שהוכנו במיוחד עבורנו  – קישואים ממולאים בפריקה, עם ברוקולי ועגבניות בציר ירקות, וגם ריזוטו עם אפונה (48₪) בגרסה טבעונית. כמובן שגם הפעם לא נתנו לנו ללכת בלי קינוח ואל השולחן הגיע כנאפה טבעוני עם המון פיסטוקים. כל המנות היו חלומיות, יצאנו מפוצצים ומרוצים, לא לפני שהכרזנו שאילו היינו חיפאים, 'שטרודל' לגמרי היתה הופכת למסעדה הבית שלנו.

24 השעות שלנו בחיפה הגיעו אל קיצן מהר, אפילו מהר מידי. העמסנו את עצמנו על האוטו, ועשינו את דרכנו חזרה אל המרכז, לא לפני שסיכמנו, שלא מיצינו ושאנחנו לגמרי חייבים לחזור אליה בקרוב. אין ספק שזה יהיה יותר קל מלהגיע ללונדון או אירלנד.

* הכתבת היתה אורחת של מלון קולוני בעיר