שדות מוריקים רחבי ידיים מקבלים את פני הבאים בכניסה למושב תעוז. עשב רך עולה מן האדמה רוויית הגשמים, ובעוד כמה חודשים ימלאו בחיטה ומיני קטניות. עד אז, הירוק הבוהק, ממלא את העין והלב, משכיח לרגע את המלחמה וממוקד במטרה: לעלות, לגדול ולצמוח. מרחבי מטה יהודה ירוקים פעמיים, לא רק הטבע מתעורר וצובע את הקרקע בחמישים גוונים של ירוק, אלא גם ברמה הביטחונית ירוק כאן להפליא, רגוע ושליו, אי של שפיות שאפשר לשקוע בו כמה זמן שנחוץ לכם כדי להתאוורר.

חיים בבועה: כך הפך שדה בוקר לאחד המקומות הבטוחים בארץ

בקצה המושב, אל מול תבנית נוף האזור, ניצבת מאז 2018 מאפיית אישלחם של אייל תמיר ועל פי הצפיפות בחניה ותנועת הנכנסים והיוצאים אני מריחה לא רק ניחוח חמאות ופחמימות אלא גם תופעה. "לא התכוונתי שזה יהיה ככה, רציתי רק לעשות לחם ולעבוד בבצק", הוא מודה ומספר כיצד הובילו אותו החיים לרגע הזה. את האחריות להתמכרות הטיל על אשתו שהגיעה אליו בוקר אחד עם קפה וקרואסון חמאה, אלא שהוא הגדיל לעשות, הלך למאפיה, ביקש לעבוד ונשאר שש שנים. שם התחיל הרומן שלו עם בצק. כשעברו לנווה שלום, אפה בסופי שבוע לחמי מחמצת והפיץ לסביבה הקרובה כיכרות שהמסו לבבות. כשהדרישה גברה, עבר לצריף קטן, אבל אז הלבבות ביקשו משהו לשתות או לנשנש והוא הוסיף אך נדרש למקום גדול יותר. ליד הצריף ניצב לול ישן, שבעליו שיפץ ותמיר התמקם בחלק אחד והרחיב את התפריט. מעל מגש עתיר קלוריות מושחתות עם סופגניות בריוש אפויות במילוי פיסטוק ופירות יער, קרואסון חמאה וגם פרמזן ופסטו, פוקצ'ה אנטיפסטי ומאפה כיס גבינה, הוא מסביר שהערך הראשוני שלו הוא הקהילתי, ושהמאפייה נועדה לשרת את הסביבה הקרובה ולכן הלחמים מלאים ובריאים ובמחיר אחיד. והקהילה לא נטשה למרות המלחמה "אנשים היו צריכים חיבוק וחברה ולמרות שבהתחלה הייתה ירידה בסוף זה עלה מהשטח כי אנשים הגיעו למפגש אנושי, מצורך חברתי קהילתי וזו מהות המקום". המאפיה הפכה לברומטר של מצב הרוח הקהילתי ולפי התנועה במקום יש צמא לשגרה ותמיר מתעקש לשמור על הרוח הקהילתית מבלי לאבד את המהות. בתפריט המקומי מבחר משקאות, מאפים מתוקים ומלוחים, פוקצ'ות, כריכים, סלטים ויש גם כמה כיוונים חדשים בקרוב. כדאי להגיע באמצע שבוע (ב'-ו' 8:00-14:00).

מטה יהודה (צילום: אורלי גינוסר)
ירוק מכל הבחינות. הנופים של מטה יהודה | צילום: אורלי גינוסר
איש לחם 2 (צילום: אורלי גינוסר)
אישלחם | צילום: אורלי גינוסר

איש לחם  (צילום: אורלי גינוסר)
צילום: אורלי גינוסר

באותו מתחם נמצא בית המלאכות שמאגד שלוש אומנויות: ניר נודלר, הקולע; עדי טל, מפסלת באדמה ויעל כהן, מלבדת בצמר כבשים. הסטודיו נפתח לפני פחות משנה ומבחינת כהן מדובר בסגירת מעגל כי במבנה שכן בראשית הימים דיר כבשים. בחלל הגדול יש לכל אומנות פינה עם חומרים ודוגמאות והדגש הוא על סדנאות לקבוצות ומשפחות. "זה הוקם מתוך חזון לבית יצירה והתעסקות בחומרים טבעיים, להתקרקעות ולחיבור עם הטבעי", אומרת כהן תוך כדי שהיא מסרקת צמר גולמי ומעבדת במו ידיה. פעם הייתה אדריכלית אבל העבודה בתחום הייתה לה אפורה מדי, אז היא עברה להוראת דרך כדי לחזור לטבע ולחפש את הדרך ואז נחשפה לעולם הצמר מגני הילדים האנתרופוסופיים והתאהבה. כאוטודידקטית חקרה ולמדה והתפתחה בתחום מתוך הבנה שזה ייעודה והקימה את 'יצורוטבע'. בסדנאות ניתן ליצור דמות תלת ממדית או תמונה דו ממדית. כהן מדגימה ליבוד וכדי לדחוס את סיבי הצמר לכדי צורה, דוקרת במחט בעלת זיזים בקצה ומסבירה שההתעסקות מונוטונית, עבודה מתמשכת של נוכחות ולא פעולת אינסטנט. "צריך לחוש את זה בידיים וזה מרפא ומאפשר ללב להתנחם כי זה הכוח של היצירה הטבעית". בתקופת הלחימה הציעו סדנאות בהתנדבות, וכעת מרגישות שאנשים מתגעגעים לפשטות של פעם ומחפשים לצאת לרגע של יצירה, לשבת בצוותא לשוחח ואפילו לשיר. הסדנאות נמשכות כשלוש שעות אפשר לשלב מכל האומנויות ולצאת עם תוצרת אישית וחוויה (80-280 שקלים, 052-2866448).

יעל כהן  (צילום: אורלי גינוסר)
צילום: אורלי גינוסר

יעל כהן 2 (צילום: אורלי גינוסר)
צילום: אורלי גינוסר

את הלחץ של הימים המורכבים האלה, אפשר להפיג גם בכוס יין שיכולה להשכיח, ולו לרגע, את טרדות היומיום ולאפשר לגוף ולנפש לנשום כדי לתפקד בשגרה המשוגעת. בכפר אוריה השכן, ממתין לכם אחד היקבים המיוחדים בארץ - יקב קדמא, שבמהות שלו מייצר יין בשיטה מסורתית של כדי חרס. אזור מטה יהודה ידוע היסטורית כחבל ארץ עם תרבות יין, ובמרחב נמצאו המון אמפורות - כדי חרס ליין, עדות לשיטה שרווחה בו. הגיאורגים הם כנראה היחידים בעולם שמשמרים את השיטה עד היום, ועם הקמת היקב הביאה משם לינה סלוצקין, הבעלים והייננית, כדים אותנטיים יפהפיים בהם מתרחשת התסיסה הראשונית. לאחרונה התווספו אליהם גם כדים מודרניים מצרפת ובהמשך מעבירים את היין לחביות. כדי להתרשם מהתהליך אפשר להזמין סיור וטעימות יין משלוש רמות (חובבים עד מקצועיים 59-120 שקלים) ואחר כך לשבת בחצר הפונה אל מובלעת פרא, ללגום יין, לנשנש משהו ולהאזין למוסיקה ישראלית שמתנגנת ברקע. בשבועיים הראשונים למלחמה מספרת סלוצקין שהיקב נסגר, בהמשך פתחו והגיעו בודדים ובשבועות האחרונים מרגישים התעוררות. "מה שאנחנו עושים כאן מתאים להפוגה כמו שהוא: יין ונשנושים, נוף ואווירה רגועה". היקב פתוח גם בסופי שבוע אז מגיעים מרבית המטיילים באזור, ואחת התופעות היא שאם פעם היה צריך לשריין מקום, היום המבקרים לא מתחייבים ולפי ההרגשה - ספונטניים. אם התמזלתם ויש שולחן, שבו בנחת, בחרו מתוך עשרת סוגי היין (אדום, לבן, רוזה וקינוח), טעמו גבינות משובחות, ירקות, לחם ומטבלים וקנחו בקפה ומתוקים. אופציה שנולדה בקורונה היא להזמין סלסלת פיקניק ולצאת לטבע. על הסל מודפסת מפת אתרי הפיקניק באזור, נותר רק לבחור (200-400 שקלים). 

יקב קדמא  (צילום: אורלי גינוסר)
צילום: אורלי גינוסר

יקב קדמא 2 (צילום: אורלי גינוסר)
צילום: אורלי גינוסר

חיק הטבע עוטף את מושבי האזור באהבה ובכל פינת חמד יש מקום לטייל. בין כפר אוריה לתעוז נמצא מצפה הראל עם תצפית נהדרת לסביבה הגבעית ושולחנות פיקניק. דרך בורמה גולשת מטה, חלקה מתאים לכל רכב ובהמשך אפשר לעצור בעינות סוסין. עדיין אין מים אבל המקום שליו להפליא, תביאו מחצלת. יש לא מעט שבילים בין לבין בהם אפשר לנדוד לפי קצב הלב ואם יתחשק לכם גם להישאר בסביבה יש כמה אפשרויות. בכפר אוריה, מגוון צימרים ובהם 'בקתות לשקיעה' של אופירה אליהו, שתי יחידות זוגיות כפריות שהן עבודת יד של בני המשפחה, פונות לטבע ומאפשרות התנתקות קלה מהשגרה. וישנו גם המלון בנווה שלום, שעבר שדרוג לפני פחות משנה עם חדרים מתוקים שמתאימים גם למשפחות והמון מסלולי רכיבה והליכה, כולל שביל ישראל.

עינות סוסין (צילום: אורלי גינוסר)
עינות סוסין | צילום: אורלי גינוסר
בקתות לשקיעה  (צילום: אורלי גינוסר)
בקתות לשקיעה | צילום: אורלי גינוסר

בקתות לשקיעה 2 (צילום: אורלי גינוסר)
צילום: אורלי גינוסר