כשישבתי בבוקרו של יום במרפסת ביתו של פאוזי עזאר, לא יכולתי שלא להפליג במחשבותיי אל אחד מבתי המגורים שבהם התאכסנתי לא אחת בהודו, כאלה שסוגרים על חצר נסתרת ומשלבים גם אירוח תרמילאים.
את סיפורו של בית האחוזה גדול המידות, שתקרותיו עודן מעוטרות בציורים מסוגננים בני כמאה שנה, סיפרה לי סוריידה, אחת מנכדותיו של עזאר, בעל הבית. עזאר נמנה עם אחת ממשפחות האפנדים הנוצרים של הגליל התחתון. משפחתו החזיקה בשטחים חקלאיים נרחבים, ובבעלותה היו מחסנים גדולים. במהלך מלחמת העצמאות ברחו רוב האפנדים מנצרת. כך גם רוב משפחתו של פאוזי עזאר, אך הוא עצמו החליט להישאר נאמן לרכושו ונותר במקום.
בתום המלחמה הפכו בתי האפנדים ומחסני הסחורות למעונות פליטים. המצב הכלכלי הורע והלך, ותנאי הדיור היו קשים. כל מי שיכול היה עקר מנצרת אל יישובים שכנים כדוגמת נצרת עילית. בניו ובנותיו של פאוזי עזבו כולם, אך הוא נותר עד יום מותו נאמן לבית שהוקם על-ידי משפחתו.
מתחת לתקרה המצוירת
תחת התקרות הגבוהות המצוירות, מסוגר מאחורי דלתות עץ ארז, הילך פאוזי עזאר חרש על רצפת השיש הבוהק והשקיף מבעד לחלונות המקומרים על עירו המתפוררת ועל משובות ההיסטוריה. עם פטירתם של עזאר ואשתו, נותר הבית נטוש, ואיש מבני המשפחה לא פקד אותו. סוריידה מעידה שסמטאות השוק הפכו למסוכנות עד כדי כך, שבמשך שנים היא נמנעה מלהלך בהן.
בוקר בהיר אחד נתקלה סוריידה במקרה במעוז ינון, צעיר ישראלי נמרץ שסיפר לה שהוא מחפש בית בנצרת כדי להופכו לבית הארחה. "דבר עם אמי, בקשר לבית של סבא", אמרה לו. ינון, 34, כיום תושב בנימינה, שב מחו"ל לאחר טיול עם אשתו בדרום אמריקה ובניו זילנד, עם תשוקה גדולה להקים גם בארץ מרכז תשתית תיירותית מהסוג שקיימת גם בחו"ל. הוא חלם על מקום באווירה קוסמופוליטית, שיאפשר גם מפגש בלתי אמצעי עם תושבי המקום וגם בין התרמילאים לבין עצמם.
c.jpg "פאוזי עזר אין נצרת (צילום: סשה אלכוב, יחסי ציבור )")
כך נולד ב-2005 "פאוזי עזאר אין", מיזם תיירותי שעליו נכתב בעבר גם ב"גלובס", ושזכה מאז לשבחים רבים, בהם גם תואר "תגלית השנה" באתר "מפה". המקום מציע חוויית אירוח של פעם במבנה אותנטי ומרהיב במיוחד, בלב העיר העתיקה של נצרת.
הקבלה של היזם הישראלי בנצרת לא הייתה פשוטה. בתחילה רבים חשדו בו ובמניעיו, וסברו שמדובר בניסיון השתלטות יהודי על בתים בלב העיר העתיקה. אפשר להבין אותם, במיוחד אחרי כותרת שהתנוססה באחד ממדורי התיירות שדיווחו על המקום: "הבית הציוני הראשון בנצרת". בהדרגה רכש מעוז את אמונם, או לפחות את שיתוף הפעולה של התושבים. בסופו של דבר, מי יגיד "לא" לאפשרות להרוויח כסף.
"מעוז גילה לנו דברים שהיו לנו מתחת לידיים ושאף פעם לא חשבנו עליהם. מי חשב שהבית של סבא יכול לשוב ולחייך?", סיפרה סוריידה בכנות. מעוז שכר את הבניין והכשיר אותו לאירוח. הוא החליט לערוך בו רק שינויים מינימליים הנדרשים לשם הסבתו לבית הארחה.
כיום יש במקום כמה חדרים זוגיים, וכן חדרי לינה משותפים, לצד מטבח, פינות הסבה, פינת קפה ועוד. התנאים בכל החדרים בסיסיים ביותר, אך המיקום, האווירה, והאפשרות להכיר עיר מבפנים מפצים על הצניעות. בכוונה לא תמצאו כאן ג'קוזי, טלוויזיה ומזגנים (יש מאווררים ותנורים). אבזור זה כמו צועק בהיעדרו: באתם עד נצרת לא כדי להיסגר בחדר אלא כדי לצאת, להלך בסמטאות, לפגוש ולהכיר.
לאכול טוב בנצרת
מעוז ינון התפרסם גם במיזם נוסף, בשיתוף עם דוד לנטיס, טייל אמריקאי ותיק, "שביל ישוע" (Jesus Trail), מסלול בן 65 קילומטרים, היוצא מנצרת וממשיך דרך כפר כנא, ציפורי, הארבל וטבריה אל טבחה ואל כפר נחום. לאורכו נקבעו נקודות לינה כפריות ומפגשים יזומים עם המקומיים.
לאחרונה פתח, בשיתוף משפחה מקומית אחרת, בית הארחה נוסף, אל-מוטראן. במקום סלון אותנטי עם מרפסת רבת הדר ונוף, וחדרים זוגיים שבהם התנאים מפנקים יותר מאשר בבית ההארחה. המקלחות והשירותים משותפים, ויש מטבחון ושולחן אוכל גדול, מה שהופך את המקום לאידיאלי עבור משפחות או קבוצות חברים המעוניינים לשכור את אחת משתי קומות האירוח.
אחד הדברים המקסימים במיזם התיירותי הוא הקשר הקהילתי שנוצר סביבו, שנדמה כי הוא מתרחב והולך. כיום מספק המקום ארוחות בוקר שאותן מכינות נשות השכונה. יש מי שכובסת, יש מי שמנקה חדרים, יש מי שמגיע להדריך את הסיורים המודרכים בעיר העתיקה (באנגלית), היוצאים מדי יום מבית פאוזי עזאר, ואת הטיולים לאורך שביל ישוע, וסוריידה עצמה מנהלת את בית ההארחה על-שם סבה.
במהלך הסיור מתוודעים אל פינות עלומות בעיר העתיקה, כגון קפה סידי, הפתוח זה כמאה שנים ומנוהל על-ידי הנכד של מייסדו; אל פואד הנפח, המתקן עד היום פתיליות, נרגילות ופרימוסים; אל רמזי, שמראה במרתף ביתו בור מים נסתר שאליו נאספים מי הגשמים המשמשים אותו לשתייה; אל "טחנת הגליל", שהיא חנות תבלינים ענקית ומשובחת השוכנת בחלל ציורי וריחני במיוחד ועוד.
"אל האתרים המוכרים, כגון כנסיות הבשורה הקתולית והאורתודוקסית, הם יכולים להגיע בכוחות עצמם", מסבירים סוריידה ומעוז. לצד המיזם התיירותי של מעוז ישנה בנצרת שורת מסעדות חדשות יחסית, שעשויות להפתיע את מי שטרם ביקר בהן. המוכרת מכולן היא מסעדת תישרין, מייסודם של איחסאן ומוסא, שני שותפים בני נצרת, המתמחה במטבח פיוז'ן מעורב (טל' 04-6084666). דאהר זידאני, בעליו של "בית התה של יאן" בתיאטרון ירושלים, הקים בסמוך לכנסיית הבשורה הקתולית, בקומת הקרקע המקומרת של בית אפנדי נפלא, את קפה-בר-מסעדה רידה (שפירושו "סיפוק" ו"נחת", טל' 04-6084404). זהו מקום טוב להתרווח בו על משקה קינמון ושקדים, ולהאזין לשיריה המערסלים של אום כולתום. בעליית הגג הוא מנהל צימר יחיד עם נוף מיוחד.
מסעדת סודפה ("מקרה" בערבית, טל' 04-6566611), ביסטרו-בר, נמצאת במבנה דו-קומתי בן המאה ה-19, הכולל חצר וקמרונות ציוריים במיוחד שלהם הוסיפו יעקוב טאנוס ואלבר נאסר, בני המקום בוגרי בצלאל, עיצוב שיקי ומודרני. גם האוכל כזה: שרימפס כנאפה, גלילות סינטה, טבולה קלמארי, סקלופיני לימון או פטריות, סטייקים, צלעות טלה ברוטב נענע ועוד.
מקומיים יודעי דבר לחשו על אוזני שמי שלא מחפש מקום עם אווירה מיוחדת ומהודרת, אלא את האוכל הטוב ביותר בעיר, צריך לעשות את דרכו אל מסעדת אנדרין (טל' 04-6013137), הנמצאת בסמוך לכיכר המעיין. אף שהמקום בבעלות מוסלמית, מוגשים כאן בשר לבן ומאכלי ים.
ואולי כל השינויים הללו, ושיתוף הפעולה הפורה בין מוסלמים, נוצרים ויהודים, מהווים בשורה של תקווה לעיר המתנערת מהיסטוריה לא פשוטה ומאבק של הזנחה.
פאוזי עזאר: טל' 04-6020469, 054-4322328.
אל-מוטראן: טל' 04-6457947, 052-7229090.
