אחת התופעות המרתקות ביותר, לטעמי, בענף התעופה היא תופעת שינויי התעריפים של כרטיסי הטיסה, בהתאם למחלקות הכרטוס. התופעה הזאת נשענת על עיקרון כלכלי המכונה אפליית מחירים, שמאפשר לחברות התעופה להתאים את מחירי כרטיסי הטיסה לביקוש הספציפי של כל נוסע, כך ששני נוסעים היושבים זה לצד זה במטוס, עשויים לשלם מחירים השונים זה מזה בפערים של אפילו פי שלוש או ארבע. 

הכתבה פורסמה במקור באתר המתמידים

>> לעמוד הפייסבוק של המתמידים

בניגוד לאינטואיציה הראשונית, אפליית המחירים הזאת היא דווקא לטובת הנוסעים ולא לרעתם. זה נשמע מעט מוזר לומר זאת. הרי, אפליית המחירים הזו גורמת לכך שהמחיר עולה ככל שיותר קונים, ואז, זה כמעט מופרך לומר שהיא נעשית לטובת הנוסעים, כי נוסעים שקונים מאוחר את הכרטיס משלמים ביוקר על אותו המוצר בדיוק.

אבל העניין הוא שכמו בהרבה עניינים כלכליים, האינטואיציה הראשונית מטעה מאוד לפעמים. והסיבה לכך היא פשוט משום שהאינטואיציה הזאת נשענת על תמונה צרה ולא מלאה של הסיפור. נכון, כשמספרים את הסיפור כמו שסיפרתי אותו למעלה, זה נראה שהמרוויחים היחידים מאפליית המחירים הן חברות התעופה. אבל עכשיו בואו נספר את אותו סיפור, רק מפרספקטיבה רחבה יותר.

העובדה שחברות התעופה משנות את מחירי הכרטיסים מאפשרת לענף התעופה להתנהל בצורה יעילה ותחרותית, והיא תורמת לכל הנוסעים בענף, כלומר גם לנוסעים שמצבם הסוציו-אקונומי נמוך יותר. בזכות המנגנון המורכב הזה, גם נוסעים במעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר יכולים למצוא מקומות על טיסות במחירים השווים לכל כיס. ולמה זה קורה?

שדה התעופה נתב"ג (צילום: Roman Yanushevsky, Shutterstock)
בזכות האפלייה יותר אנשים יכולים לטוס | צילום: Roman Yanushevsky, Shutterstock

בואו נחשוב על האלטרנטיבה. נניח שחברת התעופה היתה קובעת מחיר אחיד לכרטיסי הטיסה, כמו מחירי המוצרים בסופר, למשל. במקום לקבוע שמחירי כרטיסי הטיסה עולים החל מ-200 ועד 1,000 דולר, כתלות בביקוש בפועל (נפשט את הדוגמה ונתייחס למטוס כאילו יש בו רק מחלקת תיירים), החברה היתה קובעת, לצורך העניין, שמחיר הכרטיס הוא אחיד ועומד על 600 דולר לכולם. לא משנה מתי מה היה קורה אז? היו עלולות להיווצר שלוש בעיות:

בעיה ראשונה היא מחיר יקר מידי עבור לא מעט נוסעים. הרבה נוסעים, דווקא החלשים יותר מבחינה סוציו-אקונומית, היו מוותרים על טיסות לחו"ל, או היו נוסעים רק כשממש אין ברירה. הדבר היה גורם לפגיעה גדולה באיכות החיים של אותם נוסעים, שבמודל הנוכחי יכולים למצוא כרטיסים בשפע במחירים משתלמים יותר.

בעיה שניה היא מחסור. הרבה אנשים מתעלמים מהבעיה הזאת, משום שהם מניחים שיש דבר כזה "מחיר צודק". אין דבר כזה מחיר "צודק", יש מחיר שמוכנים לשלם אותו ומחיר שלא מוכנים לשלם אותו. מבחינת הרבה אנשים, לא ייתכן שניתן יהיה לגבות מנוסע אחד 1,000 דולר ומאחר 300 דולר עבור אותו המוצר בדיוק, משום שזה לא "צודק". ומה יוצרת הדבקות הזאת בצדק? מחסור. ולמה? פשוט משום שיש הרבה יותר נוסעים שמוכנים לשלם על כרטיס הטיסה 600 דולר מאשר נוסעים שמוכנים לשלם עליו 900 דולר. כך, כשהמחיר הוא 600 דולר הביקוש לכרטיס גבוה יותר מאשר כשהמחיר הוא 900 דולר. ואם יש ביקוש גדול יותר, אז קיים יותר סיכוי שהביקוש יגבור על ההיצע. ואם אין שינוי מתאים במחיר לביקוש בפועל, אז אנחנו מגיעים למצב של עודף ביקוש, ואין כרטיסים זמינים על אותה טיסה יותר. והתוצאה היא שגם נוסעים שממש צריכים לטוס, מסיבות עסקיות, רפואיות או אחרות, לא מצליחים למצוא כרטיסים.

דרכון וכרטיס טיסה (צילום: TravnikovStudio, Sutterstock)
מחיר אחיד היה גורם לעומס יתר | צילום: TravnikovStudio, Sutterstock

בעיה שלישית היא שחברות התעופה, בתיאוריה, ירוויחו פחות. בהיעדר אפליית מחירים, אם חברות התעופה לא ישנו את המחירים, הן ירוויחו פחות כסף. לא אכנס להסבר הכלכלי המורחב לכך, אבל תאמינו לי שזו תהיה התוצאה. ומה קורה כאשר חברות התעופה צפויות להכניס פחות כסף מטיסות? הן מעלות את המחיר. אין אפס. אם הרווח של החברות היה יורד, הן היו מעלות כולן את מחירי הכרטיסים וההפרש היה מגולגל על הצרכנים, הנוסעים.

כך שלמעשה, השיטה הקיימת, של תעריפים, לעומת מחיר אחיד, היא שיטה שמבטיחה מחיר יעיל ותחרותי והיא מיטיבה עם כלל הנוסעים. מדובר בתופעה עם השלכות כלכליות מעולות עבור הכיס של כולנו, ומוטב היה לאמץ אותה גם בתחומי חיים רבים אחרים. זה אולי אינטיאוטיבית נשמע רע, אבל זה יכול לתרום לרווחה ולאיכות החיים של כולנו.

הכותב הינו נוסע מתמיד באל על במעמד פלטינה וטס כבר 15 שנים בעולם. באתר שפתח - "המתמידים" הוא משתף מהניסיון והידע שצבר בנסיעות שלו.