טרקלין "המלך דוד" הוא נקודת ההתחלה של כמעט כל נסיעה לחו"ל של ישראלים, חברי מועדון הנוסע המתמיד ממעמד GL ומעלה ושל נוסעי מחלקת העסקים. הטרקלין ממוקם בשלוחה D בנתב"ג, מצד שמאל, כשהפנים לכיוון שערי היציאה הרחוקים. יוצא לי לבלות בטרקלין הזה לא מעט. נדמה לי שחציתי די מזמן את רף המאות טיסות, ומזמן חציתי את רף המאות שעות של ישיבה חסרת מעש בטרקלין. בכל הזמן הזה אספתי כמה תובנות ואני מחלק אותן לשלוש קטגוריות – הטוב, הרע והמכוער.
הכתבה פורסמה במקור באתר המתמידים
אתחיל דווקא מהסוף. יצא לי כבר לשבת בעשרות טרקלינים ברחבי העולם, וחלקם נחשבים מהטרקלינים המובילים בעולם. על בסיס זה, אם הייתי צריך לסכם את טרקלין המלך דוד בנתב"ג במילה אחת, הייתי ככל הנראה אומר - נחמד. הוא רחוק מלהיות טרקלין מצוין, אבל הוא בסדר. ישבתי כבר בגרועים ממנו בכמה רמות. ציון 3 מ-5 בערך. אם היו מבקשים ממני להגריל באופן אקראי את הטרקלין שאשב בו לפני טיסותיי הבאות מבין כל הטרקלינים שכבר ישבתי בהם (הטובים והפחות טובים), או לבחור פשוט בטרקלין המלך דוד בלי הגרלה, הייתי, כנראה, הולך על האפשרות השנייה ובוחר במלך דוד כברירת מחדל סבירה. טרקלין נחמד, חוויה נחמדה, בסדר בסך הכל.
הטוב
אני חושב שהאלמנטים החיוביים ביותר בטרקלין הם העובדה שהוא בסך הכל, בדרך כלל, חוויה נעימה לפני הטיסה. הטרקלין גדול יחסית, וכולל שתי קומות. יש בו מספיק אוכל לכולם, גם אם איכות האוכל ממוצעת למדי, כפי שמיד אסביר. יש בו מגוון צורות ישיבה (ספות, שולחנות עבודה, כורסאות נוחות וכו'). יש חיבורי חשמל בשפע. ה-WiFi מתפקד בצורה תקינה. הטרקלין עצמו נקי רוב הזמן (צוות הניקיון עובד בצורה יעילה ובתדירות גבוהה יחסית). השירותים בדרך כלל פנויים ואין תור ארוך, והם גם נקיים.
בכל זאת, כמה מילים על האוכל. בטרקלין מוגשת כבופה ארוחה קלה, שלא לומר קלילה. עיקר האוכל מבוסס על ירקות משלל צורות וצבעים, גבינות, מטבלים, ממרחים וכו'. בנוסף לכך, קיימת עמדת אפייה קטנה עם פיצות ופוקצ'ות טריות עם ירקות (נחמד), ולפעמים גם יש מנות חמות (כמו אורז או אפונה, לא משהו) ומרקים (טעימים יחסית – מרק בצל, מרק פטריות, מרק עדשים וכו'). לקינוח יש מבחר מאפים גנריים, וגם פירות טריים. בשורה התחתונה, לא הייתי בונה על הטרקלין בשביל לשבוע, אבל הוא בהחלט עושה את העבודה למי שרוצה להרגיע את הרעב ולנשנש משהו תוך כדי ישיבה חסרת מעש. מבחינת השתיה, אין משהו יותר מידי מיוחד להגיד. יש מכונת קפה, עם קפה סביר, ומבחר של כל סוגי המשקאות המקובלים הרגילים, ויש גם קצת שתיה חריפה, שלמעט יין, אני מודה שאף פעם לא יצא לי (וגם לא יצא לי ברצינות לשקול) לשתות. שוב, בסך הכל נחמד.
יתרון נוסף שראוי לציין לחיוב, זה העובדה שמודיעים במערכת הכריזה על תחילת העלייה למטוס וקריאה אחרונה לקראת טיסות אל על שעומדות לצאת. חלק יראו בכך חיסרון, מעצם העובדה שמידי כמה דקות מטרידים את בהייתם המרויירת בתקרה עם עדכונים על מדריד ומינכן, אבל עבורי ההודעות האלה חיוניות ומועילות בסך הכל.
הרע
נתחיל בזה שטרקלין הדגל של אל על יכול היה להיות הרבה יותר טוב. אל על היתה יכולה להגיש בבופה אוכל מעט יותר רציני, ולדעתי זה גם לא היה עולה לה יותר מידי. אפשר היה להוריד 50-60 אחוז מכל הפיצ'פקס שמוגשים כעת בטרקלין, ולהגיש במקומם מנות חמות של פסטות, קישים, תפוחי אדמה וכו', וזה בהחלט היה יכול לשדרג את החוויה. ולשם השוואה, בטרקלינים רבים בעולם, מונח על השולחן תפריט שכולל את כל סוגי המנות שאפשר רק לחשוב עליהן, לבחירת הנוסע, כולל מנות בשריות, דגים, ומה לא. אמנם אני לא באמת מאמין שאל על יכולה להציע מוצר כזה בטרקלין שלה, אבל בהחלט יש מקום רב לשיפור.
בהקשר זה, היה נחמד אם אל על גם היתה עושה את האקסטרה מייל ומציעה אוכל שמותאם לשעה ביום, כפי שנעשה בטרקלינים בשדות תעופה רבים בעולם. למשל, אין שום היגיון בלהגיש פיצה ב-3 בבוקר, לקראת ההמראות של 5, ואפשר פשוט להגיש חביתות, מקושקשת או משהו אחר בסגנון. את הגבינות והמאפים אפשר להשאיר לשעות הערב ולקראת טיסות הצהריים להגיש מנות חמות ואפילו מנה בשרית כלשהי. אולי אני קופץ פה מעל הפופיק (בכל זאת אל על), אבל אם כבר, אז כבר.
בעיה נוספת בטרקלין, שמתגברת מאוד לאחרונה, היא כמות אדירה של נוסעים. הטרקלין לאחרונה מלא בשעות רבות במהלך היום, דבר שלא הורגלנו אליו, עד כדי כך שלעתים אין בו כל מקום לשבת. למרות שהחוויה הזאת מתרחשת גם בשדות תעופה רבים בעולם, ולצערי לאחרונה זה קורה יותר ויותר בלא מעט מקומות, זו עדיין חוויה לא נעימה וישנה תחושה חזקה של זלזול בכספי הנוסעים (הרי, רכיב הטרקלין שולם גם שולם במסגרת כרטיס הטיסה, וכשאין מקום סביר לשבת בו, מעשית נגרם אובדן כספי).
המכוער
כאן האשמה היא כמובן לא של אל על, ואין יותר מידי מה לעשות בעניין, אבל זאת בהחלט חוויה מורגשת שיוצא לי להיתקל בה לא מעט, במיוחד לאחרונה. נוסעים רבים מתנהגים בטרקלין כאילו הוא של אבא שלהם. בין אם זה נוסעים שתופסים חמישה מקומות ישיבה עבור שני אנשים, ובין אם אלו נוסעים שמנהלים שיחות בקולי קולות תוך חוסר התחשבות בסביבה. כדוגמה אציין שממש לאחרונה נתקלתי במקרה מרגיז במיוחד של קבוצה שנכנסה לטרקלין, ואישה ששמרה להם מקומות (בערך 20-30 דקות קודם לכן), כשאחרים נאלצו לאכול בעמידה. כאשר אותה קבוצה נכנסה פנימה, שומרת המקום צווחה בשמם ממרחקים, כאילו היא לבד שם. שוב, התופעה הזאת קיימת גם בשדות תעופה אחרים, אם כי בעצימות ובתדירות הרבה יותר נמוכות.
הכותב הינו נוסע מתמיד באל על במעמד פלטינה וטס כבר 15 שנים בעולם. באתר שפתח - "המתמידים" הוא משתף מהניסיון והידע שצבר בנסיעות שלו.