הר הבית. רובנו שומעים עליו בחדשות. החשש המתמיד ממהומות בתפילת יום שישי במסגד אל אקצה, המקום שבעקבות הביקור של אריק שרון בו בשנת 2000 החלה אינתיפאדת אל אקצה.
מאז אותו יום עקוב מדם, נאסר לבקר בהר הבית ללא תיאום מראש וליווי בטחוני. לפני כשנתיים הותר מחדש הביקור באתר הקדוש ליהדות ולאסלאם. כחלק מטיול סוף שבוע בבירה, החלטנו לא לוותר על אחת הנקודות המעניינות והטעונות ביותר בעיר.
ביקור בהר הבית הוא משימה לא פשוטה. ההר פתוח למבקרים במשך ארבע שעות בכל יום. בין 7:30 ל-10:30 בבוקר, ובין 13:30 ל-14:30 בצהריים. הכניסה, משער המוגרבים שליד הכותל המערבי, מלווה בשלטים מאיימים של הרבנות הראשית, שמודיעים למבקרים שלפי דין תורה הכניסה אסורה.
בלבוש צנוע ובלי שום ספרי תפילה
אחרי בידוק בטחוני קפדני, בו גם בודקים שאין לכם ספרי תפילה יהודיים מכל סוג, עולים על רמפת העץ מעל לכותל, לשער עצמו. האדם הראשון שתפגשו בכניסה הוא שומר של הווקף המוסלמי, שבודק שאתם אכן מספיק צנועים בשביל להיכנס, וכמו כן שאתם לא נושאים אלכוהול. בזמן שביקרנו לא היה שום ישראלים מלבדנו. רק מוסלמים ותיירים זרים.
כל מסכת התלאות הזו השתלמה. אחרי המכשול האחרון נכנסנו לרחבת ההר, היישר לרחבה שמול מסגד אל אקצה. המבנה העתיק, שנבנה במאה השביעית לספירה, מרשים גם מבחוץ. בעת התפילה יכולים להיכנס בשעריו עד 5,000 מתפללים, והוא המסגד הגדול ביותר בירושלים. הקשתות בכניסה למסגד הן עדות לימים בהם ההר נשלט על ידי הצלבנים. הקשתות נוספו למבנה בשנת במאה ה-12, אז שימש המבנה כמטה של הצלבנים בירושלים, וכונה היכל שלמה. רק לפני שנתיים הסתיים שיקום המסגד לאחר שיפוץ מאסיבי בן 38 שנים, לאחר שהוצת על ידי קנאי אוונגליסט מאוסטרליה ב-1969.
מבט מקרוב אל כיפת הזהב
צפונית למסגד העצום נמצאת כיפת הסלע. המבנה בעל כיפת הזהב, שנראה מרשים מרחוק – מדהים ביופיו מקרוב. הבניין המתומן מכסה על אבן השתייה, שלפי האמונה המוסלמית היא המקום ממנו עלה מוחמד השמיימה, ועל פי המסורת היהודית שם התרחשה עקדת יצחק. האמונה הרווחת היא שהאבן היא ליבו של קודש הקודשים, המקום בו הונח ארון הברית בבתי המקדש הראשון והשני.
המבנה עצמו שנבנה במאה השביעית לספירה צופה במקור בפסיפס זכוכית שדהה עם השנים. כיום הקירות החיצוניים מצופים באריחי שיש וקרמיקה דקורטיביים, שמקורם במאה ה-16.
כיפת הזהב המפורסמת, חדשה יחסית. הכיפה הראשונה היתה עשויה נחושת וזהב, אולם היא ניזוקה עם הזמן והוחלפה בכיפת עופרת. בשנת 1965 החליפו השלטונות הירדניים את כיפת העופרת בכיפת אלומיניום מוזהבת. הכיפה צופתה בזהב אמיתי רק ב-1994. פנים המבנה מצופה בפסיפסי זכוכית וחלונות המאירים את האבן באור מוזהב, אולם הכניסה למבקרים שאינם מוסלמים לתוך המבנה אסורה.
ליד כיפת הסלע המרשימה ניצבת כיפת השלשלת. כיפה קטנה ואפורה, שמטרתה אינה ברורה. יש הטוענים ששימשה כמודל לכיפה המקורית, ואחרים גורסים כי היא מסמלת את מרכזו המדויק של ההר. בכל מקרה, מדובר בנקודה המוצלת היחידה במרכזו של ההר.
תצפית לקינוח
אחרי הביקור בכיפת הסלע מומלץ ללכת מזרחה, לכיוון החומות. לידן יש חורשה נעימה, בה אפשר לצעוד לאורך החומה, ונקודת תצפית שמשקיפה לעבר הר הזיתים.
בשעה 14:30 מצלצל פעמון, ושומרי הווקף מבקשים מכל התיירים לעזוב את שטח ההר. היציאה, דרך שער השלשלת, תוביל אתכם אל רחוב השלשלת ברובע המוסלמי. שביל קטן משמאל יוביל אתכם בחזרה לכותל המערבי.
על הר הבית אין איפה לקנות שתייה ורוב הזמן תהיו בשמש, כך שמומלץ לבוא עם כובע ולהצטייד בהרבה מים. יש לבוא בלבוש צנוע. לעתים יתבקשו הנשים ללבוש כיסוי ראש.