מוזיאון המדע בירושלים לא דומה לשום מוזיאון שהכרתם. במקום שקט יש בו רעש של מכונות והפעלות, במקום חפצים דוממים הכל חי, נושם ועובד. ילדים: מותר ואף רצוי לגעת בהכל. הורים: מותר ואף רצוי להרגיש קצת כמו ילדים
אני עדיין זוכרת את הפנים שלה, מביטות בי בחצי חיוך. המבט שלה שרדף אותי. קטנה וסגורה בתוך כספת זכוכית. חנוטה בתוך התיבה שלה, כאילו הייתה שלגיה שמחכה לנסיך שיבוא להציל אותה מכל ננסי יפן שמתקתקים מולה במצלמות שלהם. המונה ליזה כמובן. עדיין רודפת אותי תחושת האבדן והאכזבה על הפער בין המציאות למה שהדמיון שלי המציא. קצת כמו להתאהב במישהו באינטרנט, ואז לפגוש אותו פנים מול פנים.
האכזבה שגרמה לי להבטיח לעצמי להדיר את רגלי ממוזיאונים, לא הספיקה לגרום לי לקיים. אתם יודעים איך אני, נדלקת וכבית כמו גפרור זול מתחת לפנס רחוב. אז ביקרתי מאז באין ספור תערוכות ועדיין, התחושה שמלווה אותי בכל ביקור - מכבידה משהו. אסור. אסור להרעיש, אסור לגעת, אסור לצלם, אסור לאכול בפה פתוח, אסור לשתות מים אחרי פירות. אסור.
זאת גם הסיבה שבן השמונה שלי ואחותו הקטנה מעדיפים תערוכות לא רישמיות, שמותר לדבר בהן בקול רגיל ולא לשמוע את ההד של הצעדים של עצמך חוזר אליך כמו מתוך סרט אימה דל תקציב. פלא שכשאמרתי להם שנוסעים למוזיאון המדע בירושלים, הם גררו רגליים לרכב כאילו הצעתי להם לבלות את השבת בכנס רופאי עור? מתורבתים ככל שיהיו, המשובטים שלי מעדיפים ללכת למקומות שבהם המאבטח שבכניסה לא מתכוון לידיים שמנוניות מתפוצ'יפס כשהוא שואל אם אתה נושא נשק.
משחקים, אשליות ותעתועים בלי סוף
יורש עתידי לאינשטיין?
אה-הא! איזה כיף היה לראות את העיניים החומות הענקיות שלהם נפערות כשנכנסנו למוזיאון. את ההתרוצצות מחדר לחדר, כשהם חוקרים, מגלים ומתענגים על הסקרנות הטבעית. למוזיאון המדע בירושלים יש שני סודות שהופכים אותו לאחד המקומות הכי שווים בארץ לילדים. אחד הוא המקום עצמו. המוזיאון בנוי מתחמים מתחמים, ובכל אחד מהם ניתן לבלות שעות. הראשון הוא מתחם של מכונות. מפלצת מתכת מרהיבה עשויה מוטות ברזל מכופפים, ידיות, מעליות, בוכנות ומסלולים, שמהווה בעצם מסלול ענק לכדורים שהילדים מפעילים בעצמם. אין הורה שלא משתלט על העניינים, אין ילד שלא נכבש ונגרר משם כעבור שעה בתואנה ש"יש עוד קומות ועוד דברים לראות ואנחנו מבטיחים שלפני שנלך נבוא לכאן שוב".
יש עוד חדרים ועוד קומות וכולם מקסימים ונגישים ומדברים בגובה העיניים. למשל, מתחם התנסות בפיסיקה, מתחם אשליות ותעתועים שבו אפשר להתחיל ולהבין את הקשר בין העין והמוח ויחסי הגומלין ביניהם, מתחם החשמל בו מותר לנסות בלי לפחד משקע ותקע, ואיך אפשר בלי אינשטיין שדי להביט בו כדי להבין שכדי להיות גאון, לא צריך להיות ילד טוב. ביקור אחד, ממש לא מספיק כדי למצות את כל הכיף הזה. יש עוד המון מתחמים ותערוכות במוזיאון, וכולם ראויים וכל אחד ימצא בהם את מה שהכי מתאים ומעניין עבורו.
לגעת ולגעת
מי צריך את הפסטיגל
הסוד השני של המוזיאון הירושלמי הוא המופעים. אחת לכמה זמן מארח המוזיאון מופע מתחלף. אם גם אתם מנפגעי הפסטיגל ודומיו, הנה לכם סיבה מצויינת לעלות לירושלים. המופעים ה"קטנים" והמוקפדים שמגיעים למוזיאון המדע, לוקחים בהליכה את כל הפקות הענק הבומבסטיות רוויות הטאלנטים והריקות מתוכן. צריך רק לנסות כדי להבין את ההבדל.
אז השתתפנו בסדנת רכבות, ביקרנו בבית המרקחת המשוחזר , במתחם האווירי הטסנו מטוסים בעזרת אנרגיה סולרית, בסדנת היצירה למדנו על אנימציה ואפילו יצרנו אחת משלנו, ואפילו פרטנו על מיתריו הבילתי נראים של נבל ונגענו. נגענו, ונגענו, ונגענו בכל מה שרק אפשר. איזה כיף. אף מוצג לא היה קדוש יותר מהסקרנות של הילדים ומהרצון לאפשר להם ללמוד ולחוות. ואף אחד לא הביט בנו בעיניים רעות כשהושטנו יד ומששנו וליטפנו, וחווינו בכל החושים. כי ככה אוהבים. מקרוב. בלי ארונות זכוכית שסוגרות על חצי חיוך קפוא. בלי גבולות.
תשאלו את ויצ'נצו פרוג'ה. צבעי איטלקי חם דם, שבדיוק כמוני הרגיש שהמונה ליזה שלו צריכה לצאת מתוך ארון הזכוכית שלה. הוא ניצל רגע שמצא עצמו לבד איתה, כדי לחטוף אותה ולהשיב אותה אל בני עמה. המונה ליזה כצפוי, התקבלה באיטליה בכבוד של נסיכות, אך הפוליטיקה היתה חזקה מהאהבה, סמיכה מרוטב פומדורו. היא הושבה לצרפת, שכלאה אותה שוב במשכן הזכוכית. את האביר ויצ'נצו, השליכו לכלא. מה לעשות, כנראה שמאהבים אמיתיים אפשר למצא רק באיטליה. או בבתי משוגעים.
כרטיס ביקור
אמא אפשר שקל?: מבוגר 30 ש"ח , ילדים מגיל 5 - 18 שקל 25 ש"ח. (ילדים עד גיל 5 חינם.) בחגים וחופשות המחיר הוא 35 ₪ לילד ולמבוגר. יש גם אפשרות לכרטיס משפחתי להורים וילדיהם עד גיל 18 במחיר 100 ש"ח . אמא יש צ'יפס?: במקום יש מתחם אוכל די קטן. בתקופות לחץ חלק מהמזון אוזל ולא תמיד מספיק לכל המבקרים. אפשר ורצוי להביא מהבית ולאכול ברחבה שבחוץ. מי שמעוניין לקנח יום בארוחה טובה, יכול בהחלט לקפוץ למזללת המבורגרים של איוו. שם ההמבורגרים עשויים בשר משובח שמגיע מהמעדנייה שבבעלותו. וכן, יש גם ארוחת ילדים שכוללת שניצלונים וטוגנים. שני הסניפים ושניהם פתוחים בשבת. טלפון: 02-5633322 או מספר חינם: 1599-533-522. אמא מתי מגיעים?: מתל-אביב: בכניסה לעיר פונים ימינה לשדרות הרצל, ברמזור השני (לפני בתי המלון) פונים שמאלה לשדרות יצחק רבין, חוצים את נתיבי בגין ופונים ימינה ברח' נתנאל לורך. ברמזור הבא פונים שמאלה ומיד ימינה לכיוון האוניברסיטה. בכיכר פונים שמאלה, והמוזיאון משמאלכם. יש חנייה בשפע. עוד פרטים:אתר מוזיאון המדע 02-6544888 ועוד דבר קטן: מומלץ להתעדכן בזמני פעילות. בדרך כלל בימי ראשון סגור ובשבתות סוגרים בשלוש (כך שבהחלט מומלץ להקדים להגיע). בחופשות לרוב מתארכות שעות הפעילות.
